 |
|
 |
||
|
||||
 |
המאמר הזה לוקה בכמה נקודות: דוגמאת אוסלו - אז באמת ישראל סגרה עיסקה עם טרוריסט. אני לא הייתי נותן את זה כדוגמא להצלחה. "שלום ציוני-עיראקי יקעקע את ההגמוניה האמריקנית-ארופאית בניהול הכלכלה העולמית" - תרשה לי לפקפק. שלום עם עיראק, כמו שלום עם כל מדינה ערבית עויינת הוא חשוב מועיל למדינת ישראל. אבל שינוי הסדר העולמי? אני חושב שקצת נסחפת. להזכירך הסכם השלום עם מצרים, שהיא מדינה הרבה יותר גדולה וחשובה מעיראק, לא חולל שום שינוי בסדר הכלכלי בעולם. "שלום ציוני-עיראקי ישים קץ לסכסוך הדמים האזורי" - למה החמאס והחיזבאללה יתפרקו מנשקם? חסרים מטורפים באיזור הזה? "ישראל ועירק משתייכות למועדון המדינות חסרות-זכות-הוטו המעיזות לנהל מדיניות עצמאית שאינה תלויה בהכרעות או"ם-שמום" - מחמאה מפוקפקת נתת לנו. ההבדל הוא שאנחנו מתואמים עם ארצות הברית. וזה הבדל גם פרקטי וגם מוסרי. מה מביא אותך לחשוב כי יש איזשהו סיכוי להגיע לשלום עם סדאם? אותו סדאם שלפני עשור הטיח עלינו טילים, אותו סדאם שלא בוחל בשום אמצעי, כולל נשק לא קונבנציונאלי, ע"מ לשיג את מטרותיו. אותו סדאם שמארח מנהיגי טרור בבגדד. אם סדאם כל כך פוחד האמריקאים עדיף לו לקבל את דרישותיהם מאשר לעשות מהלך כזה. נראה שבסלידתך מן האמריקאים אתה שכחת את מעלליו של האיש הזה. עדיף הקו האמריקאי, על כל מגרעותיו, מעיסקה עם השטן (גם אם יהיה מעוניין במפתיע). לישראל אינטרס ברור במלחמה האמריקאית נגד טרור. מהלך של ישראל נגד האמריקאים בנושא זה - הוא תקיעת סכין בגבינו אנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי לא מזמן קריקטורה (אמריקאית), שבה נראה ג'ורג' דאבליו יושב מול Chek list, ובודק את מה שנחוץ להתקפה על עירק: טילים - יש נושאות מטוסים - יש נחתים - יש רובים - יש טנקים - יש מטוסי הפצצה - יש סיבה - אופס, ידעתי שמשהו חסר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה צודק בהחלט!! כמו שאומרים, סוף מעשה מחשבה תחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן על הביקורת הקונקרטית, אשתדל להשיב בנקודות: א. שיחות מדריד וואשינגטון הביאו ליצירת מנהיגות פלשתינית חלופית לערפאת והחלישו את אחיזתו בשטחים. גם לאחר שפרס הביא לכאן את ערפאת ומתנגדיו נרצחו בזה אחר זה, ישנם הישגים ספורים לתהליך אוסלו שבימינו נוטים להמעיט בערכם. נכונות הציבור הישראלי לצאת מהישובים הערביים בשטחים, נכונות הציבור הערבי לשקול חילופי שטחים בגושי התנחלויות (אריאל ומערב ירושלים, למשל), הצעת השלום הסעודית, כל אלה לא היו כאן אלמלא אוסלו א' וב'. ושוב, לדעתי הסכמי אוסלו היו אסון שרבין המנוח עשה כמיטב יכולתו למזער את נזקיו. ב. עירק חשובה יותר ממצרים, חוסיין הרבה יותר חכם (ונועז) ממובראק, ובנוסף על כך - אין לעירק גבול ישיר עם ישראל. ישראל יכולה לחיות טוב מאד עם צבא עירקי חזק, ובלבד שהמזרח התיכון כולו יפורז מנשק להשמדה המונית. ג. סוריה וחיזבאללה נגדנו, אך אסד ונסראללה אינם משוגעים. נקודת המפתח היא כינון יחסים מסחריים אזרחיים עם עירק - ברגע שסחורות יתחילו לנוע בין נמל אשדוד לבגדד ובצרה, לא תוכל סוריה להישאר אדישה בעוד הסוחרים העירקים, הירדנים והישראלים עושים ג'ובות טובות. להזכירך, התל"ג הישראלי גבוה מהתל"ג המשותף של כל שכנותינו. רק באירן ועירק קיים שילוב של אוכלוסיה משכילה ומקור הכנסה יציב כמו נפט, לכן רק להן פוטנציאל התפתחות אנלוגי לזה שלנו במידה ויהיה שלום. ד. לא מגיעות לנו או לאו"ם מחמאות על יחסינו הטעונים עמו. בעקבות שערוריית שיתוף הפעולה של האו"ם עם חיזבאללה בחטיפת חיילינו היה עלינו לדרוש את פיטוריהם המיידיים של כל שדרת הפיקוד בכח יוניפי"ל בלבנון, אם לא את הדחתו של ראש יוניפי"ל עצמו, אך רצה הגורל ואנו לא מספיק חשובים עולמית כדי לכפות מדיניות הוגנת של האו"ם. ה. מבחינה מוסרית אני בכלל לא שלם עם ההזדהות הישראלית המוחלטת עם מדיניות החוץ האמריקנית. הם נוזפים בנו כשאנחנו יורים בארבע וחצי בבוקר בחמושים הנעים לעבר כוחותינו בחאן-יונס, ובמקביל שולחים מפציצים להשמיד כפרים אפגניים ותימניים על יושביהם. מבחינה פוליטית זה אולי נחמד לשבת בכיס הקטן של המעצמה העולמית מספר אחת, אבל זה גם מושך לעברנו הרבה מאד שנאה ובוז. בשלב זה נוהגים האמריקנים כצלבנים - מחזיקים מבצרים ומחנות צבא בכל רחבי העולם ומאלצים את המדינות בעלות-בריתם ליישר עמם קו פוליטי וצבאי. בסוף הם יתבגרו, בינתיים אנחנו לא מצליחים להגיע להסדר שלום עם אויבינו כי מוסיפים לראות בנו את שליחי הצלבנים האמריקנים. ואנחנו כולה רצינו קצת חומוס פול עם פלאפל חם בצד, ומדי פעם אולי איזה סביח חם וטוב עם 2-1 למכבי בדרבי. ו. אין לי שום מושג עם אפשר להגיע לשלום עם סדאם חוסיין. למען האמת אני די סקפטי. אישית אני גם מתעב את הטיפוס הרצחני והשפל הזה שטבח בבני עמו ובאירנים גם. אז מה? גם את בוש אני לא מעריך והייתי שמח לשמוע אם שיראק או ברלוסקוני היו נתקעים בתור לבידוק בטחוני באיזה נמל תעופה קקיוני באסיה למשך 4-8 שעות בשמש. פוליטיקה היא לא עניין לטינה אישית, אם קיים כרגע בסיס לשלום איתן בין ישראל ועירק, ותנאים נוחים מאין כמוהם לפתיחה בשיחות שלום, יש לקפוץ על המציאה בשתי ידיים. לדעתי מוטב לנהל שיחות דו-ערוציות, דהיינו גם עם סדאם וגם עם מתנגדיו, אך ללא מתווכים מערביים. בסה"כ עודאי חוסיין הוא טיפוס רצחני ומנוול לא פחות מאביו, אך הדם שהספיק להספיג על ידיו לא רב מדי ויתכן שיתקבל בהבנה בציבור הישראלי והאירופאי. תופסים אותו לשיחה עם מתווכים ירדנים או כוויתים, או ללא מתווכים, מציעים בשלב ראשון הפסקת-אש חשאית הדדית בלתי מוגבלת בזמן, ומשם יושבים למו"מ חשאי על הסכם אי-לוחמה. אחריו, עוד לפני הסכם שלום רשמי, אפשר להתחיל לטפטף סחורות דרך ירדן. אח"כ נראה. העיקר שההסכם יאוזרח מהר ככל הניתן ולא ישאר כמשקולת נייר במשרדי עו"ד. ז. מאותם שיקולים פרגמטיים לא הייתי ממהר לתאר מהלך שכזה כתקיעת סכין בגב האומה האמריקנית. ההתנגדות במערב למדיניות הכוחנית של בוש היא רבה. גרמניה ובריטניה יתייצבו בגדול לצדנו אם נצהיר על כוונות שלום כלפי עירק. וגם האמריקנים ידעו יפה מאד למכור נשק לאירן ולעירק, לישראל ולמצרים, לטאליבן ולברית הצפונית, לכל רודן שרק רצה בדרון-אנריקה, וכן הלאה. הרי אין כאן משהו אישי נגד דמות כזו או אחרת באיזושהיא מדינה, יש כאן בסה"כ ניהול מדיניות חוץ התואמת את האינטרסים של ישראל ועירק, ואינה תואמת בהכרח את האינטרסים המערביים המיידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יהיה? פתאום כל אחד מומחה לסביח? תחת כל עץ רענן מישהו פותח סביחיה, למה? לא ברור בכלל. בתור מישהו שאכל סביח פעם אחת בלבד (איפושהו בדרום תל-אביב, לא זוכר בדיוק איפה), הקטע לא כל כך מובן לי. וזה בכלל בלי לדבר על כל הבר-בורגרים שכולם פותחים פתאום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |