 |
זאת נראית לי הנחה בעייתית. אני בטוח שברגע שיתחיל לך חום ושיעול, אתה תאוץ-תרוץ לשאלון ותמלא אותו; אבל יהושפט ברכה-גילולה אפעס פחות מסודר וקר-מזג ממך. כשהתחילו לו התסמינים עולמו התסחרר - לוגיסטית הוא היה היה צריך פתאום לדאוג לבודד את עצמו, ורגשית הוא היה צריך פתאום לדאוג. אבוי, השאלון, שהוא לא נגע בו חודשיים, פשוט נשמט מזכרונו באותם ימים לא פשוטים.
דנידין ברוך-רבינר, לעומתם, מילא את השאלון יום יום. למרות זאת, גם הוא, כשהתחילו אותם תסמינים, נלחץ ופספס את השאלון. אבל זה בדיוק מה שאפשר לכלי להבין שבהסתברות 0.37 הוא פיתח תסמינים (שבהתסתברות 0.42 פירושם קורונה), כפי שתוּקף היטב בתחילת המחקר.
(לקוראים שנשארו במתח, סוף טוב הכל טוב; לשני ידידינו ולריאותיהם שלום!)
האמת היא שצירוף הבעיה הזו (שאני לגמרי מנחש) עם הבעיה (שגם אותה אני לגמרי מנחש) שמעטים האנשים שיתמידו למלא בתדירות סבירה סקר שאומר כל הזמן שהם חשים בטוב, גורם לי לנחש מאוד בחוזקה שהשאלון הזה חסר ערך. מה הסיכוי שאם וכאשר יתברר אמפירית שהוא חסר ערך מישהו יטרח להפסיק את המיזם? האם להתחיל לחסוך את חמש השניות היומיות האלה?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש