 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהבתי את המאמר שלך . ועכשיו כמה תוספות הנוגעות להלכות בעינייני מתים שקמים לפתע לתחייה: בהלכה יש דיונים חשובים לגבי אנשים שקמים לפתע לתחייה מהו דינו של אדם שמת וקם לתחיה כמו בנה של השונמית שהוקם לתחיה בידי הנביא אלישע ? האם הוא בגדר "חי" או שמה אינו אלא " מת מהלך " דהיינו זומבי וממילא הוא מטמא טומאת מתים . . מסקנת החכמים היא שאין ה"מת החי מטמא . שאלה נוספת היא אם יהיה צורך להעביר טיהור למתים שקמו לתחיה שאחרי הכל היו טמאים במותם או שמה כיוון שגופם המת כלה וכעת הם לכאורה ב"גוף חדש" (מה שזה לא יהיה) ) אין להם צורך בטיהור? הההנחה השניה היא זאת שהתקבלה . ההלכה גם מעלה שאלות כמו מה קורה לאישה שבעלה נפטר והיא נישאת לאיש אחר , ולפתע פתאום בעלה המת קם לתחיה ? למי תשתייך? . המסקנה הייתה שהאשה עדיין שייכת לבעלה הראשון . ומובע בעניין סיפור ידוע מהתלמוד הירושלמי על אישה שקריבלה גט בתנאי שבעלה לא יחזור לביתו בתוך 12 חודשים מיום הוצאת הגט . בנתיים התברר שהבעל נפטר אבל החכם הרב יוסי עדיין סירב לתת לה גט מהחשש שמה הבעל יקום לתחייה ואז יתברר שאין הגט גט. המסקנה אישה צריכה להיות בטוחה שבעלה הוא מת בצורה סופית ומוחלטת ואולי גם לשרוף את גופתו (כדי שלא יחזור כזומבי או ערפד ואז היא עדיין נשואה לו ) לפני שהיא נישאת מחדש. עוד שאלה שהועלתה היא אם מתים שקמו לתחייה חלות עליהן המצוות המסקנה הייתה שצדיקים לפחות אם כי אינם חייבים במצוות בגן העדן הרי אם הם קמים לתחייה בעולם הזה עדיין הם חייבים במצוות . וכאן גם המקום להזכיר את העובדה הידועה לכל חובבי סרטי הערפדים שערפדים יהודיים אם כי אינם מושפעים מצלבים ושאר חפצים נוצריים הרי אפשר להשמידם באמצעות סמל מגן הדויד, מסקנה : לכישוף היהודי עדיין יש תוקף לגביהם גם לאחר המוות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, כל ערפד מושפע מכל סמל קדוש - כך שזה לא בעייה. וגם ערפדים הם מיתוס נוצרי ביסודו, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, א. הרי אלי כתב שערפדים יהודיים לא מושפעים מסמלים נוצריים, יש לך סיבה לפקפק בכך? (ובהזדמנות זו, תודה אלי על התוספות המאלפות.) ב. איני ערפדולוג מומחה אבל למיטב ידיעתי הדוקטורינה הנוצרית לא נזקקה לערפדים לביסוס סמכותה. ישוע אמנם היה רב-אמן בהחייאת מתים, אבל לא מסופר שהמתים שהקים גילו התנהגויות ערפדיות ויש להניח שהם המשיכו לאכול לחם ודגים כשאר חסידיו קשי היום. ערפדים פרימיטיביים מוזכרים בהרבה תרבויות אבל הם השתכללו במיוחד בפולקלור המזרח אירופי. מקור השראה לדמותו הדימיונית של דרקולה היה נסיך ולאכי בן המאה ה-15 (ולאכיה נמצאת דרומית לטרנסילבניה) שנשא כינוי זה והיה ידוע בשעתו כוולד ה-4 'המבתק'. מספרים ששיפד מאות אנשים למוות ושתה את דם אויביו. ולד הנ"ל שימש גם את ברם סטוקר, סופר אירי שטווה סביב דמותו את סיפורו המפורסם "דרקולה" (1897), סיפור זוועה במסורת הרומן הגותי שהעניק לערפד הנודע את עיצובו המודרני כפי שהוא מוכר לנו גם מסרטי הקולנוע. למעוניינים: את "דרקולה" מאת סטוקר ניתן לקרוא במלואו ב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Correction to link of Stalker's novel: אני מקווה שהלינק הזה עובד יותר טוב
http:/www.literature.org/authors/stalker-bram/dracula |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |