בתשובה להאייל האלמוני, 08/08/08 14:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהבה היא לא כישרון. משחק הוא כישרון, ציור הוא כישרון, ניגון הוא כישרון... כל אחד מאיתנו מוכשר במשהו אחר, זוהי פונקציה מנטלית, ביולוגית, חומרית. אהבה, לעומת זאת, היא הדבר היחיד באמת שבו כולנו יכולים להיות זהים (וזה מה שמחזיר אותי לדברים שכתבתי קודם על האמת היחידה שמשותפת לכולנו). אני אנסה לפשט את המושג הגדול, המעורפל והשחוק הזה-"אהבה" למשהו שאולי יהיה יותר קל להבין. כשאני אומרת אהבה אני לא מדמיינת בעיני רוחי חבורה של מטורללים שמרחפים יחדיו ברחובות העיר, לבושים בבגדים פרחוניים ושרים שירי הודיה כשברק בעיינהם... אני בסה"כ אומרת שאהבה היא בחירה, בחירה שלכל אחד ואחת מאיתנו, בכל רגע נתון בחיינו, ישנה ! בחירה בין טוב לרע- בגדול, ובקטן יותר- בחירה, למשל, בין מעשה אנוכי, שיישרת רק את טובתנו וייפגע בטובת הכלל או האחר שמולנו, לבין מעשה שפחות מטיב עימנו אך צודק ונכון לאחר. בחירה בין שקר לאמת, בחירה בין לקיחת אחריות או התנערות מאחריות, בחירה בין קנאה לפירגון, בין שחצנות לצניעות, בין אכפתיות סביבתית לזריקת זין על העולם וכו'... זה מאוד פשוט, זה מגיע לרמות הקטנות ביותר גם במי שאנחנו ב ו ח ר י ם ל ה י ו ת ! וכן, גם את זה אנחנו בוחרים ! וזו אהבה- הבחירה בין הטוב לרע, בין האנוכי לצודק ולמתחשב בכלל ובאחר. בחירה בין מלחמה לשלום, בין גזענות לקבלת השונה, בין בריחה לציניות כשמוזכרת המילה "אהבה", לבין הבנה אמיתית שאין לנו ברירה אחרת, ואם אנחנו רוצים עולם טוב יותר מתישהו בעתיד, זה צריך להתחיל כאן ועכשיו אצלנו !!! וזה נערי היקר, לא עניין של כישרון, כי בפניי כל אחד ואחת מאיתנו, גבר או אישה, זקן או ילד, שחור או לבן, גאון או מפגר, רופא או נגר, צפוני או דרומי, עשיר או עני... בפניי כל אחד ואחת מאיתנו- עומדת הבחירה בלי שום קשר לכשרוננו ! זהו כשרון שטמון בנשמתנו- הכשרון להבחין בין טוב לרע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שהדבר שנכון לעשותו הוא להעיר לך הערות קטנוניות. אם לא הייתי עושה זאת, הייתי משקר לך, וכמו שכבר אמרת, שקר זה רע. (לשים ביחד "פרגון" ו"אמת"? נו, באמת) ובלי קשר: שמתי לב שאומרים "פרגון" ב־פא רפויה. מכאן שמקור המילה לועזי. אבל אני לא מצליח לחזוב על מילה קרובה. מהו מקור המילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד עניין לי אלייך- זה לא השקר שרע, זה המניע למעשייך שאותו אתה צריך לבקר. אם אתה משקר למישהו כדיי לא לפגוע בו אז זה בעצם מעשה טוב. העניין הוא מה שמתחולל בפנים- לא בחוץ. כשאני אומרת "פרגון" אני לא מתכוונת לתצוגה מרשימה של "וואו ! איזה יופי ! אני מזה שמח בשבילך שככה הצליח לך... !" , כשבפנים אתה למעשה אכול קנאה ומת שהבן אדם יפסיד את תחתוניו רק כי לו יש משהו שלך אין. אני מתכוונת לכך שכשאתה רואה אדם שטוב לו, שהצליח לו, תשמח באמת בשמחתו. זה אולי נראה קטן, שולי ו-to much to ask אבל בעולם שלנו ישנה אנרגיה שזורמת בין אנשים, ואנרגיה, גם רוחנית, מתפשטת וזורמת הלאה. היום אתה לא מפרגן למישהו, מחר הוא לא ישמח בשמחתך, מתישהו בקרוב הוא גם ילכלך עלייך ומי יודע אולי יום אחד גם יהיה פיצוץ ! רק כוונות טובות יולידו אנרגיה חיובית שתמשיך לזרום בהרמוניה ואינשאללה לא יווצרו קצרים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמעט בטוח שהפרגון הגיע מאידיש, כנראה דרך הסלנג בתיאטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורפיקס אומר: פרגון Yiddish) (colloquial) favor, equanimity, lack of jealousy
|
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
כנראה מפארגעניגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה פירגון באה מאידיש, היא חדרה לשפה דרך שחקני התיאטרון בתל אביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי לומר שאת משווה אהבה לחברתיות, ובנוסף את מציבה את החברתי כטוב. יש היגיון בזה שהטוב נמדד ביחס לחברה ולתרבות במיוחד לאור העובדה שהיחיד מתעצב במגע עם החברה ותרבותה, אבל מהתגובה שלך עולה כי את רואה את הטוב והרע כאוניברסליים (נכונים לכל פרט בחברה) ומוחלטים (נכונים לכל זמן ותרבות). ואולי אפשר להציע בהפשטה מנגד שתרבות היא אוסף של פתרונות מקומיים מקובלים מתוכם ניתן לבחור, שחברה היא ביטוי של פתרונות ממוסדים, שבני אדם כמו ישויות אחרות הם אומנם ביטויים של זהות בסיסית, אבל הם ייחודיים כמו חלקיקי הולוגרמה שמטושטשים ביחס לשלם, ולבסוף - שאהבה היא בחירה אישית התואמת את היחס בין הפרט לכלל באופן שמועיל לפרט בעיקר, ומועיל אולי לכלל בצורה משנית? ובנוסף לכך, היא די נדירה כמו שבחירות טובות (הנובעות מהבנה) הן די נדירות, ולכן הרמוניזציה של החברה היא משימה סיזיפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הטעם במשפט הקצר הזה? אם אתה כבר אומר, כדאי שתסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלמה מורגן מניחה שאין צורך בכשרון לאהבה. זו טעות. לא כל אחד יכול לאהוב. לא כל אחד יודע איך. גם לא כל אחד יכול להיאהב או מסוגל להיות אהיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להאהב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אבל זו לא הבעיה היחידה בגישתה. היא קובעת אקסיומות מטעם עצמה (עניין של גיל, כנראה) ומנסה ''לחנך'' את כל מי שלא מקבל אותן ללא בדיקה (''תחשוב...'', ''אתה כל הזמן עסוק בלהיות צודק במקום ללמוד...'', ''תלמד משהו...'') ויש לה גם נטיה חזקה לערבב מושגים ולקפוץ מנושא לנושא, מה שהופך כל נסיון לדו שיח סיסתמטי איתה לבלתי אפשרי. אני עצמי ויתרתי - זה יהיה בערך כמו לנסות להסביר לילד בגיל הגן שיודע הכל יותר טוב ממך, שאין פיות ביער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שוויתרת כל כך מהר... מקווה שיום יבוא ותנסה שוב ! שבוע טוב והרבה מזל, אושר וים של אהבה ! :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאנחנו לא יודעים איך לעשות משהו זה לא אומר שאנחנו לא מסוגלים לעשות אותו. יש דבר כזה שנקרא פוטנציאל. כל אדם אוהב את עצמו. לא בהכרח את מי שהוא, אבל בהכרח את עצמו. כלומר, רוצה שיהיה לו טוב. בשביל לאהוב אחרים כל מה שאתה צריך לעשות זה לרצות שיהיה להם גם טוב. זהו. כזה פשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה הקיבוצית שלך מעיפת ביותר. אנא ממך, דברי בשם עצמך: אינך מייצגת שום "אנחנו", אינך יודעת דבר על "כל אדם", והנימה הדידקטית שלך מיותרת לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הניסוח הוא זה שמפריע לך, אנסח מחדש: אי ידיעת דבר מה, אינה בהכרח מורה על חוסר יכולת בעשיית הדבר... אוסיף גם דוגמה בנאלית: זה שאני לא יודעת לדבר טורקית לא אומר שאני לא מסוגלת לעשות זאת. יש דבר שנקר "למידה". וביננו, אייל יקר, אל תקח אותי כזה קשה ואל תתעצבן על דברי. גם אם אתה לא מסכים איתי, צא מנקודת הנחה שכוונותי הן טובות ולכן אין טעם לכעוס ולהגיב בצורה לגלגנית ומתנשאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |