 |
אלי היקר
בימים אלו בדיוק גמרתי לקרוא את ספרם של בל ושטרייבר ומשהו בדבריהם אכן " לא נותן מנוחה" כדבריך. הקישור שהם עשו בין עליית טמפרטורות בעקבות פעילות אנושית לבין שינוי בזרמי האוקינוסים, ובעיקר האוקינוס האטלנטי וכתוצאה מכך שינוי בדגמים האטמוספריים הוא הגיוני, ולא זר בספרות המדעית. הרעיון שהתחממות גלובלית עשויה להוביל דווקא לעידן קרח חדש או ליתר דיוק לסיומה של התקופה (האנומלית) החמה בה אנו נמצאים עכשיו בלב עידן הקרח הנוכחי, קיים בספרות המדעית העכשווית ונבחן על ידי מודלים עם תוצאות – כרגיל, לכאן ולכאן.
אני חושב שהמחברים עושים עבודה יפה בכך שבעקבות קריאת הספר נקודת המבט של הקורא מתרחבת: בעוד שבהרבה דיונים על "התחממות כדור הארץ" קיימת הנחה סמויה שהאקלים היה יציב, עד שבמחצית השניה של המאה הנוכחית האדם וכוחו האדיר משנים אותו, (הדים לאותה גישה אפשר לקרוא גם בחלק מההצעות הגרנדוזיות שהוצעו בתגובות לחלק א' של המאמר, משמע – מי שיכול לקלקל, בודאי גם יכול לתקן...) הספר מרחיב קצת את נקודת המבט הזו וחושף את הקורא לאקלים דינמי, עם שינויים טבעיים גדולים הרבה יותר מהשינויים שחלו באלפי השנים האחרונות בכלל, ובמאה השנים האחרונות בפרט. למעשה, נראה ש 8000 השנים האחרונות חווה כדור הארץ יציבות אקלימית יוצאת דפן. יותר מזה – לטענת המחברים אנחנו נמצאים בליבה או בשיאה של הכחדת ענק, אחת מיני רבות שידע כדור הארץ, וכי האדם אינו ה"אחראי" להכחדה זו, אלא הוא מין המשתתף בה. זוהי טענה מרעננת, גם אם טעונת בדיקה, והקורא מקבל פרופורציה אחרת על מקומינו בתוך כל התהליכים האלו. למרות כל זה מראה הספר ששינויים מתחוללים עכשיו, בקצב מהיר ושמערכת האקלים מאד רגישה אליהם.
עם זאת בספרות המדעית הויכוח והשינוי הן נקודות מרכזיות, ובעיקר כשמדובר בחיבור כל-כך בינתחומי כמו חיבורם של ארט ושטרייבר. יש חוקרים שיצדדו בעובדות שהם מציגים, יש שיתנגדו או שיעמידו דברים על דיוקם וכל זה מקובל מאד בויכוח מדעי. הבעיה היא שבספר הזה, כמו גם במאמרים שלכם ה"עובדות", כך נדמה, תפקידן להכין את הקרקע לנבואות הזעם (במילים שלכם ממש), ואל תתעה – אני חושב שהנושא חשוב, שהמודעות לו חשובה, ושיש מקום לכתוב מה יודעים, מה חושבים שאמור לקרות ומדוע זה חשוב. אבל אם במאמר הראשון הצגתם את נושא ההתחממות הגלובלית, הפעם כדי להתמקד באזור שלנו החלטתם להיעזר באקלימי העבר כדי להזהיר מפני מה שעשוי לקרות בעתיד. וכאן מרוכזת הביקורת שלי:
בסקירה שלכם על שינויי האקלים בארץ בעשרת אלפי השנים האחרונות אתם מתחילים בשנת 2250 לפנה"ס (?) ומתמקדים בעיקר בקטסטרופות ובהתמוטטיות של ממלכות גדולות. מונחים פה לצידי שלשה ספרים עבים ומעודכנים בנושא אקלימי עבר, ובאף אחד מהם לא מוזכרות נטישות של ישובים ארכיאולוגיים כנתון שאפשר לפרשו מבחינה אקלימית. ודי ברור למה. כל-כך הרבה גורמים מעורבים בהתמוטטות תרבויות, שנראה שהגורם האקלימי מוצנע מאד בתוכם. גם נפילת תרבות ההארפה בעמק האינדוס וגם שחזור ותיארוך מפלסי האגמים באפריקה זכו לאש מדעית צולבת, גלעיני הקרח מגרנלנד לא מעידים על תקופה קרה במיוחד בזמן שתיארתם (ולא כל-כך ברור לי למה אתם מתכוונים ב"משקעים בקרקעית הים בגרנלנד"?)
ישנם מחקרים רבים על אקלים ישראל ומזרח הים התיכון בעשרות אלפי השנים האחרונות. כמה מהחדשים ביותר כוללים ניתוח משקעי מערות (נטיפים), חתכי קרקע במישור החוף, ושחזור מפלסי ים המלח וימת הלשון- שדרך אגב, לפחות לפי מה שידוע לי נמצא במגמת ירידה מתמשכת מזה 19 אלף שנה בהן ירד המפלס בכ 200 מ', ודווקא לפני כ 4000 (2250 לפנה"ס?..) היתה עלייה קטנה של כ 15 מ', ולא "שפל חסר תקדים").
ההמשך די דומה - תוצאות המחקר של תהילה בן-גיא ופרופ' אלפרט מ א ד שנוית במחלוקת ובין כה הן מתארות השפעת התחממות בזמן שלא נרשמה התחממות (ממוצעת לפחות), ואילו לדבריכם בשנים הבאות הטמפרטורות הממוצעות דווקא יעלו.
וכל זה זו רק ההקדמה לנבואות הזעם האמיתיות בפרק (הדמיוני קצת) "מה עלול לקרות ומה אפשר לעשות"..... אני חושב שהנקודה היא די ברורה, וכבר הצהרתי שלדעתי הנושא חשוב ואקטואלי הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים ליחס לו, ושלימוד אקלימי העבר הוא המפתח להבנת התהליכים שיתחוללו בעתיד. אבל השילוב של עובדות מפוקפקות, תסריטים מעוררי אימה, והצעות פעולה גרנדיוזיות (שעלולות לגרום אף הן הפרעות ענק במארג הסביבתי), לא נראות רציניות בעיני בעת כתיבת ספר, כמו גם מאמר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש