 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. אני מתאר לעצמי. אבל כחלק מזקני השבט, אני רואה לנכון להזכיר מדי פעם גם את העובדות כפי שהיו בפועל ולא כפי שהן נוחות בידי מי שרוצה לעשות בהן שימוש במחלוקות ההווה. זה עצוב למדי שמחלוקות היום משקפות בראי עקום מחלוקות קשות לא פחות ואולי יותר בין המפלגות היהודיות בעבר. פרשת קסטנר היא תוצאה של האוירה הרעילה בין המפלגות והעדות היהודיות השונות באירופה של תקופת השואה ובפרט בהונגריה. פרשת קסטנר צבתה לממדים מפלצתיים הרבה לפני שגב' מיכאלי הנוכחית נכנסה לפוליטיקה. בזמנו דובר הרבה על השנאה למפא"י כדלק הבוער מתחת לפרשת משפט קסטנר. צריך לזכור כי מי שעוררו את הפרשה הזו היו יהודים ניצולים מהונגריה כמו מלכיאל גרינוולד ומשה קראוס. דעתי האישית היא כי יש לפרשה זו עוד מקור רעיל סמוי. צריך לזכור את הפילוגים העמוקים בין יהודי הונגריה שבין מלחמות העולם. בעוד יהודי בודפשט (שחלקם ניצלו) היו חילונים ומתבוללים, הרי יהודי הפרובינציות ובפרט השטחים החיצוניים (מרומניה, אוקראינה וצ'כוסלובקיה) שברובם ניספו והיו אדוקים בדתם. בקרב היהודים ההונגריים הדתיים יש אוירה קשה מאד של טענות כלפי האדמו"רים החסידיים (האדמורים מבעלז ומסאטמאר) שנטשו את חסידיהם למות ונמלטו. גרוע מכך האדמו"רים הללו ייעצו לחסידיהם להשאר בהונגריה ולבטוח בשלטון. הפניית הזעם כלפי מפא"י ונציגיה החילוניים בבודפשט עשוייה להיות גם דרך לענות לביקורת הפנימית. הנסיבות, המפלגות והדורות השתנו, אבל לפיד השנאה מועבר מדור לדור. ההאשמה לפיה קסטנר הרגיע את יהודי הונגריה בעת שהוא ממלט את בני משפחתו מהונגריה, מהדהדת באוזניי טענות דומות שהופנו כלפי האדמורים. חוששני שלרוב יהודי הונגריה לא היה לאן ללכת, גם אילו ייעצו להם זאת מנהיגיהם. מסיבה זו עסקו עסקני ועדי ההצלה בעיקר בניסיונות להודיע לבעה"ב על גורלם של יהודי פולין ומאוחר יותר גם הונגריה ולמעשה אפאחד מהם לא יעץ ליהודי הונגריה לעזוב. בהזדמנות זו ברצוני להעיר את תשומת ליבם של "היסטוריוני" הויקיפדיה לפרט מוזר וחשוד. מוסדות היישוב הקצו ליהודי הונגריה 600 סרטיפיקאטים לעלייה. קסטנר מסר לגרמנים שמדובר באישורים משפחתיים (ולא אישיים) וכך תפחה רכבת ההצלה ל-1680 איש. לעומת זאת בויקיפדיה נטען מפיו של משה קראוס, כי במסגרת מאמץ ההצלה שלו לארגן כתבי חסות לבעלי סרטיפיקאטים, בחסותם של ראול ואלנברג נציג הצלב האדום וקרול לור הקונסול השוייצרי: "במאמר של קראוס שפורסם בספר "בגלוי ובמחתרת" (הוצ' בית העדות, תל אביב תשנ"ב), כתב שהנאצים סירבו להכיר בכתבי החסות המשפחתיים: "עד שנודע לנו דבר מוזר מאוד: מישהו הודיע לצירות הגרמנית שמדובר ב־7,800 יחידים, ולא משפחות. האיש הזה היה אחד מתוכנו, ד"ר קסטנר"." שתי הטענות דומות מדי ומכילות מרכיבים זהים. קשה לחשוב כי מדובר במשהו מקרי. מעניין אם למישהו יש גישה לחומרים היכולים להכריע בין הטענות ההדדיות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |