 |
טוב הגענו למקום בו אני יכול להסכים עם רוב דבריך, אבל אני בכל זאת רוצה להעיר עוד 2 הערות:
א. "הקיצוצים בקצבאות, בתמיכה למוסדות לא יצרניים ושאר ירקות, הם צעדים שחשיבותם ארוכת הטווח לא פחותה מזו של הדיו". אני משער שכל הצעדים הללו עפו מן החלון ברגע שהממשלה החדשה נכנסה לתמונה וכמו במעגל דיאטות הרסני, הקצבאות כעת הם יותר גדולות ממה שהיה לפני ה"דיאטה" של לפיד.
ב. "לא חושב שיש פוליטיקאי בזירה היום שהיה יוצא נקי ממשרד האוצר". אני לא בטוח בעניין זה, אבל בכל מקרה לאדם "נבון" במובן הפוליטי, היו כמה אופציות יותר טובות לקחת. אני סבור שהוא היה מטיב לעשות אילו ויתר על הכבוד המפוקפק שהוצע לו, בוחר נניח במשרת שר החינוך או הגנת הסביבה, מבצר את מעמדו כמנהיג הרעיוני והחברתי של מפלגתו וממנה לתפקיד שר האוצר איש מקצוע בעל ניסיון כלכלי שלא היה צריך לספר לנו סיפורים על שנת לימוד. בודאי שהתקשורת (ואולי אף אנו) היינו יורדים לחייו ומשתעשעים על חשבונו, אבל כמקובל במקומותינו השריפה הבאה היתה מגיעה חיש קל וכל הקרקס התקשורתי היה עובר לאייטם הבא. מישהו זוכר היום שדוד לוי ויתר על תפקיד שר האוצר והעדיף לכהן כשר השיכון? האם זה פגע בו לטווח רחוק?
ואפרופו מחלות כרוניות של עיתונאים/בדרנים שנהיים פוליטיקאים. חברו של לפיד, עופר שלח, השתפך השבוע בשירי קילוסין על מסמך כלשהו שהגיש הרמטכ"ל אייזנקוט לועדת חוץ וביטחון אני חושב. אם הבנתי נכון אייזנקוט בעצם חשף את ערוותו של צה"ל במבצע צוק איתן והציג משהו מעין מהפך בדפ"א או בתורת הלחימה שבהם צה"ל מציג לעצמו יעדים מפורשים ומשמעותיים שהשגתם תהיה בבחינת מבחן התוצאה הצה"לי. אני מקווה שלא הבנתי שלא כהלכה את העניין ולא בלבלתי את הקוראים בסבך בלתי מובן. בכל אופן לא תוכן המסמך הוא שמטריד אותי. חה"כ שלח השתפך ביום גנוסיא של קילוסין על אייזנקוט ועטר לראשו את עלי הדפנה של משיח שדה הקרב העתידי של ישראל. אין לי דבר רע להגיד על אייזנקוט ואף על שלח אין לי טענות מלבד הטענה הבאה. להווי ידוע שהניצחון בשדה הקרב הוא עניין חמקני מאד הנקבע על שולחנות קציני המטה, בשדות האימונים והתירגול, בפנקסים של רס"פי הלוגיסטיקה והכי חשוב בשגיונותיה של אלת המזל והניצחון בשדה הקרב עצמו. דומה שבעניין זה החולשות הכרוניות של מקצוע העיתונאות גוברים על נסיון מקצין הקרבי של שלח. הייתי מצפה ממנו להבין שיש מרחק של עולמות רבים בין נייר מטה יפה לבין הניצחון בשדה הקרב. שדה המערכה אינו תחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ ואת המחמאות יש לשמור עד לאחר מה שקרא גנרל מנוסה אחר "מבחן התוצאות". יש לי תחושה בלתי מנומקת שיש בכנסת שלנו פחות מדי מורים ויותר מדי עיתונאים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש