בתשובה לג'וד, 10/06/11 13:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על סמך מה כתבת שסינטרה מרטיט את קולו מלאכותית ושזה סימן לסגנון שירה אמריקאי (קרונינג)? בתחילת דרכו סינטרה היה הזמר בתזמורת של נגן הטרומבון טומי דורסי. סינטרה שר אז בסגנון שונה לגמרי והוא התפעל מאד מהיכולת של דורסי לנגן פראזות ארוכות בטרומבון עם טכניקת נשימה מיוחדת והרגיש שכך גם הוא צריך לשיר. לא היה אז זמר ששר בצורה שכזאת, במיוחד לא לבינג קרוסבי שהיה אלוהי הזמרים והקהל הרבה לפני סינטרה. סינטרה התאמן ופיתח יכולות של שירה בפראזות ארוכות בהן הוא יכל למשוך הברות בצורה חלקה ולעבור ממשפט מוזיקלי אחד לשני וממילה למילה בלי רעידות של נשימה, בדיוק כמו שנגן טרומבון עם היכולות של דורסי היה עושה. למשל, סינטרה למד לשחות ולצלול והיה שוחה אורכים מתחת למים כדי לפתח יכולות נשימה שיאפשרו לו לשיר בדרך שהוא הרגיש תאפשר לו להגיש את השיר - מוזיקה ומלים - בדרך שתבטא אותם כפי שהוא הרגיש והבין אותם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי את הסיפור על סינטרה והנשימה, אבל הוא קרונר, בשיר הזה למשל, הוא מרטיט מלאכותית כל תו תו, זה עוד בראשית דרכו, כשהקרונינג היה מלך. תקשיב ממש על ההתחלה, למילה הראשונה בשיר - 'הלו'. זה עניין של טעם, אנדי ויליאמס שר כך עד היום אם עודנו חי. אני מתארת לעצמי שיש עוד מאפיינים לסגנון השירה הזה, אבל המנייריזם הזה במיוחד לא מוצא חן בעיניי, לפעמים שומעים אותו אצל זמרים ישראלים שרוצים לשיר יפה במיוחד, שמעתי לפני כמה ימים את הזמרת האתיופית בכוכב נולד וגם היא עשתה את זה, וזה ממש פגם בשירה שלה. יש לה קול יפה והיא קלקלה אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשבתי עכשיו לשיר הזה עד הסוף, באמת יש לסינטרה קול נהדר, תאר לך כמה יפה זה היה נשמע בלי ההרעדות האלה ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאת מהיחידות (אם לא היחידה) שעבורה קרונינג זת מילת גנאי, וגם היחידה (אם לא ה) שחושבת שאף אחד אחר לא יודע שסינטרה היה [גם] קרונר. לטעמי, גם הצרוף של סינטרה עם וויליאמס מטעמי ניגוח הוא לא נכון. הפתיל שמתחיל בתגובה 147635 נגע CROONER ומקבילתו TORCH. לא אתווכח עם טעמך אבל לדעתי יש לשים לב לדקויות בין סגנון שירה קרונינג לבין מנייריזמים. אתמול שמעתי את אחינועם ניני מבצעת מחדש שיר שזמרת אחרת שרה בעבר, לא זוכר איזה שיר זה היה, והמנייריזם של הביצוע צרם לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרונינג הוא הגדרה רחבה ובאופן כללי הוא לא מילת גנאי, אם כי הוא תמיד סגנון שירה (אובר) סנטימנטלי, ויש אנשים, אני מניחה, ולא רק אני, שזה לא הכוס תה שלהם. ויש הרבה שזה כן הכוס תה שלהם. באופן כללי בכל תקופה הקרונינג היה סגנון השירה השולט. הקרונינג של שנות ה-20 וה-30 שונה מהקרונינג שנות ה-50 וה-60.הקרונינג של הדור של סינטרה מתאפיין בהרעדה מלאכותית מסיבית, כמו בדוגמת השיר שהבאתי בהודעה הקודמת, שבו סינטרה מרעיד כמעט כל תו. קשה לי להאמין שאני היחידה בכל העולם שזה צורם לה באוזן. לאמיתו של דבר אני יודעת שאני לא יחידה, וקרונינג הוא כן סוג של מילה מנמיכה. הנה דוגמה לקרונינג משנות ה-20, הוא שונה. יש מעט מאד הרעדה של הקול, אבל לעומת זה הטון גבוה מדי, ויש צורת מבטא מלאכותית אופיינית לסגנון הזה, כמו למשל ה HOW בדקה 28, ועוד יותר למילה OVER בשניה 43. זו היתה האופנה באותה עת. שנות ה-20 הן כל כך רחוקות שאנו לא שופטים את המוסיקה באותו אופן, אנחנו שומעים אותה בקונטקסט של שנות ה-20, וזה מתוק מאד. עם זאת, שנות ה-20 העליזות הפיקו המון מוסיקה אפילו יותר מוצלחת. היום אף אחד לא ישיר ככה, מה שהיה הסגנון ההכרחי בשנות ה-20 יישמע היום אידיוטי, אבל סגנון שנות -50 עדיין לא נעלם מהעולם, עדיין שרים בווגאס הקרונרים הותיקים, ופה ושם איזה זמר או זמרת מתבלבלים וחושבים שיהיה יפה להרעיד את הקול, כמו המתמודדת האתיופית בכוכב נולד שסיפרתי עליה בתגובה הקודמת. היא שרה מאד יפה, אבל ההרעדה המלאכותית הפתאומית משום מקום היתה מביכה. הנקודה העקרונית שהעליתי, והיא מוחמצת בעקבות התת דיון הזה, היא ששום צורה של מלאכותיות היא לא באמת "יפה", אפילו אם זה סגנון השירה השליט באותו זמן. גם כשרווחת איזה אופנת שירה עדיין השירה הטבעית נשמעת יפה, קל וחומר שממרחק הזמן כל הסגנונות המלאכותיים נשמעים נלעגים, ורק הקול היפה והטבעי נשאר לנצח. זה לא אמור להכאיב לך. להתראות בווגאס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי את מתבלבלת בין סגנון לא-עכשווי לבין סגנון נמוך. ייתכן ועבור הדור של סי לו ו-ג'יי זי הקרונרים הגדולים (וגם סווינג, סגנונו של סינטרה) של המאה הקודמת כמו בואלי, קרוסבי, סינטרה, טורמה או בנט יבל"א לא רלוונטיים1 אבל זה בהחלט לא הופך את האמנות שלהם לנמוכה. 1 הארי קוניק או מאט דאסק הם דוגמא של זמרים רלוונטים דומים בני זמננו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממרחק הזמן המניירות נעשות בולטות יותר, זה נכון, עם זאת זו שאלה של טעם ואני בספק גדול אם אי פעם הייתי אוהבת את הסגנון של סינטרה והשאר מהרשימה. בעצם סינטרה הוא 40s, כי קרונינג כאופנה השלטת היה כבר מיושנת בשנות ה-50, שנות ראשית הרוק אנד א רול!. לא הכרתי את הארי קוניק, תודה על ההכרות, הוא לא קרונר, רחוק מזה, מה שכן הוא עצמו קצת קמפי... נראה לי שאתה מגדיר את סינטרה כסווינג, אולי יש לו כמה שירי סווינג שאינני זוכרת כרגע אבל זה לא הקו האופייני שלו, זה לא מה שעולה במחשבה כאומרים סינטרה, ובכל מקרה מה שעושה זמר לקרונר הוא סגנון השירה המתקתק ולא השיר עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סינטרה שר שירי קרונינג לתוך שנות ה-70 ואחרי. שנות ה-50 היו תור תקופת הזהב שלו כששיתף פעולה עם מי שלמעשה בנה והגדיר את הסגנון של סינטרה, המעבד נלסון רידל ואחריו עם המעבד בילי מאי. שירה עם סווינג הוא החותם של סינטרה, אבל את אולי מתבלבלת עם סווינג ג'אז, שבשנות ה-90 החיו מחדש בריאן זטסר או סקווירל נאט זיפרס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ללא ספק אוהב את הז'אנר ובקיא בו. אמת, סווינג בשבילי הוא המוסיקה העליזה והסוחפת הנקראת סווינג ג'אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שהבנתי ולא הסכמתי או שלא הבנתי שום דבר, רק הקול הטבעי? אז מה עם כל השירה הקלאסית, כולל האופרה וכו'? לא אוהבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, חשבתי על זה כי לפעמים אני אוהבת קול אופראי ואי אפשר לומר שהוא טבעי. מצד שני זה סוג אחר של אמנות מפזמונות, המילים לא חשובות והקול האנושי משמש ככלי מוסיקלי. ובכל זאת, יש קולות אופראיים שנשמעים טבעיים יותר ויש פחות - יש סופרנים שמעוותות את הקול כשהן יורדות כי הטונים קשים להן, והן עושות מין קוויץ' אה-לה-ריטה. מריה קלאס לא עשתה את זה (כמעט) והסופרן שלה באמת קריסטלי. הקולות הגבריים יותר טבעיים מהקולות הנשיים - פברוטי שר טבעי, לא? הוא לא מוסיף הרעדות מלאכותיות כמו סינטרה... והכי יפה בעולם היה כשיום בהיר אחד פלסידו דומינגו שר את PERHAPS LOVE עם ג'ון דנבר. זו היתה מכת יופי. אחר כך חיקו אותם אחרים אבל לא השתוו להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילים חשובות. טובי הכותבים גויסו לכתיבת הליברטי וכתבו ומחקו וכתבו ומחקו ורבו זה עם זה על הנסחים עד שהגיע הכותב והגיע המלחין (במקרה של ואגנר - ואגנר עצמו) לנוסח סופי. הקולות אינם "טבעיים", והזמרים שהזכרת לא "שרים טבעי", לא הגברים ולא הנשים. נדמה לי שהיתה זו זמרת מבוגרת וקנאית במחזה המוסיקלי "פאנטום האופרה", שאמרה בסרקאזם מריר: "לא, עם קול כמו שלה לא נולדים, אלוהים לא מרשה את זה!". כל זמר אופרה, ולו בינוני ונידח, צריך ללמוד, הן את אמנות השימוש בקול ("פיתוח קול"), שיפור ההגייה (דיקציה), טיפה על יסודות הפונטיקה וכו', והן מוסיקה בכלל, לפחות 4-6 שנים. זמרי אופרה טובים ורציניים ממשיכים לאורך כל שנות הקריירה שלהם לא רק לחמם את הקול מדי יום ולתרגל סולמות, אלא גם ללמוד. לזמר אופרה יש בציפורן זרתו יותר ידע מוסיקלי מאשר לעשרה "כוכבים נולדים" למיניהם. פבארוטי נחשב למי שהגיע אל עולם האופרה מצוייד בקול הטבעי היפה מכולם, אבל הוא למד, והרבה. שירתו היא תוצאת הצירוף של השניים: הקול הטבעי, והשליטה הנרכשת באמצעות לימוד ותרגול. לקאלאס דווקא מ-מ-ש לא היה קול "קריסטלי" (אלא אם כן את משתמשת במילה זו בפירוש אישי משלך, שייתכן שאותו, כמו עוד ביטויים אישיים שלך, לא הבנתי), וכבר בתחילת דרכה היו שטענו אף שקולה "מכוער", וכי "זה לא הקול הראוי לזמרת אופרה" (עוד לפני הירידה הגדולה במשקל). הסיבות להצלחתה האדירה הן אישיותה המכשפת על הבמה וכישוריה הדרמטיים. וכן היתה לדבר עוד סיבה, שכיום, אחרי שנשארה רק האגדה, לא לכולם נוח להזכיר אותה: היה מי שידע להוביל את הקריירה שלה בכיוון הנכון (בעלה, זה שלפני הרומאן המתוקשר עם אונאסיס. אינני זוכרת את שמו). לא יודעת מה יש לך נגד סינטרה. כל אדם זכאי, כמובן, לטעם אישי משלו, אבל מדוע החלטת שה"הרעדות" אצלו הן "מלאכותיות" יותר מאשר אצל זמרים אחרים, ידוע לא אדע. (הויבראטו קיים ממילא, כחלק ממנגנון הפקת הקול, אבל לא אצל כל אדם שומעים אותו, ואצל זמרים כן). אופססס... סליחה על ההרצאה (מאוחר מדי, אה? :-]) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |