בתשובה לאבנר קשתן, 19/11/99 20:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל העולם שפה אחת – ומה רע בזה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד - מה רע? אוניברסליות, קוסמופוליטיות, שבירה של הבדלים לאומיים וכו'. מצוין. מצד שני, יש כאן "הוצאה לגמלאות" של שפות ישנות. כפי שאמר ירדן, כבר עכשיו מוציאים תרגומים חדשים ליצירות שתורגמו לפני 20 שנה. אפילו אם נתעלם מהעובדה שלכל שפה יש (או אין) יופי משלה, יופי שיעלם אם כל השפות "יישרו קו", עדיין ישאר לך המטען התרבותי - ספרות, שירה, קולנוע וכו' - שילך לאיבוד או יאלץ לעבור תרגום. אין לי ספק שהגלובאליות של התקשורת וה-Mass Media ("גלובאליות" במובן של "התקשורת האמריקאית מגיעה לכל העולם") תגרום לטשטוש הזה בין השפות. השאלה אם זה בהכרח דבר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהכרח דבר רע. וודאי שהבנה בין העמים היא ערך חשוב. אך כולנו נסכים שאנשים חושבים באמצעות השפה שלהם, והשפה קובעת (ברמה זו או אחרת) את צורת המחשבה. בנוסף, לכל שפה יש יתרונות וחסרונות משלה בהבעת רעיונות או ביכולות להפיק ממנה יופי. אם נקבל את שתי ההנחות האלו, נראה שמעבר של האנושות להשתמש רק בשפה אחת יגרום לדלדול ניכר ביכולות שלנו ליצור תרבות מגוונת ומעניינת. הרבגוניות של התרבות בעולם תקטן באופן ניכר. ברור שיש לזה גם יתרונות - סביר להניח שאנשים דומים יותר אחד לשני ישנאו אחד את השני פחות, למשל - אבל זה יהיה עולם משעמם מאוד לחיות בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שהעולם הזה נראה, אין לי כל בעיה עם עולם משעמם יותר. המאה העשרים, למשל, היתה מאד מעניינת, וראה את דבריו של העורך הראשי שלכם לגבי ''איש המאה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהודי הנזכר בכותרת סבר, כמו אדם קלין ומגיבים אחרים כאן, ששפה משותפת יכולה להפחית שנאה בין אנשים, ולפיכך המציא את האספרנטו. האספרנטו, כידוע, לא נהייתה להיט כמקווה, אם כי כיום נראה כי האנגלית עושה דבר דומה. מכל מקום, אני חושש שההנחה הזו, הנראית סבירה, לא מתיישבת עם שני נתונים, לפחות: הראשון, שבו אני לא לחלוטין בטוח, אבל די בטוח: ברואנדה מדברים ההוטו והטוטסי באותה שפה. בשני אני כן בטוח: היתה שפה כזו סרבו-קרואטית. I rest my case. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא! אנשים חושבים באמצעות הראש שלהם. גם חירשים אילמים חושבים. גם חיות חושבות. גם ילדים שלא למדו לדבר חושבים. גם הלן קלר חשבה עוד לפני שלמדה שפת סימני מגע (והיא היתה חרשת אילמת עיוורת). לאחר שלמדה לתקשר היא גם תיארה את חוויותיה, מחשבותיה ורגשותיה מאותה תקופה. צא ולמד. המחשבה שנהיינו חברה בהמית, כוחנית וכובשת בגלל הסלנג הצבאי היא שטותית. הסלנג הצבאי קביל, יומיומי ואינו צורם עד כדי בחילה בגלל שאנחנו מי שאנחנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם תהייה: ואולי הלן קלר "תרגמה" את מחשבותיה למילים כאשר העלתה אותן על הכתב? אין לנו אפשרות לדעת זאת, כי כל התקשורת של הלן קלר איתנו מתבצעת באמצעות מילים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |