בתשובה לJBar, 15/12/01 4:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם יש "החלטה ערכית" שהיא כן רציונלית? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין. "כל הדברים הטרנסצנדנטליים אינם ניתנים להכרעה ראציונלית". עמנואל קאנט. מערכת החינוך צריכה ללמד אך-ורק ראציונל. כל דבר אי-ראציונלי (או יותר נכון, סובייקטיבי) *חייב* להיות מחוץ לתחום, אחרת זו אכן תהא כפיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל קאנט ישנה ""החלטה ערכית" שהיא כן רציונלית." החלטה ערכית נכונה- יוצאת מתוך רציונל נכון. חוק מוסרי כופה על האדם באופן תועלתני, שמחייב אותו לבחור את הבחירה המוסרית הנכונה (בהיותו של האדם זואון פוליטיקון).ויותר מכך- החוק המוסרי הינו יסוד מפאת 'הרצון הטוב האינסופי' שהוא הסינונים והמקור לחופש המחשבתי("כח השיפוט") של האדם. בתחום המציאותי (הנסיוני) רוב בני האדם עוברים טראומות אשר מעוותות את הפוטנציאל הרציונלי- הטוב שבו. העניין האחרון הוא נגזרת מדבריו של קאנט,ועל כך קאנט לא דן כלל, כי הרי תופעה זו מצויה בכל אחד מאיתנו- ככזה שחי בעולם המעשי (ולא התבוני הטהור). הפניה- "הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות"/קאנט - מסכם באופן תמציתי ברור (ויפיפה בחכמתו) את "ביקורת התבונה המעשית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, לא הבנתי. על פי מה נקבע איזה החלטה ערכית היא רציונלית? המוסר? של מי? אלוהים? איזה מהם? תועלת? של מי? על פי אלו קריטריונים (אבולוציוניים, כלכליים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורתו של קאנט היא תורה מטאפיזית, ועל כן, היא אינה נגישה לבחינה אמפירית. השיטה ביצעה מהפכה קופרניקנית מבחינת המבנה שלה, ואפשרות הנגישות אליה היא בלתי אפשרית, מכיוון שאם מושא מחקרו של קאנט הוא התבונה- אי אפשר ממש להיכנס אליה ולהוכיח בה מדידות נסיוניות. (כמו שאי אפשר לבדוק את הפיזיקה מחוץ לפיזיקה, או את היקום מבחוץ- בתיאוריה פיזיקלית). קאנט טוען לבנות את היסודות ההכרחיים לתבונה האנושית (או התבונית בכלל.)באופן אכסיומתי. יסודות אלה הינם אוניברסליים - אך אינם יכולים להיות נתונים לבחינה אמפירית,שוב, מכיוון שתחום הדיון הוא מטאפיזי. הדיון הוא על היסודות שמהם מופקת המשמעות: האופן שבו אנו מבצעים שיפוט על העולם. משנתו מורכבת משלושה חלקים: 1. בקורת התבונה הטהורה- שבה קובע קאנט יסודות א-פריורים לתבונה. היסודות הם משני סוגים:מושגים צורניים (כמו תפיסת אינסוף מול אין), ומושגים חושיים (החלל והזמן) 2.ביקורת כח השיפוט- קאנט בוחן את מאפייני השיפוטים השונים- היפה, הנשגב. (בספקטרום היפה נמצא כל טווח היפה- אל מול המכוער. ) כח השיפוט הוא זה אשר מאפשר גישה אל העולם, וכאן הוא מהווה מעבר קריטי למשנה המוסרית: על מנת להיות אדם מוסרי דרוש כח שיפוט- 3. ביקורת התבונה המעשית- קאנט קובע יסוד אפריורי למוסר- ומוצא אותו הכרחי. היסוד הוא 'רצון טוב אינסופי'. לדוגמא- אי אפשר לרצות שהבטחה לא תהיה תקפה תמיד, מכיוון שאז אי יהיה אפשר לבסס מוסכמה חברתית כ'הבטחה'. -אז, לא יהיו למוסכמות חברתיות משמעות, וזהו עולם עוין לחיות בו. זוהי הנקודה התועלתנית. אבל נקודה זו עצמה מושתתת על כך שקאנט מוצא את מקורו של יסוד זה בהכרח התבוני. על מנת שהתבונה תהיה תבונית- להבדיל מחייתית (או דטרמיננטית), דרושה אפשרות הבחירה. אפשרות בחירה זו מתאפשרת על ידי קיומו של מרחב אינסופי שנקרא 'הרצון הטוב האינסופי'. תפיסת אינסוף היא מושג הכרתי צורני טהור, שנקבע כיסוד צורני במבנה התבונה הטהורה- יסוד זה, לדוגמא, מאפשר חווית נשגב, תפיסת המתמטיקה כנצחית, ותפיסת העצמי כבעלת פוטנציאל אינסופי -לפעולה צורנית של כשרי ההכרה- ) הרצון הטוב האינסופי, מבחינה מעשית הוא, היסוד המכוון לעשיית שיפוטים בעולם הממשי. לשאלתך- אי אפשר לבדוק באופן אמפירי אם בחירה שנעשתה -נעשתה באופן רציונלי. ההנחה היא שכל בחירותינו, כל השיפוטים הם רציונלים- או יהיה נכון לומר- תבוניים במהותם. התורה היא תורה שמניחה תבונה כמערכת שפועלת על יסודות צורניים קבועים- שלכל אחת מן ה'פונקציות' הבסיסיות יש פונקציה אינסופית. מכאן מסיק קאנט חופש. בהגותו של קאנט חוזר הוא ואומר שאין טעם לנסות לבדוק את מה שאי אפשר, אין טעם לנסות להוכיח מה שמעבר לגבולות התפיסה שלנו. (כמו הוכחות לקיומו של האלוהים.) האכסיומות של התיאוריה הקאנטיאנית הן היפותזה של ברירת מחדל- של התיאוריה המגובשת והמנומקת ביותר שנכתבה עד כה על התבונה. קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי- להפריך את קאנט. התיאוריה עומדת בכל הקריטריונים המדעיים: קוהרנטיות, דדוקציה פנימית, קשיחות ברצף ההוכחה. הקריטריונים לקביעה 'מהי החלטה ערכית' הם אכסיומתיים: השיטה מניחה את יסוד הצו הקאטגורי- הרצון הטוב האינסופי- כיסוד שמעניק משמעות להיות התבונה בעלת חופש.משמע- כל החלטה היא ערכית. את הקריטריונים כ'אכסיומתים' (במשפט הנ"ל) אפשר להחליף לעניינינו ב'אנושיים'. (יחזור קאנט ויגיד 'תבוניים'. אולי גם פינגווינים יודעים מתמטיקה) הספרון שהפניתי אליו הוא קצר וממצה. ישנו הספר של ברגמן על שיטתו של קאנט (שכחתי את שם הספר) ללימוד כל חלקיה של התיאוריה. יכול להיות שהבנה כלשהי ממה שכתבתי בעצם תלויה במושגי יסוד שמונעים מההסבר להיות מובן או מספק. אולי כל נסיון לנסות לענות לשאלתך (הלגיטימית) הוא בלתי אפשרי בתגובה קצרה. גם יכול מאוד להיות שאין לי את היכולת לעשות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, רגע, אז ה"טוב האינסופי הזה" - מאיפה הוא נובע? האם הוא שם רק בגלל שקאנט החליט שככה צריך להיות? ואם אני לא מקבל את הנחת היסוד הזאת, אלא רוצה דווקא הנחת יסוד בדבר "האגואיזם האינסופי"? נראה לי הרבה יותר מסתדר עם התצפיות. כמו שקון אמר - אם בשלב כלשהו מצטברות מספיק תצפיות שנוגדות את הפרדיגמה, צריך להחליף אותה. נראה לי שיש לנו מספיק תצפיות כנגד ה"טוב האינסופי", וזה נראה יותר כמו משאלת לב של אדם דתי מאשר הנחה סבירה בהתאם לתער של אוקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה היה לי לחלוטין שאתה צודק. איך אפשר לדעת ש'טוב' ולא 'אגואיזם'?? נתקעתי עם יומיים התלבטויות , ובסוף התייאשתי וחזרתי לקרוא את "הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות". קאנט מתלבט בשאלה זו לאורך עמודים רבים, עוד לפני שהוא מתחיל לפתור אותה, הוא הופך בה עד כדי זרא. (עמ' 46"..היו בכל הזמנים פילוסופים שהיו כופרים בכלל במציאותה של כוונת לב זו בפעילות האנושית, ותולים את כולן באהבה-עצמית המעודנת פחות או יותר..") התשובה מתבססת על החוק הכללי (צווי מוחלט של התבונה): "עשה מעשיך רק עפ"י אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות כי יהי לחוק כללי". את הבחירה ב'טוב'- כתיאור לנגזרת התבונית, מסביר קאנט כך:(עמ' 59-60)"כל דבר שבטבע פועל לפי חוקים. רק יצור בעל תבונה יש לו את היכולת לפעול עפ"י מחשבת החוקים, כלומר עפ"י עקרונות, ויכולת זו היא הרצון.הואיל ולשם הסקת הפעולות מתוך החוקים דרושה תבונה, אין הרצון אלא תבונה מעשית. אם התבונה קובעת ומניעה את הרצון בהכרח, הרי פעולותיו של יצור כזה שהן מוכרות כהכרחיות בבחינה אובייקטיבית, הן הכרחיות גם בבחינה סובייקטיבית. ז"א הרצון הוא יכולת לבחור רק באותו הדבר שהתבונה, בלי השתתפות הנטיה [האופי,הרגשות, הנסיון, היצרים..]מכירה אותו כדבר הכרחי מבחינה מעשית.כלומר כדבר טוב." (עמ' 61)".....והנה זהו טוב מבחינה מעשית מה שקובע ומניע את הרצון באמצעות מושגי התבונה, ז"א מה שקובעו לא מתוך נסיבות סוביקטיביות, כי אם בדרך אובייקטיבית. כלומר, מתוך טעמים שהם קיימים ועומדים בשביל כל בעל תבונה בבחינתו זו. ומופרש [נבדל] הוא הטוב מן הנעים, שהנעים משפיע על הרצון מתוך סיבות סובייקטיביות שהן שולטוצת בחושו של פלוני.." סליחה על הציטוט הארוך, אבל אלה עיקרי הטיעון. קאנט מוסיף דוגמאות לאופן שבו אדם תמיד יבקש את טובתו שלו עצמו- לפי הצווי המוחלט שציטטתי ראשון. יוצא, שאני מסכימה אתך, ושזהו עניין של טעם, או נטיה : אם להחליט שאדם הוא תבוני-מוסרי(טוב) מטבעו או תבוני-אגואיסט מטבעו. בהחלט רוב העדויות מראות באופן אינדוקטיבי על האפשרות השנייה. יחד עם זה, קאנט מדבר על המבנה האפריורי של האדם, וחוזר ואומר שאי אפשר להסיק דבר על היסודות האפריורים של התבונה, לאחר שעשתה המציאות ( העולם הממשי) את פועלה, לפי עקרון בהוויוריסטי: (עמ' 74)"..לא כן בצווי המוסריות. איך ייתכן הצווי הזה, זוהי בלי ספק השאלה היחידה הטעונה התרה;מפני שאין הוא מותנה כלל, והכרחיות המובעת בו אינה יכולה להשען איפה על שום הנחה קודמת...וכאן עלינו לזכור תמיד כי אין לברר ע"י שום דוגמא, כלומר ע"י בירור נסיוני , אם יש צווי כזה בכלל." לאחר מכן קאנט חוזר שוב על תיאור שמדגים את הצווי המוחלט - היכול להתפרש כתועלתני באותה מידה- כהדגמה לכלל המוסרי. בהחלט יש כאן הנחת המבוקש.(מבחינה של הרצון למצוא את הבסיס ה'טוב' שביצור התבוני- האדם) יחד עם זה, יש כאן הצעת תשובה רצינית לשאלתך ביחס ל"האם ישנה החלטה ערכית שהיא כן רציונלית". בוודאי שכאן מדובר בתחום הערכי (אם אגואיסטי ואם מוסרי)- שנובע מתוך רציונל. הפרט בתוך התיאוריה כולו- ששמו הוא 'רצון *טוב* אינסופי', שיכול להתפרש ע"י אלה (אנחנו לדוגמא) שמוצאים יותר הגיון ב'רצון *אגואיסטי* אינסופי'...לא מפיל את התיאוריה כולה, כי אם משפר אותה לפי ראייתו הסובייקטיבית של כל אחד את טבע האדם. האכסיומות בדבר של מבנה ההכרה עדיין יעמדו(בקורת התבונה הטהורה), וכך גם האופן שבו מתואר כיצד אנו מבצעים את השיפוטים (ביקורת כח השיפוט). אפילו החוק המעשי לכלל המוסרי- עומד בשכלולו לכלל אגואיסטי:"עשה מעשיך רק עפ"י אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות כי יהי לחוק כללי". התשובה ארוכה, אבל שאלת ברצינות שאלה שהצליחה ממש להטריד אותי והייתי חייבת לענות עליה, בסופו של דבר, לא פחות בשבילי מאשר בשבילך. תודה, אם כן, על השאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת בעקבות קאנט: "אדם תמיד יבקש את טובתו שלו עצמו" אבל למה הוא עושה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד שמח לעזור. עצוב לי לציין שלא ממש הבנתי למה אני צודק במסגרת שתיארת, אבל בהחלט טוב לדעת שאפילו בלי להבין, אני צודק. אגב, המקור לשאלתי היה סוציוביולוגי בטבעו - השיפוט שלי לא התבסס על החברה האנושית של ימינו, אלא דווקא על חקר חברות של קופי-אדם, ועל הגורמים האבולוציוניים שהשפיעו על התפתחותנו, ושמעדיפים בבירור אגואיזם (שאינו נוגד את מושג ה''טוב'', לטעמי) על פני טוב-מוסרי חיצוני ומעורפל. לבני אדם, כפי שאני רואה את זה, יש מידה רבה של בחירה שאינה מונעת משיקולים ביולוגיסטיים (רצון להתרבות, רצון לשרוד). יכולתו של הנזיר להמנע מקיום יחסי מין בעבור איזשהו ''טוב'' אלוהי מראה שלממטיקה יש כוח חזק לא פחות מגנטיקה אצל בני האדם. הבחירה הזו היא בהכרח לא רציונלית - שהרי אם נקבל את הבחירה הביולוגית הטבעית כרציונלית ביותר, כל בחירה אחרת היא בהכרח בלתי-רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדובי שלום רב, אדם הנוקב בשמי ואף התחיל לנקוב בכתובתי, ממקם באתר פרובוקציות מסיתות כנגדי. והרי אתם משתמשם ב-Cookies. אנא מנעו התופעה. הדבר בידכם, ורצוי למען הסדר הטוב. בברכה, מיכאל שרון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תפסיק לעשות צחוק מעצמך ולהתייחס אליו הוא בטח יפסיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יתכן לנזוף ולבזות את מושא הפגיעה, במקום לסלק את הפוגע. הרי באתרי דיונים עשויים להשתרבב מדי פעם תמהונים, המפריעים למהלך הדיון. קיים מגוון אמצעים לצמצם או לסלק התופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך הטובה ביותר לסלק אותם היא להתעלם מהם. הכעס המופגן שלך רק מעודד אותו להמשיך. יתכן שזו לא הדרך ה''צודקת'' ביותר לטפל בבעיה אבל היא יותר יעילה משינוי התוכנה בכל פעם שמישהו חומד לצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש מכבודו לא לעסוק בפסיכולוגיה בגרוש. קיים מגוון של אמצעים ממוחשבים לנפנף תמהונים או מעשי בריונות. במקרה האחרון, התעלמות רק תתן פרס לפורע, ואף התמהוני עשוי להגביר התערבותו. במקום לנסות ''להכנס למוחו'' של אדם כלשהו שפגיעתו נזקית, עדיף להשתמש באמצעים הטכנולוגיים הקיימים בדיוק למטרות ומקרים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן שלא לקבל את הצעתי, אני מעכשיו אתעלם מהודעות של תמהונים ונודניקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 48515 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון אני מסכים איתך ומוכן לגנות כל מי שמשתמש בכתובת אימייל שלך, אבל השם ''מיכאל'' לבד הוא לא שם ששמור רק בשבילך. אם מישהו רוצה לכתוב תגובה תחת השם 'מיכאל', בלי כתובת אימייל שלך ובלי שם משפחה זה חוקי לגמרי, גם אם הוא בוחר לכאורה לחקות אותך. אתה פשוט לא יכול למנוע את זה. יש עוד עשרות אלפי ''מיכאלים'' בארץ שיכולים לכתוב את השם ''מיכאל''. אם תכתוב ''מיכאל שרון'' עם כתובת דואר, זה כבר יכול להיות סיפור אחר, אבל לא עם השם ''מיכאל'' בלבד, בלי האימייל שלך. אם אני לא טועה, אז כבר פעם אחת אמרת משהו בסיגנון שאולי אתה ויעקוב פופק זה שני חצאים של אותו אדם. אני בכלל לא אתפלא אם מיכאל השני זה גם אתה, מתוך איזה עוד ניסיון שלך למשוך תשומת לב לתגובות שלך. תגלה בגרות בבקשה, תתחיל לכתוב את השם שלך באופן מלא, ותתעלם מהחקיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהנוהל הרווח בקבוצות דיון הינו שאדם מסויים מזוהה עם שם או כינוי בו כתב את דבריו עד כה. הנכנס לדיון בשלב מאוחר עם אותו שם או כינוי, סביר שעליו מוטלת החובה לכתוב שם אחר או להוסיף שם משפחתו, במגמה למנוע חפיפה, כך שתמוהה ההצעה ''לדחוק'' את הקודם לו להכנסת שינויים בשמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מתמצא בנוהל הרווח בקבוצות דיונים באינטרנט, ואני יכול לומר לך שאתה לא צודק במקרה הזה. עד כמה שאני מבין האייל הוא במה פתוחה לציבור הרחב, וכל אדם ששמו "מיכאל" יכול להיקרא בו "מיכאל", כולל אנשים אחרים שיטענו שזה הכינוי שלהם. השם "מיכאל" משותף לך ועוד להרבה אנשים, ממש כמו השם "ערן" או "שמעון" או "רון". כל אחד יכול לקרוא לעצמו בשם כזה, אבל זה יכול להיות אחרת אם מישהו כותב גם את שם המשפחה שלך, כי זה יכול להחשב בתור התחזות, על אחת כמה וכמה אם הוא מוסיף את האימייל שלך. אבל אם מישהו קורא לעצמו רק "מיכאל", בלי שם משפחה ובלי כתובת אימייל, ואפילו אם המישהו הזה מחקה אותך, אתה לא יכול לעשות כלום. אתה יכול כמובן להתחיל לקרוא לעצמך "מיכאל שרון", כמו שערן קורא לעצמו "ערן בילניסקי", כמו ששמעון קורא לעצמו "שמעון גלבץ", כמו שרון קורא לעצמו "רון בן יעקוב". אני חושב שהחקיין שלך אז יחשוב פעמיים לפני שהוא יכתוב את השם המלא שלך, עם האימייל שלך, כי זאת עבירה על החוק. אבל עוד פעם: מיכאל לבד לא תופס. תתחיל בבקשה להבין את זה, ותפסיק להתבכיין ולהתייפח בעשרות תגובות, כי זה מעייף את כולנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פשר הסגנון המבזה בשורות האחרונות? האם אדוני יצא מדעתו? נראה שכל פרחח יכול לידות בי פה אבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, היות שאתה פועל ללא חשבון אישי, אין כל דרך למנוע את התופעה. אני ממליץ לך לפתוח חשבון אישי (עם כתובת הדואר בה אתה משתמש כעת; ראיתי שקיים חשבון ישן ולא פעיל עם הכתובת הקודמת שלך). אם תשתמש בחשבון, ניתן יהיה לקבוע (רטרואקטיבית, ורק במקרה שיצדיק את עריכת הבדיקה) אם הודעה מסוימת אכן נכתבה על-ידך. כדי לפתוח חשבון, השתמש בקישור "התאמה אישית" שמופיע ברשימת הקישורים מתחת ללוגו האייל בעמוד הראשי. אם אתה נתקבל בבעיה, אנא פנה אלי בדואר אלקטרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד בעיה פעוטה אנו לא תמיד מתנהגים בצורה רציונלית למרות הטענות של קאנט המוכיחות שהתנהגות כזו היא בלתי אפשרית |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |