|
||||
|
||||
תגובה 694825. |
|
||||
|
||||
כלומר לדעתך הרבנים המומחים היחידים הם רבני הרבנות הראשית? מה בדבר בתי דין מחמירים יותר? האם גם עליהם אסור לסמוך ללא חותמת הכשרות של הרבנות הראשית? |
|
||||
|
||||
לא. לדעתי המומחים היחידים הם רבנים. וכמו בנושא הפרקליטות, רבני הבית של המדינה הם אנשי הרבנות. ומי יקבע מיהם בתי הדין המחמירים יותר? אלה שמתבכיינים על חומרות? |
|
||||
|
||||
לאנשי הפרקליטות אין מונופול על עריכת הדין בארץ. ליתר דיוק: בתחום עריכת הדין יש דווקא אל לשכת עורכי הדין. לא זכור לי שהמדינה מתערבת בתהליך ההסמכה לרבנות. אבל גם אם כן, בראש ארגון השגחה פרטית עומד רב מוכר. |
|
||||
|
||||
לא לזה התכוונתי, אלא לעמדה שהצגתי בויכוח שלנו בתגובה 694612. אז אם אני מבין אותך נכון, אתה מציע איזושהי התאחדות רבנית שתתפוס את מקומה של הרבנות והיא תקבע את הכללים? |
|
||||
|
||||
לא מצאתי בתגובה שקישרת תשובה שמציגה את דעתך בעניין הספציפי אליו התייחסתי של ביטול או השארת המונופול של הרבנות. האם לדעתך השגחת בד"ץ העדה החרדית או חוג חת"ם סופר רשאיות להשתמש במלה "כשר" או לא? |
|
||||
|
||||
לדעתי, ודאי רשאיות. אבל זו דעתי. אני חושב שכל גוף כשרות שיש לו רישיון לעסוק בתחום ועמד בדרישות הרגולטור, יכול להשתמש במילה/תווית/חותמת "כשר". השאלה היא, מיהו הרגולטור? |
|
||||
|
||||
הרגולטור הוא באופן טבעי הרבנות (גוף שלטוני העוסק בענייני הדת היהודית). אם כך אתה תומך במונופול שלה על כשרות. בדיעבד, התשובה שלך היתה בעצם די צפויה כי ככל שאני זוכר אתה בעד מדינת הלכה. |
|
||||
|
||||
איך הצלחת להפוך את דברי על פיהם? |
|
||||
|
||||
אם לדעתך לא כל מי שראוי בעיני עצמו רשאי לתת תעודת כשרות אלא רק מי שיש לו רשיון מטעם המדינה ועומד בדרישות הרגולציה, הרי שאתה בפועל מותיר את המונופול של הרבנות, כי אין גוף אחר שיעניק רשיון ויבצע את הרגולציה. אם במקום שרק הרבנות תנפיק תעודות כשרות רק מי שעומד בדרישות הרבנות ינפיק תעודות כשרות נראה לי שלא ישתנה דבר. תסביר מה לדעתך ישתנה. |
|
||||
|
||||
זה אומר שהרבנות צריכה לקבוע נהלים מסודרים שעל פיהם כל ארגון כשרות שעומד בהם יכול להנפיק תעודות כשרות ולהעסיק כל משגיח כשרות שעומד בתקן. החלטה כזו ניתן להעביר ולקבוע תאריך יעד. כך הרבנות נותרת הסמכות העליונה והרגולציה, כך החוק למניעת הונאה בכשרות לא מעוקר מתוכנו על ידי האנרכיסטים מבג''צ, אבל כבר אין מונופול ואין צורך בכפילות השגחה. |
|
||||
|
||||
> החלטה כזו ניתן להעביר בתאוריה. בפועל הרבנות הראשית מונעת את שבירת המונופול בגלל כל הג'ובים שיש שם. מוקדם יותר השנה דוד סתיו דיבר על כך שיש לו שתי חלופות: 1. פתיחת אזורים. כלומר, רבנות של עיר אחת תוכל לתת גם שרותי כשרות גם לעסקים מעיר אחרת. 2. הקמת ארגון כשרות נפרד של ארגון רבני צוהר. (1) עומד היטב בדרישות של מה שאתה מציע: מדובר על מי שכבר היום מעניקים כשרות לפי הרבנות. (2) עומד בניגוד לעמדת הרבנות הראשית. האם (1) יצא אל הפועל? כמובן שלא. אין סיכוי שהרבנות תסכים לאובדן מונופול ולו חלקי כל כך בקלות. לרבני צוהר לא נשארה ברירה והם עברו ל־(2) (שהפך למעשית בעקבות פסיקת בג״צ). אם הרבנות הייתה מגלה נכונות כלשהי להתגמש, לא היו מגיעים למצב הזה. |
|
||||
|
||||
החלטה כזאת לא צריך להעביר ברבנות, אלא בכנסת או בממשלה. ודאי שלא בבית המשפט שהוא לא כנסת ולא ממשלה. אז אני בעד שבירת המונופול, כי אין שום סיבה שבעל עסק ישלם פעמים על תעודת כשרות, בעיקר אם הוא משלם לארגון כשרות שכולם יודעים שנותן כשרות טובה יותר משל הרבנות, על אחת כמה וכמה אם הוא מחזיק משגיח כשרות צמוד לעסק, משגיח שהרבנות לא יכולה למצוא תירוץ לפסול אותו. אבל אני נגד סתיו וצוהר מסיבות שציינתי לעיל. |
|
||||
|
||||
נכון, מסכים. אבל כמובן שהכל תלוי באופן הביצוע. |
|
||||
|
||||
טוב, אנחנו מדברים על נקודות עקרוניות. כל תכנית טובה יכולה להתקלקל באמצעות ביצוע כושל. |
|
||||
|
||||
תכנית טובה עקרונית יכולה להתקלקל כשהיא נתקלת באינטרסים שונים של הגוף שאמור לבצע אותה. הרבנות רוצה לוותר על מונופול הכשרות בדיוק כמו שמפעל הפיס רוצה לוותר על מונופול ההימורים. אפשר לדמיין מה יקרה אם נהפוך את מפעל הפיס לגוף המחלק רשיונות למפעילי הימורים שיעמדו בדרישות הרגולציה. |
|
||||
|
||||
אאז''נ, לפני הרבה שנים רישוי רכב נעשה רק ע''י משרד התחבורה. |
|
||||
|
||||
וטלפונים ממשרד התקשורת, ובתים ממשרד השיכון. יש הבדל בין משרד ממשלתי שמספק מוצרים או שירותים בעצמו, ואז מפריט את השירות לשוק החופשי תוך הסדרה שלו, לבין מוסדות ממשלתיים וקוואזי ממשלתיים אוטונומיים שמקבלים סמכויות מונופוליסטיות בחוק, כמו הרבנות הראשית, מפעל הפיס, קק''ל, מע''צ וחברת החשמל. אני בעד ''ממשלה גדולה'' שמספקת יותר מאשר בטחון, בריאות וחינוך- אני בעד בניית דירות ביוזמת משרד השיכון, למשל, ושידור ציבורי שעובדיו עובדי מדינה. אבל אני נגד מונופולים בחסות החוק. ראינו מספיק דוגמאות איך אלו נוטים להסתאב ולדפוק את הציבור. |
|
||||
|
||||
הדוגמה שהבאתי נועדה לומר שהפרטת שירותים רגולטיביים לא בהכרח פגעה באיכות השירות. מה עוד שרישוי רכב עוסק בחיים ומוות וכשרות עוסק ב... במה בדיוק? |
|
||||
|
||||
זה נכון, אלא שהפרטת שירותים שניתנים על ידי המשרד הממשלתי עצמו זה סיפור יחסית פשוט1. לעומתו, כשאתה בא לפגוע במונופול בחסות המדינה זו קריעת ים סוף. הרבנות הראשית אינה שונה בזה מנמל אשדוד או מפעל הפיס. _______________ 1 יש כמובן יוצאים מהכלל, כמו הסאגה הלא נגמרת של הפרטת הטסטים |
|
||||
|
||||
אולי זו קריעת ים סוף, אבל ברור לכולם שלציבור יש אינטרס מובהק בפגיעה במונופולים. |
|
||||
|
||||
אמת. אבל כמו שראינו במתווה הגז- הציבור הוא האחרון שמתחשבים באינטרסים שלו. בגלל זה אני כל כך מתגעגע לאמנון רובינשטיין וזבולון המר. |
|
||||
|
||||
אך אם נסתכל בפרטים נראה שכן ישנם הבדלים, והנה בשליפה כמה מהם. בהפרטת מפעל ההימורים הממשלתי מפעל הפיס יש סיכון גדול של החמרת ההימורים, הון שחור, פשע, שוק הלוואות אפור ועוד. מפעל הפיס איננו נותן ''שירותים'' במובן של סיפוק שירות שהוא צורך להתנהלות יומיומית. הפרטת נמל אשדוד היא תהליך מסובך שדורש השקעת משאבים מרובה ומבוסס על שתי רגליים רעועות - אידאולוגיה וחישובים כלכליים היפוטתים. כשרות היא שירות וולנטרי, מבחינת בתי העסק, שמבוסס על אמון, לא על בטיחות (טסטים, תרופות), לא על אמינות (מכון התקנים), ובבסיסו לא שיטות אובייקטיביות (כמו שתי הדוגמות הקודמות) אלא פרשנות נזילה של מנהגים. הפרטת מלאה או חצי (כמו שאני מבין את פסיקת בג''צ האחרונה) לא דורשת הקצאת משאבים. אם בעל עסק מצהיר שלפי פרשנותו הוא מגיש אוכל כשר הרי הציבור יפסוק, והרי לך מפגש פרשנויות ואמון הדדי. |
|
||||
|
||||
ודאי שיש הבדלים. יש גם יוצאים מהכלל- מונופול בחסות החוק שאין לו הרבה רצון (וגם לא הרבה הזדמנות) להסתאב הוא רשות הטבע והגנים. אבל הקו המנחה הוא אחיד- מוסדות ממשלתיים וקוואזי ממשלתיים (לא משרדי הממשלה עצמם אלא כל מיני "יחידות סמך" וגופים ממשלתיים חסרי קטגוריה כמו הרבנות הראשית ומפעל הפיס) שיש להם מונופול בחסות החוק, הופכים להיות מסואבים ואיכות השירות שהם מספקים לאזרח גרועה עד זוועתית. אני לא בהכרח מציע הפרטה של השירותים האלה. להיפך- לפעמים הכנסה שלהם בחזרה תחת כנפי משרדי הממשלה עצמם יכולה לספק את השקיפות והאחריות שהם זקוקים לה. מפעל הפיס כמחלקה במשרד האוצר לא יעז לפרוס את התחנות שלו בשכונות מצוקה במקרה של כשרות, קצת מוזר שהמדינה מחליטה מה כשר ומה לא, אבל זה החוק. השאלה העיקרית מבחינתי היא מדוע למנוע מעסקים להציג מצג (אמיתי!) של כשרות מבלי להשתמש במילה "כשר" האסורה בחוק. הרבנות במקרה הזה מתנהגת בדיוק כמו המונופול הדורסני שהיא, ומנסה למנוע בקיעים דרכם יוכלו עסקים להמנע מלהשתמש בשירותיה. |
|
||||
|
||||
בקיצור, חוץ מהסטיה בזמן ובמרחב של מדינת ישראל, כשרות היתה והינה מוסכמה וולונטרית בקרב הציבור ללא אכיפה מלמעלה. נראה שזה עבד וזה עובד לשביעות רצונם של אלה שזה חשוב להם. הרבנות הראשית איננה מוסד לסמכות והנהגה רוחנית ומוסרית אלא התגלמות התזה הביורוקרטית שקיימת רק על מנת לשמר את קיומה. |
|
||||
|
||||
ה''סטיה במרחב ובזמן של מדינת ישראל'' איננה מקרית. הרי זו מדינת היהודים, והעם היהודי והדת היהודית במובנים רבים חד הם. |
|
||||
|
||||
כאן בלבלת אותי כי אפשר לחשוב מהתגובה הזו שאתה מצדיק קיום ופיקוח על כשרות ממלכתיים. |
|
||||
|
||||
הואיל ואני מצדיק קיום של חוקים יהודיים דתיים במדינת ישראל, שמתווים את הסטאטוס קוו הנזיל שבין יהודית ודמוקרטית. והואיל והייתי מעדיף שחוק הכשרות יראה אחרת אבל אני לא אעלה על בריקדות בעבור זה. והואיל ותחת החוק הקיים נראה לי (ובג''צ מסכים, כך הבנתי) שאין מניעה לעסק להציג מצג של כשרות כל עוד אינו משתמש בהטיות של המלה המפורשת. אני חושב שהרבנות מנהלת מלחמה של מונופול מסואב לשימור זכויות היתר שלו, וזוהי דרכו של עולם. על כן אני אכן מצדיק קיום מנגנון ממלכתי של פיקוח על כשרות כלשון החוק. |
|
||||
|
||||
אבל הפרטת שירותים רגולטיביים מפקיעה מהממשלה את היכולת והידע להיות גוף רגולטורי. התחלת ההפרטות התבצעה על ידי הפרטת התכנון והביצוע ושמירת התכנון והפיקוח בידי הממשלה. ברגע שהממשלה מפריטה את הרגולציה, היא מאבדת את הידע לפקח על הרגולציה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות. כשרות איננו נושא לרגולציה ממלכתית.זה לא נושא משכרוכה בו איזה סכנה (ולמקרה שמישהו יגיד חינוך, אז הטענה שלחוסר רגולציה מסוימת בחינוך יש אלמנט סיכוני יש בסיס לדיון). כשרות היא הסכמה התנהגותית וולונטרית. |
|
||||
|
||||
כרוכה בו סכנה לאכילת אוכל טרף, לא? |
|
||||
|
||||
אכן, כל עוד אתה מודע לעירבוב התחומים בהם השפה שלנו משתמשת באותן מלים אבל יש להן משמעות יישומית שונה לגמרי (פרדיגמה אחרת?). אם לא אגביר מהירות יש סכנה שאאחר לסרט, ואם אגביר מהירות יש סכנה שאמות. אם לא אקפיד על שחיטה בפיקוח משגיח כשרות יש סכנה לאכילת טרף, ואם לא אקפיד עם שחיטה בפיקוח וטרינרי יש סכנה שאמות. |
|
||||
|
||||
אתה מבין שיש הרבה אנשים שבשבילם (בטעות, אבל מכל מיני סיבות טובות זו טעות שהחברה שלנו בוחרת לכבד) הסכנה לאכול טרף יותר דומה לסכנת המוות מאשר לסכנה לאחר לסרט. |
|
||||
|
||||
בסדר גמור, אבל זה לא עניין ממלכתי לאסדרת התיזמון שלך להגיע לקולנוע או על חטאיך האמוניים (שלהם במיוחד נוצר יום כיפור, על חטאים שידעתי ולא ידעתי). |
|
||||
|
||||
אתה יכול לנסח מההתחלה טיעון, שאוכל להתווכח איתו (או, חלילה, להסכים לו), מדוע טוב שהמדינה תפקח על מי רשאי לקרוא לעצמו "רופא" / לתת טיפול רפואי, ולא טוב שהמדינה תפקח על מי רשאי לקרוא לעצמו "מכ"ש" / להשגיח כשרות? אם אפשר, בלי להסתמך רק על כך שטיפול רפואי הוא דבר שיכול להיות נכון או לא נכון באופן אובייקטיבי וכשרות היא באופן אובייקטיבי אמונה טפלה? |
|
||||
|
||||
אני מבין את זה. הבעיה שלי היא שבפועל חלק גדול מהמשתתפים במשחק הזה (המשגיחים) ממילא לא סומכים על הכשרות של הרבנות. |
|
||||
|
||||
כן, נראה לי שיש הסכמה די רחבה, כולל דתיים רבים, שמונופול הכשרות של הרבנות הראשית הוא גרוע. הויכוח שאולי יש לי עם רון, אפשר לומר שהוא על עולם דמיוני שבו מקובל על כל שומרי הכשרות שמונופול כשרות מטעם המדינה הוא יעיל כמנגנון בר-סמכא, ויתרה מזו, מקובל שהוא יעיל יותר מכל אלטרנטיבה; האם אז זה טוב או רע שהוא יתקיים מטעם המדינה. רון אומר, נדמה לי, שזה רע. אני עוד לא בטוח, כל מיני טיעונים סותרים רצים לי בראש. |
|
||||
|
||||
האם אתה רואה ברפורמה המתגבשת כפתרון לבעיתית המונופליזציה של הרבנות בעניין הכשרות או רק פלסטר זמני ? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע על זה כמעט כלום. אתה מוזמן לכתוב תקציר כולל קישורים, לשלוח למערכת, ונשקול לפרסם. |
|
||||
|
||||
זאת עמדת השר לעניני דתות בעניין רפורמת הכשרות,שהיא לדעתי עמדה ציונית קלאסית שממשיכה לשלוט באורתודקסיה במקום להפרד ממנה. |
|
||||
|
||||
אלי מי שחי בסרט, פחות חשוב לו לאחר לסרט בתוך סרט. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע למה "אחרון גיבורי הפעולה" נכשל בזמנו בקופות. סרט גדול לדעתי. למה לוודי אלן מותר ולשוורצנגר אסור? |
|
||||
|
||||
לכן אני נגד אינטרסים לא טהורים של הרבנות, כשם שאני נגד האינטרסים הלא טהורים של סתיו וצהר. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |