בתשובה להאייל האלמוני, 10/05/05 1:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''לשבעה מדוכאים, לשבעה פלשתינאים''... נדמה לי שמאמי עוסקת בכיבוש, ו''ערבב את הטיח אחמד'' מדבר על פלסטיני שנכנס לישראל כדי לעבוד. זאת, בעוד המאמר עוסק בהסתכלות על ערבים ישראלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שיש היום כל כך הרבה שירים פוליטיים (קחי גם את הראפרים מלוד, למשל) שברור שהמאמר מביא מדוגמאות לא רק בודדות מאוד, אלא - לדעתי - ממש לא מייצגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהוא מביא דוגמאות של שירי רוק של דור יוצרים מסוים (שקדם בהרבה את דור הראפרים מלוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה נדמה שהוא בונה תלי-תלים על עדויות די מועטות. (אבל ממתי מישהו מטריח את עצמו עם המציאות כשהוא אומר משהו פוליטי, בין אם שמאלני או ימני?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הנטייה לבנות תלי תלים על עדויות מועטות איננה מוגבלת לעניינים פוליטיים, במיוחד בשירה או פזמונאות. זכורני ביקורת של יצחק לאור על שיר מסוים, הפותח בשורה המסתורית ורבת ההשראה: "אמא". פרשנותו לשורה מהממת זו תפסה כחצי טור בעיתון, וכללה - כמדומני - אזכורים לפרקים נרחבים בהסטוריה העולמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. מצד שני, עוד לא קראתי משהו של יצחק לאור שלא היה פוליטי. (אבל אולי אני עכשיו בונה תלי תלים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות הנזכרת שלו לא הייתה פוליטית כלל, למרבה הפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתור שכזו, היא היתה פוליטית לעילא - כיוון שבכך היא תומכת בעמדת הממסד הכובש, המפלה והגזעני. (אני ממשיך להמתין באלמוניות למאמר בסגנון זה, אשר יוקיע את לאור על לא-מספיק-שמאלניות. זה עוד יבוא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן עובד עליו ברגעים אלה ממש, דא עקא שהביקורת הנזכרת איננה מונחת לפניי ויידרש לזה עוד זמן. עם הממתינים הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היעדר התייחסות הוא אמירה. או במלים אחרות, היעדרה של קבוצת אוכלוסיה משמעותית משיריהים של יוצרים בעלי אוריינטציה פוליטית מזוהה וקריירה שירית ארוכה, משקף את מה שאין להם להגיד בעניין זה. ודווקא העובדה שאין מה להגיד היא חשובה. ובאשר למציאות: אני חושב שזה די מובן מאליו שכאשר מישהו אומר משהו פוליטי, הוא מפרש את המציאות לפי הבנתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היעדר התייחסות היא אמירה כאשר התייחסות היא מתבקשת. כלומר כאשר יש ציפייה להתייחסות שלא מתממשת. הציפייה הזאת מתקיימת כאשר הפריזמה שדרכה אתה מסתכל על העולם מכילה אותה (פריזמה פוליטית במקרה הזה). אבל זה כבר עניין סובייקטיבי. לא חייבים להסתכל על דברים דרך פריזמה פוליטית. הרבה יותר פשוט להתייחס למה שנמצא מאשר למה שחסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפריזמה הזאת (הפוליטית) ועמה הציפייה הרלוונטית, מתקיימות גם כאשר מושא הציפייה שלך (הדובר) מזוהה עם נטייה פוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמאלנות שמזוהה עם שלמה ארצי ושלום חנוך, כך נראה לי, בעיקר נגזרת מהאשכנזיות הקיצונית שמזוהה איתם. הפוליטיקה שלהם היא מאוד אולד-סקוּל אירופית-מערבית, לא שמאלנית במובן הרב-תרבותי שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אשכנזיות קיצונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בעברית, מה לא ברור? בכל מקרה, אני מתכוון בזה בין השאר למערכת הערכים המערבית הלבנה המודרניסטית שהזכרתי גם בתגובה שעברה, או ליתר דיוק, לגרסה הישראלית של המערכת הזאת. (שמו"ץ וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אינה אשכנזיות אלא ישראליות, וקיצוניות בודאי שאין כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי שני האמנים המדוברים הם בהחלט דוגמה לאשכנזיות קיצונית. כזאת שאפילו לא יודעת שהיא אשכנזית, אלא רואה עצמה כפשוט ישראלית (קראת במקרה את הטור של יאיר לפיד בשבת?) זה בסדר, אני לא אומר שזו איננה ישראליות. זה פשוט פן מסויים של הישראליות. והפן הזה היה פעם מזוהה עם שמאלניות (עכשיו פחות) ולכן, כך נראה לי, נוצרת אצל כותב המאמר ציפייה לשמאלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: א. אשכנזי זה מוצא, לא עמדה פוליטית. יש ימני קיצוני, אין אשכנזי קיצוני. ובלי להכנס לויכוח על רב-תרבותיות בחברה הישראלית, אז אשכנזי שחי בארץ הוא ישראלי, ואינו צריך "לראות עצמו" ככזה. כמוהו, כמובן, כל ישראלי ממוצא אחר, לצורך העניין. ב. כששלום חנוך שר את "לא עוצר באדום" או "אוזניים לטלפון", וכששלמה ארצי שר את "עבד הממהר", הם מעבירים מסר פוליטי שבחברה הישראלית אין דרך אחרת אלא לזהותו עם הצד השמאלי של המפה. כך שהציפייה שלי אינה לשמאלנות, אלא לעקביות; ומשזו אינה בנמצא, אני משתמש באותה פריזמה פוליטית - או באותם משקפיים פוליטיים - של האמן עצמו, כדי להבין מדוע הוא לא ראה דברים שציפיתי ממנו שיראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח על שתי ההערות. תגובות בהתאמה: א. המילה "אשכנזי" אמנם התחילה כמילה שמתארת מוצא. אבל היום היא משמשת גם במובן נוסף (אולי לא באופן רשמי). קשה לי קצת להגדיר את המובן הזה, אבל נדמה לי שכולנו מכירים אותו. למשל, כשאומרים על מישהו שהוא משתכנז, אז הכוונה היא שלמרות שהוא אינו אשכנזי במוצאו, הוא קיבל עליו איזשהו הלך-רוח אשכנזי, אולי אסתטיקה אשכנזית או משהו כזה. במובן הזה יש משמעות לצירוף "אשכנזיות קיצונית". לא אמרתי שהאשכנזיות רואה עצמה כישראלית אלא כ"פשוט ישראלית". כלומר, שלפעמים היא אינה מודעת להיותה פן אחד בישראליות ולא הפרוטוטיפ של ישראליות. ב. שלום חנוך ושלמה ארצי הם אמנים מאוד מפורסמים וקאנוניים בארץ. לכן לפעמים קל לשכוח שהם בסך הכל אמנים, שכותבים שירים כביטויים לדעות והתרשמויות אישיות, ולא כחלק ממצע פוליטי. לחנוך היה משהו מסויים להגיד ב"לא עוצר באדום". ארצי חלק איתנו איזשהו רגש ורושם ב"עבד הממהר". ניתן להניח מזה שהשקפת עולמם היא יותר שמאלנית מימנית, אבל זה לא אומר שהם חייבים להקדיש את כל הקריירה שלהם לפוליטיקה. רוב השירים שלהם הם אישיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם תגובה 300749 היא דוגמה לכך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אמרת. | |
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
השיר מאמי עוסק בכיבוש אך כל אופרת הרוק מדברת על יחסים בין ערבים ליהודים והמצב הקיים | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |