בתשובה ליוסי, 27/04/21 15:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על הכנות. האם אתה חושב שיש סיכוי שקריאת המאמר תגרום לך לשנות את דעתך על האיש או העיתון? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיכוי גדול מאפס. הסתמכתי על הציטוט שבידיעה, האם הוצא מהקשרו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את המאמר. הציטוט שבידיעה, אם כבר, המעיט בגזענותו המחליאה של גדעון לוי. נסה לקרוא שוב את מאמר הדיעה הקצרצר הזה אך בהחלפת המילה ״חרדים״ ב״ערבים״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני זה - כתבת: "הבעיה היחידה שיש לגדעון לוי עם מסכת התקיפות וההשפלות הגזעניות שמעוללים לחרדים בירושלים היא שזה עלול לגרום להם להצביע למפלגות שאינן לטעמו" אחרי שקראת(?) את המאמר, אתה עדיין חושב שזה מתאר נכון את מה שכתוב בו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. המערכת דייקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא פקפק במערכת, השאלה היא אם אתה דייקת. כתבת: "הבעיה היחידה שיש לגדעון לוי עם מסכת התקיפות וההשפלות הגזעניות שמעוללים לחרדים בירושלים היא שזה עלול לגרום להם להצביע למפלגות שאינן לטעמו" קראת(?) את המאמר, אתה עדיין חושב שהבנת את הציטוט נכון (רמז, שים לב לטקסט המודגש)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהוא הוצא מהקשרו. נראה לי שאתה הכנסת אותו להקשר בו הוא לא נכתב. הוא מציין (טענות עובדתית, לא יודע אם הן נכונות או לא) שיותר ויותר חרדים הצביעו למפלגה של הציונות הדתית (לטענתו, המפלגה השלישית בגודלה במגזר החרדי), שהצטרפות של חרדים לכהניסטים במה שהוא מכנה "הפוגרומים בפלסטינים" גבוה משמעותית מבעבר ושהרבנים לא עושים דבר לעצור אותם. ומכאן הוא מסיק (טענה ערכית, אפשר להסכים או שלא) שזה "מפחיד ומייאש" וזה ההקשר של הציטוט. ז"א, הוא אומר ש"בגלל זהות המשתתפים בתקיפת הערבים X" ואתה קראת "בגלל זהות המותקפים היהודים X". ברור לי שזה לא מאמר שכולם יסכימו איתו. ובפרט, ברור לי שאתה לא תסכים איתו. אבל אם זה הופך אדם לנאלח, ואת העיתון שמביא אותו למתועב, אז הרף אצלך מאד נמוך ואני מתקשה לחשוב על כותב מקצועי שלא היה זוכה לכינוי כזה. זה בעיקר מפתיע כשמדובר על לוי, אדם שמייצר פרובוקציות כבר שלושים שנה, שמוזר שדווקא אחד המאמרים הפחות פרובוקטיביים שלו זיכה אותו בתואר נאלח... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, דעתי על העיתון עליו הייתי מנוי במשך כעשר שנים ועל העיתונאי (אם אפשר לקרוא לו ככה) אותו קראתי אינספור פעמים נקבעה מזמן. אבל אני לא בטוח שהבעיה היא הרף הנמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה שלי מהדיון עד עכשיו - גם אם המערכת תביא ציטוט שלו שאומר: "ה-26 לאפריל 2021 היה יום שני" אתה תקרא "צריך לרצוח את כל היהודים ויפה שעה אחת קודם". אם יש לך כזה כתם עיוור, ואתה מודע לו, אולי עדיף שפשוט לא תקרא ציטוטים שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה. | |
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
בשבועות האחרונים התחלתי שוב פעם לקרוא מדי פעם את עיתון הארץ. סוג של ניסיון להיות פתוח לדיעות שונות, או סתם דחיינות של דברים חשובים יותר. היום נתקלתי בזה: לכתם העיוור שלי זה נראה כמו מאמר גזעני נוטף שנאה רושפת ודיעות קדומות שמטיף לרצח. האם זה רק אני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם זה רק אתה, אני לא רואה גזענות או הטפה לרצח. אני לא יודע אם הבעיה היא אצלי או אצלך. בדרך כלל, אם אתה רוצה לבדוק אם אמירה של סמולני אמורה לזעזע אותך או לא, פשוט תלך לפיד של מקור ראשון ותראה כמה הם מדברים על זה. אם הם לא מזכירים את זה, כנראה שזה באמת פרווה, ואולי במקרה הזה זה רק אתה. יש שם הכללות שההגדרה שלהן כ"דעות קדומות" תלויה בכמה הן משקפות את המציאות (אין לי שמץ של מושג), וההכללות האלה הן לא חיוביות. אבל לא כל הכללה שלילית היא בהכרח שנאה רושפת, האם ההכללה שלך לגבי הכותבים מהארץ היא שנאה רושפת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיד של מקור ראשון, כמו הביטוי ״סמולני״, זה לא בדיוק כוס התה שלי. אנא דלג על הקטע הזה של התנצחות מחנאית עקרה. אני יודע מה היו הטריגרים שגרמו לי לתעב את העיתון הזה וגם יודע שזה גורם לי לפרש את הכתבות שלו לחומרה (אולי לא ברמה בה אתה מנסה לפרש אותי, אך בהחלט יותר ממה שאני רוצה ורגיל). במקרה הזה אני באמת מנסה להבין אם הזעזוע שלי מהכתבה הזאת הוא פרשנות מחמירה שלי, או שכך ירגיש כל אדם סביר (או, לכל הפחות, אדם כמוך). בתור תרגיל, דמיין שהכותב מצדיק בלהט מכות רצח שחטפו חמישה ערבים שניסו להיכנס למועדון תל-אביבי. האם המילים ״הם הגיעו כאדוני הארץ. רק ערבים חרמנים וכוחניים נוסעים לבד בלילה למועדונים לעשות בלגן. כי אללה שומר עליהם והבטיח להם לזיין את היהודיות. הם המחבלים. הכניסה שלהם למועדון היא הפשע האמיתי פה. והם בבית החולים כי אין אללה ותל-אביב לא שלהם״ לא מזעזעות אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כבר מנסה להיות פתוח לדעות שונות, אני באמת ממליץ על הפיד של מקור ראשון. אדם כמוני, לפחות אני, לא מרגיש זעזוע מהכתבה הזאת. אני לא חושב שיש כאן הצדקה, אלא נסיון להסבר1. אני חושב שיש כמה הבדלים בין התרגיל שלך למה שקרה כאן2, אבל האמת, גם בלי ההבדלים האלה אני לא ממש מזדעזע. 1 הצדקה - אם תשאיר את האוטו שלך פתוח במשך הלילה מגיע לך שיגנבו אותו. הסבר - אם תשאיר את האוטו שלך פתוח במשך הלילה אל תתפלא אם הוא יגנב. 2 הוא שם דגש על העובדה שהם הגיעו מלווים בכח צבאי שעויין את האוכלוסיה המקומית. בשביל הסימטריה אני מנסה לחשוב על תרגיל בו ערבים תושבי השטחים יכנסו למועדון תל אביבי מלווים בכח צבאי חמוש, ונראה לי שאפילו אני מוצא הצדקה (לא רק הסבר) לאלימות אזרחית כנגד נסיון הפלישה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טור פרובוקטיבי כי הוא נכתב בצורה אוטומטית. הוא לא התייחס בכלל לכך שהעבריינים0 שנכנסו למתחם הקבר1 לא באו עם ליווי. 0 הפרו צו אלוף ונכנסו לשטח A ללא אישור 1 ברור לי שזה לא באמת קבר יוסף. אבל ברור לי שגם היהודים הדתיים וגם המוסלמים הדתיים מתייחסים אליו כקבר יוסף כבר הרבה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל יחסי... יחסית לסטנסרטים שלו זה לא באמת פרובוקטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רוגל אלפר מטיף לרצח, נדמה לי שאפשר ואולי צריך, להגיש תלונה במשטרה נגדו ונגד העיתון. אני לא סומך עליך שלחוות דעתך על דברי רוגל אלפר יש ערך, אבל מעניין אותי דבר אחר. אני למשל לא מסוגל לצפות בערוץ ה"ביבים" (20 לשעבר). לא זכור לי ששהיתי בערוץ הזה יותר מדקה. מעניין מה מושך אותך לקרוא את הארץ? האם אתה אוהב להתרגז? האם זה קשור לאמונתם של אנשי ימין רבים שיש להם זכות לקבוע מה מותר לאנשי סמול לחשוב ומה לא? בעודי כותב שורות אלו, עלה בדעתי שצריך לשאול האם גם אנשי סמול חושבים שהם יכולים לקבוע מה מותר לאנשי ימין לחשוב ומה לא? לגופו של המאמר, נראה לי שאנו אנשי הסמול צריכים לבחור בין אדישות לעוינות. נדמה לי שהתואר "ארוע מצער" מכוון לעמדת אדישות. אלפר כותב נגד איפיון הארוע כפיגוע וגם זה סביר. בד"כ אנו קוראים פיגוע לאירוע בו פלשתינאים פוגעים בישראלים בשטחם שלהם. האם כאשר חייל ישראלי נפגע בעת פעילות בתוך האוטונומיה, נקרא לכך פיגוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפאנל הקבוע ב'הארץ' - לוינסון,רוגל ולוי ועוד מתחרים בינם לבין עצמם מידי שבוע, מי מקבל יותר תגובות ומי מסוגל הכי לעצבן. זה לא קל להמציא את עצמך מחדש,אבל הם אשפי הטקסט ויודעים לערבב את המילים ולתבל אותם עד שתקיא או תקריא. אני מציע לך לקרוא את הארץ כמו שקוראים דוח חניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוגל יש לעתים דברי חוכמה (אבל מה שהוא כותב אינו ביקורת טלוויזיה1). ללווינסון: לעתים רחוקות עוד יותר. 1 ממליץ על יסמין לוי שגם היא, כמו רוגל, כותבת במסווה של ביקורת טלוויזיה, אבל פחות פרובוקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך שאצל רוגל זה בהחלט לא 'ביקורת טלויזיה'. ודווקא הבנות שבחבורה : הכט וקרולינה הן כותבות מעודנות היודעות לשלב רגישות בכתיבתן וגם מביעות את עמדתן בצורה הוגנת, גם אם תפיסתן הפוליטית ברורה. אני רואה את מדור הדעות בהארץ כמו רחבת ההייד פארק של השמאל כשהכותבים נהפכים לטרולים והכותבות מנסות לשרוד בעולם בו הטוקבקים הם חזות הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה - בלתי נעים ומייאש - לקרוא את 'הארץ' בימים אלו. ובכל זאת, דעתה 1 של קרולינה לכדה את מחשבתי. 'גם אני קראתי את מאמר המערכת ב"ניו יורק טיימס" לפני כשבועיים, שקבע כי "הממשלה המסתמנת של נתניהו היא איום משמעותי על עתידה של ישראל". ללא ספק מדובר באירוע דרמטי: עיתון מהחשובים בעולם מקדיש את מאמר המערכת שלו להתפתחות פוליטית במדינה זרה, וקורא לממשלת ארה"ב לסייע ל"כוחות המתונים". מערכת הני"ט משוכנעת שהאיום הפנימי על ישראל ממשי, ומחייב התייחסות יוצאת מגדר הרגיל. שאלתי את עצמי מאין להם הביטחון הזה. ואז בבת אחת ירד לי האסימון: הם פשוט קראו אותנו. המאמר שלהם הוא אחד לאחד הקו המערכתי של "הארץ". "הניו יורק טיימס" הידהד את הפרספקטיבה של "הארץ" — המקבילה שלו בישראל — וכשהדברים הידהדו חזרה פה, הם כבר התקבלו כתיאור אובייקטיבי ונתנו משנה תוקף לדברים שנאמרים כאן' ------ 1מקור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואי, המאמר הזה של קרולינה הוא הכי צפרדע-שמתחמם-ולא-יודע שיש. רוית הכט, לעומתה, אחרי שנים של ביביסטיות רכה, סוף סוף אבי מעוז הקפיץ אותה מהמים. בוקר טוב אליהו, היו אומרים על זה אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גב' הכט בהחלט שידרה מצוקה אישית וכנה שהיא בתוקף תמיד. היא מבקשת יציבות וזה די טבעי ממיעוט נרדף באופן נצחי לבקש יציבות פוליטית נוחה ומחבקת. לקרולינה לעומת זאת נפל האסימון שהם מפחדים מהצל שהם עצמם ציירו. האם להטבים מוצהרים ולא מוצהרים מצביעים יותר לשמאל מלימין? לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואין באמת שמאל-ימין אלא ליברלים/דמוקרטים/חילוניים מול חרדים/קיצוניים/אנטי-דמוקרטים, אזי להט"בים שזכויותיהם חשובות להם סביר שיצביעו פחות למחנה השני. ועם זאת, גם מזוכיזם זה סוג של העדפה לגיטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשיטתך- בהנחה והחרדים,קיצוניים והאנטי-דמוקרטים, היו שומרים על זכויותיהם של הלהטבים, האם סבירות הצבעתם הייתה משתנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתה יודע, בהנחה שהחרדים, קיצוניים ואנטי-דמוקרטים היו מתנהגים כמו ליברלים אוהבי אדם ואבירי זכויות ושיוויון? אתה מבין שזו שאלה חסרת משמעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'מתנהגים כמו ליברלים אוהבי אדם ואבירי זכויות ושיוויון' - זאת אידיאליזציה של המציאות החברתית ובמיוחד לאור משבר הליברליזם. לו להטבים היו מקבלים את אותן זכויות שמקבלים לא-להטבים גם בממשלה בה משתתפים 'חרדים, קיצוניים ואנטי-דמוקרטים' 1, האם עדיין סביר היה שלהטבים יצביעו לגוש השמאל / גוש 'הליברלים,דמוקרטים וחילונים'? ---- 1 למעט חרדים וערבים שהתנגדותם ללהטבים היא על רקע דתי, קיצונים ואנטי-דמוקרטים לא בהכרח נגד להטבים ואולי אפילו תומכים בהם תמיכה לא מבוטלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרדים הם חלק חשוב (היום קריטי) מהגוש. וגם אנשי הציונות הדתית שונאים להט''בים (ראה נועם). ברגע שאתה מניח מציאות היפותטית שבה שתי הקבוצות המרכזיות האלו משנות לגמרי את האידיאולוגיה שלהן, הן כבר לא משתייכות לגוש הרלבנטי, ולכן השאלה מאבדת ממשמעותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאני מבין מהסקר מכאן לא בלתי סביר להניח שהם היו מצביעים לימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, לפי הסקר שקישרת רק 9% היו מצביעים לליכוד וימינה ממנו. זה בדיוק הפוך ממה שאתה כותב כאן (או שאולי התבלבלת בשלילה הכפולה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הסקר הזה מתייחס למצב הנוכחי (ז"א, נכון ל-2019, אבל מן הסתם זה לא השתנה מהותית), מצב בו זכויות של חברי הקהילה הם עדיין לא קונצנזוס בימין. אבל נראה לי שהשאלה היא איך הם יצביעו במצב תיאורתי עתידי בו זכויות של יהיו קונצנזוס בימין (אבל, זכויות של מיעוטים אחרים, נגיד ערבים, לא). אפשר להשוות את זה ליהודים. פעם כשיהודים הופלו, התמיכה שלהם במפלגות ליברליות היתה מובנית מעליה. היום, כשיהודים כמעט ולא מופלים ואנטישמיות נמצאת מחוץ לקונצנזוס, אפשר לראות שרוב יהודי ארה"ב עדיין ממשיכים לתמוך במפלגות ליברליות בזמן שרוב יהודי ישראל מתנגדים למפלגות ליברליות. אז, השאלה היא אם אם הם יבחרו לנהוג כמו יהודי ארה"ב או כמו יהודי ישראל. אני לא יודע מה התשובה. אבל העובדה ש-55% מהם רואים ייצוג כתנאי להצבעה לא מעודדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור, לא מצאתי אותו. המסקנה הברורה שעולה מתוצאות הסקר ב-19' שהלהטבים מצביעים ברובם המוחלט לגוש שמאל/מרכז. הפונז להלן שואל גם את שאלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הבאת את ה״לא בטוח״ הזה? הרהורי ליבך? זה שסטטיסטית מצביעי ה-LGBT נוטים להצביע בארה״ב (למשל) לדמוקרטים זה משהו שנבדק כבר כל כך הרבה פעמים ועל ידי כל כך הרבה גורמים שונים שאפשר כבר להתיחס אל הנתון הזה כעובדה. אתה באמת יודע משהו אחר / משהו חדש? לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי (חיפוש חלש) נתונים האם ישראל דומה בעניין זה כמו ביתר/חלק ממדינות המערב. הנחתי המוקדמת והלא מבוססת היא שצעירי ישראל זזו ימינה בעשוריים האחרונים באופן משמעותי ומכאן הספקנות, או 'הרהורי הלב' כלשונך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחה נוספת ולא מבוססת - שככל הנראה נובעת מבורות אישית - היא שגוש הלהטבים יותר צעירים ממבוגרים או שהתמיכה החברתית בהם מגיעה יותר מהצעירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אין כמו השימוש בהנחות לא מבוססות ובורות אישית ככלי עבודה בחקר האמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים עם מה שכתבת. בורות אישית והנחות לא מבוססות הם בהחלט כלים שלא ראוי להשתמש בהם בחקר האמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו אייקון של 'עלא בחטי' או 'אוי ויי זמיר'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חוק פו חל גם במקרה שהאייקון מכיל גם תובנות רב-משמעויות? החוק בזמנו - 95 - 'נחקק' בנסיבות בהן המקלדת ידעה לייצר רק את :-( או :-) או :-: וכו'. אבל מעולם לא חלמנו על אייקון מבלבל במסרים שלו. ---------------- 1 לפחות 4 מצבים אני מזהה (מבוכה,כאב ראש,מחשבה עמוקה,נכנס לו משהו לעין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לתגובה הקודמת שלו, אליה הגבת ברצינות בזמן שהיתה בלשון סגי נהור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בסקר שערכה האגודה למען הלהט"ב השתתפו 550 נשאלים מכל רחבי הארץ, המשקפים את התפלגות האוכלוסייה הלהט"בית." 31% התכוונו להצביע לכחול לבן, 24% לעבודה, 23% למר"צ ו-6% לליכוד. אותו סקר שאל גם לגבי ההצבעה ב-2015 - 31% הצביעו למחנה הציוני, 30% הצביעו למר"צ, 10% ליש עתיד ו-9% לליכוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא השכנעת בעקבות תגובה 740365, ולא אפתח מחדש את הטיעונים (אלא אם באמת תרצה) אלא אסתפק בהצהרה: רוית הכט לא היתה מעולם ביביסטית ואפילו לא קרובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות ביביסטית בארון. (לא התאפקתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה לקח שבוע וחצי ורוית הכט חזרה להגן על הביבי שלה. בעצם, אולי 'ביביסטית' זו הגדרה חזקה מדי,ומדובר פה בסינדרום פסיכולוגי אחר - תסמונת האשה המוכה (אין כל קשר למגדר שלה, למען הסר ספק): לא משנה כמה מכות היא תחטוף מנתניהו - כולל המתקפה האחרונה והאכזרית של השרים הממונים כנגד קהילת הלהט"ב שהיא משתייכת אליה - אחרי כמה ימים היא תקום, תשים פלסטר, ותמשיך להסביר לנו ש"בעצם הוא לא התכוון", ש"לא היתה לו ברירה", "אחרים הסיתו אותו", וש"מתחת עמוק הוא בעצם מתכוון לטוב ולא באמת התכוון להרביץ לי". כמה עלוב. לפחות יש לה השבוע את שיאן העולב הגלקטי שלידו היא נופת צופים - בני גנץ, שממשיך לעשות את הבלתי אפשרי ולשבור את שיאי ההתרפסות שהוא עצמו קבע, שוב שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא רואה בביבי שטן מוחלט, אבל כן שטן-מדיום. היא לא פוטרת את ביבי מאשמה! ציטוטים נבחרים מהמאמר שקישרת אליו: "מבעירי הסכסוך ומתנקשי מערכת המשפט, שכבשו את האלקטורט שלו, בברכתו ובעידודו. הוא התווה להם את הדרך מסיבותיו, הוא רכב על גב הקיצונים שנרתמו לעזרתו, אך הם הרחיקו בה מעבר לטווח שליטתו... הסית נגד ערבים כפי שאף מנהיג לא העז... הוא מתמסר ברצון לכהניזם ולחיסול הדמוקרטיה. אין זו הפעם הראשונה שבה נתניהו פותר בעיה פוליטית שלו ביצירת בעיה חברתית עמוקה והרסנית... את מצוקתו המשפטית ביקש לפתור בהסתה נגד מערכת המשפט, וכעת הוא משמש כעוזר למהפכן". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אשלים את הציטוט שלך מהמאמר: "הממשלה שהקים נתניהו עומדת בסימן פרויקט "המשילות". עד כמה נתניהו מושל בה?". הסיום של הציטוט שלך, וההמשך אצלי, הם בדיוק ההנחה הלא מוצדקת והאפולוגטית שהיא נותנת לנתניהו. הוא לא "הרשע", הוא פשוט נגרר אחרי "מהפכן", האחרים הם "הרשעים האמיתיים", הוא פשוט נקלע לפינה לא נוחה (פוליטית ומשפטית, נניח), והוא "נאלץ" להכשיר את כל הקיצונים הגזענים והפשיסטיים. זו גם התיתממות, גם שקר, וגם כמו שאמרתי - תסמונת אישה מוכה. היא לא מוכנה לומר שהוא, בעצמו ובגופו, הוא ולא מלאך, הוא זה שאחראי לכל ההתדרדרות הנוראה שסוף סוף גם רוית הכט מוכנה להודות בקיומה ובחומרתה1. הכט הפנימה את מה שלמדה מאנשי הקואליציה הנוכחית "אחריות אין פרושה אשמה". אין דבר כזה באמת. יש אחראי אחד ויחיד - והרי ביבי הוא אולי האדם היחיד במדינה שבהחלטה אחת פשוטה שלו יכול לשנות את המצב באופן מהיר, קצר ומוחלט למצב אחר לגמרי2. וכל האשמה מתחילה ומסתיימת אצלו3. כל שאר התירוצים מרמזים אולי על עניינים אישיים ופסיכולוגיים של הכט, אבל לא על המציאות. 1 בוקר טוב אליהו פעם שנייה. 2 ולכן הוא אפילו לא יכול להשתמש בשני הטיעונים הקלאסיים: א. לא ידעתי לא שמעתי. ב. "אני רק מילאתי פקודות". 3 "שטן מוחלט" הוא דימוי ציורי קיצוני שבעיקר משטיח את הדיון, לא זו הנקודה הרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעשה מה ששלומי שבן ביקש, ונדבר במספרים. סקאלת פרו-אנטי נתניהו, 1 מעריץ נאמן, 10 - אתה ואני. דב אנשלוביץ הוא נגיד 3 (יותר מ-1 כי נתניהו לא אידיאולוג נחוש מספיק1). את התואר "ביביסט" הייתי שומר לבעלי שלוש ומטה. לרוית הכט הייתי נותן לא פחות משבע, כנראה שמונה. גם לפי המאמר הזה בלבד, וגם לפי מה שכתבה בכל השנים מאז שאני זוכר. מבחינתי, מרווח ענק בינה לבין מה שאפשר לקרוא לה ביביסטית. באיזה מהמספרים אתה חולק עלי? עכשיו, נהיה קצת פחות שטחיים. נראה לי שאתה קורא מאמר על נתניהו, ומצפה לפסק דין: אשם או לא, רע או טוב, אחראי או לא. אתה מוכן מן הסתם גם לגווני אפור (די אשם, קצת רע, וכו'). אבל לא כל מאמר חייב בכלל לכוון לשיפוט. מאמר יכול גם לנסות להסביר התנהגות. אני חושב שזו הכוונה של הכט כאן. אחד הכשלים המעצבנים בתקשורת בין אנשים הוא שאם אברהם מנסה להסביר את התנהגותה של דינה, שנניח מקובל שהיא רעה, מייד מאשימים אותו שהוא מצדיק אותה. לפעמים הגבול מטושטש, אבל במאמר הזה של הכט אני לא רואה שמץ של "זיכוי". איפה שכבר יש שיפוט, הוא שלילי טהור. כן יש ניסיון להסבר. אני אסכים איתך אם תתלונן שההסבר הזה לא מאוד מנומק, כלומר הוא מניח הנחות על מה שבאמת מניע את נתניהו בעומקו, הנחות בלי ביסוס - אבל לדעתי אפשריות, ושווה להחזיק אותן בראש כעוד אפשרות במרחב הבלתי ידוע לנו. אולי, אולי, אתה יכול לקרוא בין השורות (ורק בינן) שמץ אמפתיה, ואמפתיה היא אכן רגש שעולה לפעמים כלפי אנשים רעים הוסף מרכאות לפי הטעם כשאתה מצליח להסביר או להבין את התנהגותם. אני לא חושב שאמפתיה כזו, אם ישנה, היא דבר רע, והיא לא גורעת מההאשמה, בוודאי שלא מהטלת אחריות. 1 לא צריך להתווכח איתי או להיעלב יותר מדי, מספרים נותנים תמונה שטחית מאוד של הדעות, וכולנו מכירים את הדעות של כולנו כאן ברמה מעמיקה שמאפשרת כמה זוויות התסכלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, חשבתי ש"מיותר לומר", אבל כנראה שלא - ברור שעל סקאלה אבסולוטית גלית ביביסטל-דובריאן ורוית הכט מאד מאד רחוקות אחת מהשנייה. ואפילו בסקאלה הזו, סטטיסטית לפי הבחירות האחרונות המספרים 1-5 לפחות ראויים להיקרא ביביסטים. אבל אני השתמשתי בביטוי באופן יותר יחסי - שלפיו מידת הביביסטיות היא ההנחה והטיית השיפוט על בסיס פרסונלי שמישהו נותן לביבי, יחסית לעמדה הבסיסית שלו לגבי הפוליטיקה הישראלית. בעצם זה נכון גם לצדדים אחרים של המפה - סמוטריץ' אמנם קיצוני משיחי כבר מהבית, אבל הודאתו בכך שביבי הוא שקרן ורמאי מקטינה מאד מביביסיטיותו הטבעית. אבל כשרוית הכט, מטבעה מרכז-שמאל וחובבת זכויות אדם ומיעוטים, מלבינה חטאים של ביבי שעל זעירים מהם היתה יוצאת בזעם מול אחרים, זה עושה אותה קצת ביביסטית. כשהיא מציגה אותו כ'מבוגר האחראי והשקול',היא נותנת לו הנחת וי-אי-פי ששמורה לאיש אחד ויחיד בפוליטיקה הישראלית. ויש עוד הרבה דוגמאות. עכשיו, כמו שאמרתי כאן כמה פעמים, חלק מהביביסטיות נובעת מעיוות דמוקרטי-היסטורי שבו אנשים חיים כבר עשרות שנים תחת שלטון יחיד דה-פקטו,והם כל כך התרגלו לזה, שאמות המידה הערכיות והדמוקרטיות שלהם עוותו גם הן. שכשמישהו ממחנה המרכז לא זוכר אם היה שבועיים בנ"מ או שלושה, זה כבר שקר נוראי מבחינתם, והופך את האדם ללא ראוי, אבל כשמצד שני יש שקרן שבשבוע אחד יכול לפלוט חמישה שקרים בנושאים הכי אסטרטגיים ורלבנטיים למדינת ישראל, הם יעברו על זה כאילו כלום. רק בגלל שהוא ביבי ולא אחר. אלא שמעיתונאים מותר לצפות ליותר, וכשהם חוזרים שוב ושוב על אותה תבנית של סלחנות חריגה ואפולוגטיקה בלתי מוסברת לנתניהו, אז כן, הם קצת ביביסטים. (כמובן שבסקאלה היחסית, הביביסט הגדול מכולם הוא גדעון לוי, מטעמים מובנים אני מקווה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מההסבר האלטרנטיבי שמספק ירדן שהוא נשמע לי לא רק סביר אלא מאוד עקבי עם ההתנהלות הרגילה של אנשי שמאל (מסוימים) בישראל בכלל ובכתיבה בהארץ בפרט. אנסה להגיד משהו דומה למה שאומר ירדן, אבל מזווית אחרת. גם אני וגם הוא חושבים שהתופעה קיימת, אבל ההבדל הוא שהוא רואה בכך תופעה חיובית/סבירה ואותי אישית הנטיה הזאת של השמאל הישראלי בד״כ מחרפנת. התופעה עליה אני מדבר היא נטיה של השמאל הישראלי, כאשר הוא נתקל בתופעה של רוע שהיא מאוד רחוקה מעולם הערכים שלו, לוותר על שיפוטיות ערכית ולהתחיל להתיחס אל הרוע הזה כאל פנומנה מתחומי ״מדעי הטבע״. השיח עובר מהר משיח על מוסר או שיפוטיות ערכית אל שיח של ניתוח סיבה-תוצאה דטרמיניסטי. למשל - הדיון על המעשים הנפשעים של הכנופיה החמאסית, הופך מהר לדיון של סיבה-תוצאה בה אנשי חמאס הם אוטומטים שפועלים בדרך מסוימת (ידועה מראש) על פי איך שמדינת ישראל מתנהגת. כאשר יש הסבר מכניסטי והדרך היחידה לשנות את התוצאה היא לשנות את הסיבות שרק אנחנו אחראים עליהן, אז הדיון השיפוטי עובר להתרכז רק במה *אנחנו* יכולים לעשות כדי לשנות את ההתנהגות שלהם. כפי שאי אפשר להתיחס אל הר געש או התחממות כדור הארץ כאל אויב, כך גם לא ממש אפשר לעשות זאת עם אנשי החמאס. אפשר לתאר את הנטיה הזאת של השמאל הישראלי באופן חיובי ולתאר את היתרונות שבה כפי שירדן עושה (ניסיון אינטלקטואלי להסביר התנהגותו של הרוע) ויש בזה משהו (צריך גם להבין למה אנשים עושים את מה שהם עושים ומה כבר תעזור ה״שיפוטיות״ הערכית חוץ מלנבוח שהם פויה?). אפשר גם להתלונן שהנטיה הזאת היא בעיה של רפיון מוסרי כפי שאני עושה לפעמים (ראה תגובה 738792 שלאחריה אני ננזף על כך שיש לי נטיה מסוימת לדוגמטיות וחוסר רצון לנסות להבין את ה״אחר״), אבל בשני התאורים לא הייתי מרחיק לכת ומתאר את אותו איש שמאל שמנסה להסביר את התנהגות החמאסניק כחמאסניק. נראה לי שמה שקורה עם כותבים מסוימים בהארץ בהקשר של ביבי זה משהו רגיל, עקבי ודי דומה למה שהם בד״כ עושים ושלא מדובר בתופעה של כותבים ביביסטים. אפשר לא לאהוב את זה (אני לא ממש אוהב את זה), אבל זה משהו שונה מביביזם. אם כבר, זה יותר דומה (אבל לא בדיוק) למושג ״הגזענות של הציפיות הנמוכות״. זה משהו כזה: ביבי והביביזם, כנראה, הם כבר מעבר לדיון המוסרי. הם ה״אחר״ והויכוח הוא לא איתם אלא בינינו האנשים המוסריים. ה״הם״ רחוקים מידי מהדיון המוסרי *שלנו* בינינו לבין עצמנו ואי אפשר להכניס אותם לדיון המוסרי. הם תופעת טבע שצריך להתיחס אליה כנתון והדיון המוסרי מתנהל תחת הנחת הנתון הזה כעובדה (עם ניתוח מכניסטי של המנגנונים הפועלים בו). הדיון הערכי *שלנו* מתרכז בדברים אחרים, סביב העובדה הזאת וההסבר המכניסטי שמסביר *אותם*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אני לא מתחרפן לבד, גם זה משהו בזמנים שכאלה. גם אם ניתוח התופעה שלך לא הולך עם הסמנטיקה שנתתי לה, הוא לא מאד רחוק מהכיוון שלי. 'תופעת הטבע' שאתה מתאר היא לשיטתי תוצאה של מבנה דמוקרטי שעבר מוטציה חריפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד כתבת ואבחנת. רק בעניין רוית הכט, אני חושב שבאותו מאמר שהפונז ואני ציטטנו ממנו היא גם מסבירה את הרע, בעיקר לקהל שמשוכנע יחד איתה שהוא רע, אבל לא שוכחת לטפטף פה ושם שיפוט - שלילי, מיותר לציין - ר' הציטוטים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגדעון לוי שוב קפץ הביביסט, למי שלרגע שכח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'ממרום גילו, גפן יודע היטב שהימין והשמאל חיו בישראל בשותפות אמיצה לאורך שנים רבות. מרצ ומפד"ל חיו בשלום זו לצד זו 1, היו ויכוחים קולניים אבל לא שנאה יוקדת וכה הרסנית'. 'אם גפן עייף - הוא יכול לנוח, אבל "שיח השנאה" עליו הוא מדבר לא נולד מתוך ואקום. הוא תולדה של מציאות פוליטית אליה הוביל ראש ממשלה שפעל פה במשך 12 שנה. זהו פרי הבאושים שלו, זו המורשת שהותיר, ובשביל שיתחיל תהליך של תיקון וריפוי חברתי - השינוי שגפן מייחל לראות - צריך שמחולל השנאה וההסתה יסולק מהמערכת הפוליטית ויורחק מהשלטון לתמיד.'2 -------- 1 ¿ מתי ? 2 מתוך עיונים ופרפראות לשבת באיגרת לחסידות הארץ בנשיאות כ'ק עטרת ראשנו,וארצנו מרן פאר הדור והדרו,עוקר עיתונים וטוחנן זו בזו הצדיק,עיתונו יאיר ויזהיר, הרב שוקן שליט"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוגל כותב בשפה קיצונית ופרובוקטיבית. לא נראה לי ששנאה היא הרגש המוביל אצלו, אבל יש בעליל בכתיבתו הרבה רגשות, ולא נעימים. האין קבר יוסף מצוי בשטח A, שהכניסה אליו אסורה לישראלים בצו אלוף הפיקוד? ואם כן, האם הוחרגו המתפללים מהצו ובאיזה אופן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהמתפללים עברו על החוק בכניסתם לשטח A. האם זאת עברה שמצדיקה (נסיון ל)עונש מוות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מר אלפר הצדיק את התוקפים או שהוא התרכז בגינוי המסתננים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשפוט אתה: "עצם נוכחות המיליציה הצה"לית המאבטחת את התפילות בקבר יוסף בשכם היא הזמנה לאלימות מצד הפלסטינים, קריאת תיגר כלפיהם: נראה אתכם מנסים לעשות משהו. בניגוד מוחלט למה שהגנרלים של הכיבוש חושבים (וכמו כל כוח צבאי כובש הם טיפשים לגמרי בכל האמור בהבנת נפש הכבושים), המיליציה המאבטחת את התפילות בקבר יוסף איננה מרתיעה. היא מלבה. היא יוצרת אווירה אלימה. כוח כיבוש לא צריך לירות כדי להיות אלים. מספיק שהוא נוחת על אוכלוסייה אזרחית בשכם כשהוא מונה קלגסים רבים, חמושים מכף רגל ועד ראש, מאומנים ודרוכים לפעולה. יכול להיות שהפלסטינים לעולם לא ישיגו עצמאות, וגם לא שוויון זכויות במדינה דו־לאומית. אבל הם בוודאי לא ישיגו כלום אם לא ינקטו אלימות כלפי שיירות "המתפללים" בקבר יוסף. תקראו היסטוריה. כובשים לא עוזבים מרצונם החופשי. הם עוזבים כשהם סובלים. כשדמם מוקז. הם עוזבים בעקבות מאבק אלים שמכאיב להם יותר מדי. רוצים להיות כובשים? כך נראה כיבוש." לדעתי התשובה לשאלתך היא גם וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהם לקחו סיכון מאוד משמעותי 1 שהם ירצחו או למצער שהם יגרמו לאחרים להרצח. ויאמר לזכותו של רוגל שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה והוא צודק שהאדיוטים הנ"ל ראויים לתואר דין רודף גם במונחים של הקהילה הברסלבית או החרדית או זאת שמבינה שחיי האדם הם ערך קצת יותר חשוב מעלייה לקברים. ------------ 1 אגב שכם, אני עד היום אני זוכר את הסלעים שחטפתי במרכז הקסבה של שכם מרחק יריקה מהממשל הצבאי בין השנים 91-92 על נ.נ בנזין עם 4 הילוכים מרושתת. עד היום לא מבין איך העזתי אז לנסוע שם חופשי כאילו אני בטיול שנתי וזאת למרות שהיה לי מטאטא שלפעמים יורה וזאת בהנחה ויש לו בכלל מחסנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו, חלילה, היו נרצחים. מי היה לדעתך האשם העיקרי ברצח - זה שירה, או האידיוט שעלה לקבר בלי אישור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שזה מעניין מישהו - המסקנה שלי מתת הפתיל הזה היא שבני האדם חיים ביקומים נפרדים. כשאלפר מכנה את נשוא כתבתו ׳״מתפללים״׳, אני רואה בזה התנשאות מגעילה (מעין ביטול של מהותם, כאילו אין להאמין להם כשהם אומרים שבאו להתפלל) בעוד שהפונז - שהוא בעליל איש חכם וחד אבחנה ממני - בכלל לא רואה את המרכאות. זה לא שאנחנו קוראים את אותו הטקסט ומגיעים למסקנות שונות אלא שמובן מסוים, אנחנו מלכתחילה קוראים טקסטים שונים. מסתבר שיקומים מקבילים אכן קיימים, וסביר שאפשר גם לעבור ביניהם (אולי באמצעות נשימה עמוקה או משהו). אבל מכיוון שאף אחד לא רוצה לעשות זאת, ויכוחים פוליטים הם כנראה הפעולה הכי מיותרת שהאדם המציא. אז למה כל כך הרבה אנשים, כולל חברי הפורום הנכבד הזה, טורחים לעשות את זה? ___ אתחיל מעצמי - אנסה לקרוא שוב את המאמר ביקום של האייל האלמוני. ... דורש קצת אימון אבל די עובד. הטון נשמע לי כמו דקלום פואטרי סלאם. לא המאמר הכי מבריק שקראתי אי פעם, אך בהחלט לא הטקסט המרתיח שקראתי קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייקום הוא ישראל - אני חושב שזאת מסקנה מרחיקת לכת. החברה הישראלית במהותה היא חברה שיודעת להכיל והיא נהפכת להיות יותר ויותר הומוגנית ויותר 'דתית' במובן החברתי שלה. יש אמנם המון רעשי רקע סביב הדיכוטמיות עם ישראל 1/2 או כוחות האופל מול כוחות האור וכל מיני תובנות סביב ימין/שמאל ודמוקרטיה וליברליזם והומינזם מול כל מה שהפוך. זה יותר עניין של הגשה. מגישי המציאות בישראל 2022 הם מטבעם רקדנים ומכאן גם צורת ההגשה. אבל כשיוצאים קצת מהתמונה אני רואה משהו יותר מעודד. אם כי כבר היו שציינו בענין זה שההומגניות המבורכת הזאת מסוכנת יותר ממה שאנחנו חווים בתקופה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה אחרי, ואני סקרן לדעת - האם אתה עדיין חושב שהמסקנה מרחיקת לכת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא תקופה שעושה חסד עם האופטימיים, אבל עוד חזון למועד. בשלב הזה ככל הנראה שאין עם מי לדבר. https://youtu.be/W5dfono0cwY?si=fvJaLxTAyjzp2XiB | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... כל הכבוד לך על שניסית, וכבוד נוסף על שהצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רואה את המרכאות הכפולות כאומרות שאין להאמין להם שהם אומרים שהם באו רק להתפלל, אבל אני לא רואה בזה התנשאות (ואני לא בטוח שהוא טועה, בהתחשב ב(1)היסטוריה של תנועת ההתנחלויות עם הדיבר התשיעי1, ב(2)העובדה שהם יכולים להתפלל באותה מידה בכל מקום2) אלא דעה. 1 או השישי, או השמיני או העשירי. 2 אני לא דוברו של אלוהי ישראל, ולא דוברו של דובריו, אבל אם אני מבין אותם נכון או שלאלוהים לא איכפת איפה אדם מתפלל, או שאיכפת לו והוא חושב שירושלים עדיפה על שכם. ___ זה מחמיא לי, אבל אני לא בטוח שאני ממליץ. במקום להתרגז על תוכן המאמרים תמצא את עצמך מתרגז מהמבנה שלהם (=כשלים לוגים, בורות, חוסר הגיון, צביעות...) ובמקום שרק מאמרים בהארץ ירגיזו אותך פתאום תתרגז מכל העיתונים (במידה די שווה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> ובמקום שרק מאמרים בהארץ ירגיזו אותך פתאום תתרגז מכל העיתונים (במידה די שווה). זה בדיוק המקום שאני נמצא בו מול שידורי האקטואליה בטלוויזיה. יכולתי לעבור לעמדה אנתרופולוגית, אבל בחרתי בדרך הקלה והפסקתי מזמן לצרוך אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינינו לבין עצמנו רוגל אלפר הוא פרובוקטור אובססיבי. אם אנשים כמו יוסי יפסיקו להזדזע מכתבותיו, הוא מן הסתם יחריף את הפרובוקציות שלו. מה אני רוצה מאלפר? ובכן, אני חושב שפרובוקציות מסוג זה אינן מקדמות את הסמול הפוליטי. אלפר והצפונה ממר"ץ, מצדיקים את הפרובוקציות שלהם באידאולוגיות הומאניסטיות שלהם וזה מתקבל אצלי לא אמין. למשל, המחאות נגד העובדים הזרים בפרט בדר' ת"א יש בהם יסוד גזעני הנוגד את תפיסת ה"גר היית בארץ מצריים" ביהדות. ככאלו יש בהם משהו מאד נקלה בעיניי, אבל איני יכול להתעלם מכך שהוא מבטא סבל אמיתי ויומיומי של אזרחים ישראליים חלשים. זה שהעובדים הזרים לאו דוקא אשמים בסבל הזה והסבל שלהם עצמם קשה כמה מונים, לא ממש מנחם את הישראלים שגונבים להם את האופניים או גרוע מזה. גם הסמול צריך לרדת קצת מהסוס של העקרונות האידאולוגיים שלו וכמיעוט די קטן בחברה הישראלית, צריך להתחיל לעמוד על זכויותיו. באופן טבעי, רואים בזמן אחרון יותר ויותר כיפות על ראשיהם של קציני צה"ל וזה תהליך שמחזק את עצמו. אני חושב שזהו תהליך נכון. ככל שהדתיים הלאומיים ישאו יותר ויותר במחיר של לאומיותם הניצית, הבחירה שלהם בדרך הזו תהיה יותר אמיתית וכנה וכנראה גם פחות נלהבת. יחד עם זאת, זה עוד מסמר בארון של הסולידריות הישראלית. זה בלתי מתקבל על הדעת שאנשי סמול יסכימו להקריב את בחוריהם א. למען מטרות שאינן מקובלות עליהם מבחינה אידיאולוגית ב. למען מטרות שנקבעו בהרמת יד של נבחרים הפטורים מן השירות הצבאי (חרדים) ג. בפיקודם של אנשים שעקרונות ליברליים (כמו הפרדת הדת מהמדינה) זרות להם. הפיתרון השפוי היחיד הנראה לעיניי הוא ביטול גיוס החובה, על אף הסיכון הכרוך בכך לביטחון המדינה. האחראי לנטילת הסיכון הזה הוא הרוב שבחר את ערכיו ולא המיעוט שצריך להגן על עצמו. לדעתי, זו גם הדלת בה הסמול צריך לצאת מהשת"פ הכפוי עליו עם המיעוט הערבי. יותר ויותר אני שומע מאנשים שדעתם מוערכת בעיניי, גם כאן באייל וגם מחוצה לו (ירון לונדון) שאינם יכולים להצביע למפלגה ציונית. אני מניח שזה אומר או הצבעה למפלגות קיקיוניות או ערביות. כסמולני אני רואה בהצבעה למפלגות הערביות הקיימות, צעד אירציונלי. לא די בכך שכל שותפות עם ערביי 48 מסתיימת בטקס ההשפלה בו הערבי מתוודה שהוא שונא את הסמולנים היהודים יותר מאשר את הימין היהודי, יש כאן משהו עוד יותר בסיסי. בכל פעם שהסמול עושה צעד כלשהו בכיוון הפרדת המדינות או אפילו מתקרב לכס השלטון בישראל, מיד פוצחים הערבים בגל טרור כנגד אזרחים לא חמושים. נכון שערביי 48 אינם אחראים למה שעושים ערבים אחרים, אבל עושה רושם, שערביי 48 מעריכים את קשריהם עם העולם הערבי והפלשתיני הרבה יותר מחובתם לחברה האזרחית הישראלית. זה מתבטא בין היתר בפרדוקס של תמיכה במדינה וחצי ערביות מול מדינה חצי יהודית. ערבים ישראלים, מאד מאד מתונים, לא דתיים ולא לאומיים, עושים לנו טובה ומציבים את אזרחותם הישראלית במקום השלישי או הרביעי בסולם הזהויות שלהם. ההכרה של הסמול בהיותו מיעוט קבוע במפה הישראלית, משמעותה הכרה בכך שחברות באופוזיציה אינה מחייבת שיתופיות מסוג זה הנהוג בקואליציה. הרבה פעמים שני מיעוטים הנמצאים באופוזיציה הם בעלי אינטרסים מנוגדים המונעים יכולת לשת"פ והערבים הדגימו לנו זאת יפה בשנתיים האחרונות. היכולת של מיעוט סמול-ליברלי יהודי להתקיים במדינת רוב יהודי דתי היא מאד מפוקפקת. במידה והיא קיימת היא תאלץ את הימין להתחשב בצרכים של הסמול (כפי שישראל החילונית נוחה עדן התחשבה בזכויות החרדים). היכולת של המיעוט הזה להתקיים בשלטון רוב ערבי-פלשתיני היא כמעט אפסית (כמה יהודים חיים היום במדינות איסלמיות?). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |