 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניסים קיויתי (לא קויתי) היה דווקא שדרן לא רע בכל מה שקשור לאתלטיקה, בכדורגל לעומת זאת היתה חסרה לו סמכותיות והוא גם הביא מנחוס לנבחרת. ובוני שהיה 40% שוער 60% פוזות יעשה עכשיו פוזות בערוץ 1. 1חידה טובה למיליונר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה! זו הסיבה שהזכרת את המיליונר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסים קיויתי1 היה שדרן איום ונורא גם באתלטיקה, לדעתי האישית מאד. הוא היה מפגין התרגשות מעושה מכל מיני אירועים זוטרים, בנסיון מגוחך להעלות את העניין ולהעניק נופך דרמטי למתרחש. כל ריצת 100 מ' של בנות התיכון האיזורי בעפולה שהסתיימה בפחות משלושים שניות של סבל היתה הופכת אצלו לאירוע שיירשם בתולדות הספורט העולמי. כאשר מאיר איינשטיין משתנק מהתרגשות, לפחות מרגישים שזאת התרגשות אמיתית, אצל קיויתי ממש שמעו איך הוא מנסה לשכנע את עצמו להתרגש. מה שנכון, הוא הבין הרבה באתלטיקה. אז מה, גם טלקי הבין הרבה בשחיה ואי אפשר היה לשמוע אותו. אה, והשלכת של יורם לא שווה יותר מ 500 שקל במליונר. ____________ 1 - אני מקוה שהאיות הפעם מוצא חן בעיניך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים שגם שפיגלר מבין בכדורגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו,אני לא איילת השואלת... קודם אתה לי לוחץ על בלוטת הנוסטלגיה עם קיויתי1 אח"כ מלכלך על בנות התיכון מעפולה שזה בשבילי כבר כמעט כמו לפתוח פה אתר חבר'ה2 ולקינוח מדבר על טלקי והשחייה3. אבל בגלל שאתה שוטה הכל נסלח ואני אתפשר אתך על נחמיה בן אברהם לריצות הקצרות ודן שילון למשדר הכדורגל. 1לישועתך קיויתי,עד שנפטרתי מהשיר על פליפר הדולפין אתה בא חמוש בסתיו וקיויתי, ואני נתקע מזמזם לשבוע מינימום את שלכת בירוק.4 2תרשום ארכיבאי,תרשום. 3אתה בטוח שלא התכוונת למשה גרטל? 4אגב,שמעתי שדמותו של לאונרדו מ"צבי הנינג'ה" עוצבה ע"פ קיויתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמעתי שדמותו של זוט מהחבובות עוצבה ע"פ ירוסלב יעקובוביץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השלכת הביא הנה דווקא מישהו אחר, ידי נקיות בעניין הזה. בלי לפגוע בכבודו של גרטל (לא מתוך נימוס, פשוט קשה לפגוע במטרות קטנות כל-כך) יוסף טלקי האגדי היה ממלמל משפטים שבורים בלי נושא, נשוא ומושא, בלי התחלה אמצע או סוף, בלי פסיקים ובלי נקודות, והכל במבטא הונגרי שלידו קישון נשמע כמו צבר. אז עוד לא הבנתי את זה, אבל בעקבות הרחבת האופקים שלי מאז התגלגלתי הנה עכשיו אני מבין שהוא הרחיב את התחבולה הפואטית של חיבור מלים לכוון של משפטים שלמים: כל מילת סיום של משפט אחד היתה המילה הפותחת של המשפט הבא, וכשזה לא התאים הוא לא נתן לזה להפריע. חופש אמנותי, קוראים לזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |