|
||||
|
||||
אתה רואה, זה מה שמציק לי. לי לא איכפת שיתנו פרסים לשנאה עצמית, אם הוא כתוב היטב. מה שמרגיז אותי זה חוסר ניקיון הכפיים (למראית עין או שלא למראית עין) של השופטים. אם יוסי שריד צריך לעשות פרוטקציה לקרובת משפחה כדי להעניק פרס לספר מלא שנאה עצמית, איזה מין סמולן הוא? |
|
||||
|
||||
משהו נראה לי כאן לא נכון. לא נראה לי שיוסי שריד עשה פרוטקציה לקרובת משפחה שלו ונתן לה פרס.הפרס ניתן לחילו על אחוזת דג'אני. הוא כתב את הספר ולא קרובתו של שריד. המונח שנאה עצמית הוא לא יותר מהשמצה. גם אני חטפתי לא מעט פעמים שאני מלא שנאה עצמית- אחד המונחים השטותיים, הריקים והמופרכים ביותר. אתה רוצה דוגמאות לשנאה עצמית בעבר ולא אצלנו? אריך מריה רימרק על במערב אין כל חדש וכד'- היו רבים. |
|
||||
|
||||
''ניגוד אינטרסים''. זה הסיפור. מאוד פשוט - לא צריך בשביל זה קונספירציה, וגם לא צריך לדבר על שנאה עצמית או לא. רק ללכת לפי הכללים שנקבעו במשפטים פליליים ועל ידי בג''ץ. ולפי הכללים האלה, שריד היה צריך לפסול את עצמו מדיון בספר, והירשפלד על אחת כמה וכמה. |
|
||||
|
||||
קרא את המאמר הבא - דני זאק "מנבא" מי יזכה בפרס, בחזון מרחיק ראות המתבסס על המשפט הסתום הבא מאת כבוד יושב הראש: "בין הספרים שראו אור השנה, הייתי בוחר בספרו של אלון חילו 'אחוזת דג'אני"'... |
|
||||
|
||||
בלי קשר לשנאה עצמית או לא, נכון שחילו הוא מקבל הפרס (וגם מחזירו, כנראה) אבל ורבין הקוזינה כתבה עליו מכתב מביך ממש לכל דיכפיני ההשפעה הספרותית בארץ. כך שאפשר לדעתי לייחס לה עניין אישי בספר שאינו נופל בהרבה מזה של חילו עצמו. |
|
||||
|
||||
בכל הפרסים יש מכתבים מביכים כאלה. ההרגשה שלי היא- לא יותר מהרגשה- שהדיונים על הפרס היו ספרותיים נטו. הרבה סופרים הוציאו את ספריהם בהוצאות שונות, הם מכירים אחד את השני ולמעשה צריך היה לא לתת לאף אחד לשבת בצוות השופטים. נכון שעל פניו נראית כאן בעיה. התחקיר של מעריב והתבטאויות נוספות ייחסו לשריד מניעים נפוטיסטיים בשיקוליו למי להעניק את הפרס. צר לי; זה לא נראה לי. אבל לאור כל "השמחה" שקשורה לפרס-עדיף שיבוטל. הבדיחה בסוף היא שמפעל הפיס הופך להיות שומר היושר. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. המכתבים נכתבו לפני המועמדות לפרס, והם בהחלט לא אופייניים ליחסו המקובל של עורך ספרותי לספרים שבעריכתו. גם אם הוא בשיא ההתלהבות האקסטטית. גם אם הוא ירד מהפסים ממנה כבדה של שכרון סיני או משהו. והזכרתי את העניין פשוט כי הוא מעיד על כך שהאזכור הסתמי לפיו אחייניתו של שריד הייתה העורכת שהספרותית של חילו איננו מתאר בדיוק את כל התמונה. |
|
||||
|
||||
לא התייחסתי למכתב של הקוזינה כי עד כמה ששמעתי, המדינה שלנו בנויה על קשרים ופרוטקציה וכל מי שיכול- מנסה להשפיע. השאלה כאן מתייחסת למושפע. מה שהבעתי במה שכתבתי זה רק את התחושה שלי. לאור כל מה שפורסם ביחס לפרס, טוב שביטלו אותו. |
|
||||
|
||||
מן הראוי היה שיבטלו את כל הפרסים הספרותיים. בכל מקום בו יש פרס הוא יוצר מייד תעשיה שלמה של שתדלנויות ואינטריגות שאין לה דבר וחצי דבר עם ערך יצירתי אמיתי (גם לפרס נובל יש מי שמריצים מועמדים, וצריך לדעת בדיוק איך לעשות את זה אם רוצים לתת למועמדים סיכוי). השיקולים למתן הפרס הם לא פעם שיקולים פוליטיים (לאו דווקא במובן של הפוליטיקה "הגדולה", כמו אולי פה; גם במובן של הפוליטיקה הקטנה הפנימית - סיעות של יוצרים/מבקרים/עתונאים שקשורות ביניהן, תיקון מה שנדמה כעיוותים משנים קודמות וכיו"ב). גם לאחר חלוקתו הוא תמיד נגוע בלחישות מרושעות ורגשות קשים מבין אלה שציפו לקבל אבל לא זכו (במקרה הזה פשוט זה צף למעלה והגיע לתודעה הצבורית), ואחרי כל זה - לא ברור איזו מטרה חיובית הפרס כן אמור לשרת. אגב, הדברים נכונים לא רק לפרסים ספרותיים. מי שעקב, למשל, אחרי האופן שבו התיחס לאהוד אולמרט (ולאלה שפעלו נגדו) העתונאי המשפיע נחום ברנע לאחר שקיבל מידיו את פרס ישראל יודע שגם הפרס הזה עלול להיות מזיק. |
|
||||
|
||||
האין זה טיעון טהרני מידי התקף ליותר מידי עניינים? הרי בכמעט כל עניין בו עוסקים בני האדם גובר חלקם של העניינים לא ענייניים על זה של העניין. האם נבטל את כולם בשל כך? אולי השאלה היא, במקרה זה, מדוע כן צריך פרס כזה. לדעתי חשוב שיהיה פרס כזה לסופרי ישראל, מסיבות שאולי מישהו אחר יפרט ולמרות קשיי לידה. אפילו הייתי מגדילו פי עשר. מפעל הפיס יכול וצריך להרשות זאת לעצמו. או אז נראה קנאת סופרים במלוא הדרה (: |
|
||||
|
||||
ברוב התחומים זה בולט פחות מאשר כאן. ברוב המקצועות, למשל, יש אפשרות לקידום על בסיס מקצועי, בעקבות ותק וכו'. בתחום הספרות אין קידום; אלון חילו ועמוס עוז שניהם "סופרים". לכן המאבק על כיבודים הוא הרבה יותר חזק - הכיבודים הם הדרך היחידה להראות מי "מוצלח" יותר ממי וגם אחת הדרכים היחידות להרוויח משהו מכל הענין. חוץ מזה, מי שמכיר את התחום יודע שהקליקות בו הן תופעה מוכרת היטב והבצה הזו שורצת תככים; אני שומע מדי פעם קצת סיפורים על כך מסופרת שיש לי הכרות איתה ומופתע כל פעם מחדש. בקיצור, אין לי בעיה לתמוך בסופרים אם יימצא מנגנון שינתק את התמיכה הזו משיקולים אישיים - אבל פרסים הם לא המנגנון הנכון. |
|
||||
|
||||
אורי אורבך מציע יבוא שופטים מתאילנד (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3741228,00.h...). |
|
||||
|
||||
האמת היא שזה אחלה פתרון. בזמן שלוקח לחמישה שופטים ישראלים לבחור בין חמישה ספרים, תאילנדי אחד היה מספיק לטפל בשלושים ספרים - והוא אפילו לא היה מתלונן שכל הזמן מחפשים אותו. כמובן, הבעיה היא שאותו באמת מחפשים; איך שהוא היה יוצא מהטקס היו תופסים אותו שלושה שוטרים ומעלים על המטוס. |
|
||||
|
||||
בעיתון הארץ של סוף השבוע האחרון סופר על שני זוכי פרס נובל שישבו בועדה שהחליטה לתת להם את הפרס. שוודים, נו, מהם אי אפשר לצפות לנורמות כמו אצלנו. |
|
||||
|
||||
"אני יודע את החוק, אך זה דודי. הבנת? שתוק!". אמר העכבר חבר-המועצה לעכבר שהעיר על כך שבמועצה חבר עכבר קצוץ זנב, בניגוד מפורש לתקנון. מתוך "מועצת העכברים", משלי קרילוב. |
|
||||
|
||||
א. "במערב אין כל חדש" הוא ספר אנטי-מלחמתי, לא אנטי-גרמני. ב. בדקתי ולא מצאתי אי-אמיתות בולטות1 ב"במערב אין כל חדש". 1 ליתר דיוק, לא מצאתי אי-אמיתות כלל, אבל איני מומחית לגרמניה במלח"ע. אי-אמיתות בולטות כמו עניין עזריאלי, שרונה ומר מרגליות, שיכול למצוא כל אדם שיודע לקרוא ויש לו ידע כללי בסיסי - אין. |
|
||||
|
||||
בודאי שהספר איננו אנטי גרמני. הבאתי אותו כי האשימו את המחבר בהעדר פטריוטיות ובשנאה עצמית. |
|
||||
|
||||
מהבחינה הזו הספר של יוסי שריד "לפיכך נתכנסנו" יותר מעניין. לפחות בקריאה ראשונה לא מצאתי עובדות אי־דיוקים צורמים מדי. לא קראתי קריאה שניה. |
|
||||
|
||||
באחד הסיפורים של ראשית שנות החמישים, על השילומים אא"ט, הוא כותב על בגין ש-15 שנים לאחר מכן ילווה באופנועים מתוצרת גרמניה, וצריך להיות 25 שנה. שלחתי לו הודעה על כך דרך הפרופיל שלו בקפה-דה-מרקר, אבל הוא לא ענה. |
|
||||
|
||||
הבהרה: היו שם כל מיני עובדות שלפחות בקריאה ראשונה לא נראו לי לגמרי נכונות. הוא לא לגמרי נצמד לאמת. אולם לא הצלחתי לתפוס אותו מייד בשקרים גסים כמו את אלון חילו. לכן הסיפורים באופן כללי יותר אמינים (והמלעיזים יגידו: השקרים יותר אמינים). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |