|
||||
|
||||
הפסיק (",") הוא, למיטב ידיעתי (תקן אותי, צחי, אם אתה משוכנע שאני טועה) לא אויבה משפת-עבר של הנקודה העשרונית, כי אם שותפה-משלימה, בעל נטייה להתבלבל עמה. הפסיק משמש באופן תקני להפרדה בין שלשות של ספרות במספרים גדולים, כדי להקל על קבלת "התמונה הגדולה" - כמה ספרות יש שם בכלל (נאמר, 10,000,314). זאת, על פי הקונבנציה האנגלית (בריטית ואמריקאית). לעומת זאת, בגרמנית וצרפתית, למשל, קיים צמד-החמד הזה, אך בתפקידים הפוכים! הניחוש שלי, אם כן, הוא שדוברי עברית אומרים, לעתים, "חמש פסיק שמונה" כמורשת מהעלייה הגרמנית (וכיוון ש"פסיק" יותר קצר להגיד מ"נקודה"). באשר למקף, נקודה שטל לא הדגיש היא, שהמקף לא סתם אינו קו מפריד - מבחינת משמעותו הוא הפוך בדיוק, הוא קו מחבר! לכן אני חושב, ששמירה והחייאה של המקף רק תסייע ללומדי עברית, לא תקשה. |
|
||||
|
||||
הנקודה והפסיק הפכו את סימניהם באמריקניזציה של תחילת המדינה. עד אז גם העברית הייתה כמו הגרמנית והצרפתית. ומלבד זאת, עודף סימנים תמיד מקשה על הבנת שפה חדשה - יותר הזדמנויות לטעות. |
|
||||
|
||||
לא אמריקניזציה, אני חושב -- לפחות לא הפעם. מדובר בהשפעת התרבות הבריטית מימי המנדט. |
|
||||
|
||||
האבחנה הגרפית קו מפריד לקו מחבר היא לא עד כדי כך חשובה. כל מה שצריך הוא להקפיד שקו מחבר יהיה מחובר לשתי המילים: "באר-שבע", בשעה שקו מפריד - יופרד ברווח מכל צידו. מרגע שתקפיד על כך (וכולם מפקידים על כך, שכן הטקסט יותר קריא כך), יהיה ברור לחלוטין מה תפקידו של כל מקף. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |