|
בראיון הזה השמיע פרופ' אבלס כמה דברים מאד מעניינים.
1. הערכותיו לגבי מספר בעלי החיים (מאה חולדות ושלושה קופים בשנה) נשמעות תלושות מהמציאות באופן קיצוני. מאה חולדות בשנה? שלושה קופים בשנה? בשביל זה הקימו בניין חדש בן שש קומות בהשקעה של 15 מיליון דולר?
2. פרופ' אבלס טוען בראיון ששיטת ההצמאה היא פרוצדורה שהולכת ונעלמת מהעולם, ושבמקומה משתמשים עכשיו בפטנט חדש - הרעבת הקופים לפני הניסויים ומתן אוכל כפרס. לא רק שהטענה הזאת עומדת בסתירה מול הסברי האוניברסיטה העברית (שבה עובד פרופ' אבלס כיום) לבג"ץ, לפיהן ההצמאה היא הטכניקה המקובלת ביותר ולמעשה הדרך היחידה שבה משתמשים בניסויים מהסוג שבו מדובר, הטענה הזו גם לא עומדת במבחן המציאות. קשה לי להאמין שפרופ' אבלס אינו מודע לכך שהרעבת קופים נוסתה בעבר במקומות שונים בעולם ונזנחה, משום שכשהקוף מוחזק במתקן הריסון עם האלקטרודות התקועות לו בתוך המוח, כל תזוזה של לסתותיו היא בעייתית עבור הנסיינים. לכן עדיפה בעיניהם השיטה הנוכחית שבה מצמיאים את הקוף 72 שעות לפני הניסוי, ומטפטפים לו כמה טיפות מיץ ישר לתוך הגרון בכל פעם שהוא עושה מה שלדעתם הוא אמור לעשות.
3. ויש עוד פנינה בקשר להצמאה: פרופ' אבלס מסביר ש"אלה דברים שאת עושה כדי להתפרנס, ויכולים להיות דברים שלא נעימים לך. הקופים מתפרנסים מזה שהם עוברים ניסויים במעבדה. הניסוי דורש שהם ישחקו שעה, אז שכר העבודה זה השתייה." – על זה באמת אין מה להגיד. כל מלה מיותרת.
4. פרופ' אבלס מסביר שהקופים שלו, מסוג מקוק פסיקולאריס תוצרת חוות מזור, ישקלו 3 קילו ויוחזקו בכלובים בגודל 80 סמ"ק שלטענתו הם גדולים יותר ממה שהחוק דורש. יכול להיות שזה עוד אחד מהיתרונות של ההרעבה שמתכנן פרופ' אבלס, כי קוף מקוק פסיקולאריס נורמלי שוקל יותר מ-3 קילו (הזכרים שוקלים בין 4 ל-8 קילוגרמים, הנקבות קצת פחות) ואורכו (כולל הזנב) מגיע עד למטר וארבעים. פרופ' אבלס מתכוון לדחוס כל קוף כזה לכלוב של שמונים סנטימטרים מעוקבים, ועוד מתהדר בכך שהכלובים אצלו יהיו גדולים במיוחד.
5. עוד בעניין הקופים ממזור: פרופ' אבלס טוען שמחירו של כל קוף הוא 10,000 דולר. בבית המשפט טענו בעלי חוות מזור שהם מוכרים כל קוף בכ-2,500 דולר. כדי לא להסתבך בהוצאת לשון הרע אני לא אגיד מה לדעתי הסיבה שפרופ' אבלס נוקב במחיר מופקע שכזה כשהוא מכיר היטב את המחירון של מזור.
6. מחידושי הנ"ל: "אגודות צער בעלי חיים מפרסמות שחבל על הקופים. מדובר בקופים שגודלו למטרות מחקר ולולא הניסויים הם לא היו נולדים לעולם." - אם מישהו עדיין מחפש עדויות לשחיקה המוסרית שעוברים נסיינים אחרי עשרות שנים של שימוש בבעלי חיים כאילו היו סתם מכשירים שקיימים לתועלתם הפרטית, הוא רשאי להוסיף גם את המשפט הזה לרשימה.
7. עוד ציטוט משובח: "בעשור האחרון, הדרישות של מה אפשר לעשות בקוף ותנאי האחזקה שלו, גרמו לזה שהחוקרים מחזיקים קוף אחד במשך שנה, ועושים עליו ניסויים. זה חוסך בעלויות וחוסך בחיים." חוסך בעלויות וחוסך בחיים? כנראה שפרופ' אבלס זקוק לרענון קצר לגבי מה שמותר ומה שאסור לו לעשות. בסעיף 7 בכללים שפרסמה המועצה לניסויים בבעלי חיים נאמר במפורש: "הוועדה לא תיתן היתר לניסוי נוסף בבעל חיים בשל כך בלבד ששימוש בבעל חיים נוסף כרוך בהוצאה כספית ניכרת." מעניין איך אדם בכיר כמוהו, חוקר מהולל ששמו מתנוסס על למעלה ממאה מאמרים שונים המתארים ניסויים פולשניים בחתולים ובקופים (במחקרים שכולם, אגב, מוגדרים כ"מדע בסיסי"), מתעלם מקיומו של הכלל הידוע הזה. ובעניין "חוסך בחיים" - ניסויים רבים המתבצעים בקוף אחד "חוסכים בחיים" רק כי פרופ' אבלס וחבריו נוהגים לשרוף את הקופים לאחר שגמרו לעשות בהם ניסויים במקום להעבירם לשיקום.
ודבר אחרון: החוקרים הללו לא "מחזיקים קוף אחד במשך שנה", הם מחזיקים קופים רבים במשך שנים רבות. אפילו הקוף מאליש המסכן, זה שתמונתו מופיעה במאמר כאן למעלה, הגיע לאוניברסיטה העברית ממזור בתחילת שנת 2000, נמצא שם עד עצם היום הזה, ועדיין לא ידוע מתי הוא יצא משם ואם זה יהיה מהדלת הראשית או כסלילי עשן מהארובה.
|
|