בתשובה לליאור גולגר, 16/10/02 19:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם השלום עם מצרים עזר במשהו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני (למעט מסמך קמפ-דיוויד שעליו התבסס רבין)? אם נחתום על הסכמי שלום אפילו עם כל מדינות ערב, לא נוכל להיפטר או לטאטא מתחת לשטיח את בעית השליטה על עם אחר. אני לא מקבל את הטענה ש*כל* הפלשתינים לא מעונינים בשלום. מקובלת עלי גישתו של שלמה בן-עמי שעלינו לחפש בני שיח מקרב ההנהגה הפלשתינית כאשר עראפת נשאר בצד כדמות סמלית בלבד שאולי תחתום על ההסכם הסופי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לידעת כולכם: כל הפלשתינים לא מעונינם בשלום!!! ואם יש כאלו כדאי שתדעו באמת למה הם מתכונים - פולסטינים שיודעים שאין אפשרות שנקראת - סיום הסכסוך, מבקשים היום "הודנה" = הפסקת אש עד שיבוא יום ויגיעו לפתרון.... לא במקרה כינה ערפאת את הסכם אוסלו "סולח אלחודאיבייה" = הסכם שחתם הנביא מוחמד עם שבט קורייש והבטיח שלא לתקוף את מכה, הוחלט בו על הודנה ואחר כך הוא נכנס למכה מנצח גדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעת כולם: הימין הישראלי ואריק שרון בראשו, לא ממש מעונינים בשלום. מה שמענין אותם הוא המשך השליטה בשטחים הכבושים והשארת ההתנחלויות על כנן. לאחר ההסתה שקדמה לרצח רבין, הם קוטלים לאט לאט יום יום את פועלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |