 |
|
 |
||
|
||||
 |
פירסם היום ב"מעריב " כתבה שלמה על "דג אנונימי" ומשבחת ביותר. הוא העיר כבדרך אגב שהוא מקפיד לקרוא כל "גיליון" חדש מדי חודש בחודשו . וכאן כדאי לציין ש"דג אנונימי " הוא מגזין השירה הראשון והיחיד בעברית מזה שנים רבות מספור ( אולי מאז ומתמיד ) ש"יוצא לאור" מזה חודש בחודשו, ולא אחת לכמה חודשים במקרה הטוב ביותר או אחת לכמה שנים במקרה הרע יותר. נחמד לראות שיש לפחות מבקר ספרות "נחשב " אחד שהתחיל לשים לב לכך שהאינטרנט הוא כיום המוקד הפעיל והמעניין ביותר של יצירה ספרותית בעברית ותופס את מקומם של כתבי העת הספרותיים והקבוצות הספרותיות שמבקרי הספרות האלה כל הזמן מיללים מקוננים על מותם,מבלי שיהיו מודעים כלל למה שנעשה ברשת . . המאמר הוא כאן : |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נסים קלדרון מנסה להחמיא למשוררי הדג? כשהוא כותב שהם "מסרבים לאפשר למקום להכתיב להם את השיר", וש"דווקא בתוך הזוועה" הם מקפידים על "החובה של המשורר כלפי היופי". אני רואה בזה מחמאה די מפוקפקת, עדות על סוגשל כישלון, למעשה. התמונה שקלדרון מצייר, מבלי לקרוא לה כך, היא תמונה של אסקפיזם, של בריחה אל "שירים של שפיעה, של גודש, של הגוף החושני והמיני, שלא מסתפק במועט", כלומר שירים של מה שלא שייך למקום ולזמן. בתור אחד מהחבר'ה הייתי נעלב קצת, אלמלא שירים כמו סוף, אני אוהב אותך אנה פוליטקובסקיה, אלפיים תשע מאות שמונים וארבע, אקדח, ועוד; שירים שמעידים דווקא על התעסקות בפוליטי, אם כי לא ברמה היומיומית שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אמבכלל, רבנכר אחרכך, אם אפשר, רבמכר. (דוד אבידן, מזוזה) בתור אחד מהחבר'ה אינני רואה צורך להעלב. לשם מה? אבחנותיו של נסים קלדרון היו בנוגע ליופי שבשירה הזו, ראשית כל כלפי היופי; כך הייתי שמח שישפטו את שירי שלי, לפחות, בתחילה - ראשית כל לפי איכותם האסטתית, אחר כך, "אמבכלל", כפי שכתב אבידן, לפי איכותם הפוליטית. מה גם שאני חושב שאיכות פוליטית בשירה אסתטית אמיתית (ובכך אני מעיר הערת אגב על האסתטי בשירת שבתאי המאוחר/ת ובשירת לאור המאוחר/ת) ניתנת לשיפוט ממרחק הזמן וההיסטוריה. שיר, על מנת שישרוד אל תקופת הצינון הזו, עליו להצטייד במנת יופי בלתי-מבוטלת, מה שאכנה באופן שרירותי וכוללני מדיי ה"שירי", כדי לצלוח את הדרך אל לבבות קוראיו ורק אז אל מדורי האקטואליה. אינני חושב שאפשר להתעלם, לאורך זמן כמובן, מן האיכויות הפוליטיות-עכשוויות שיש בדיון המופיע ב"חלל" או ב"אנה פוליטקובסקאיא", אך אלו מדברים על מלחמות-עכשיו או על כיבוש, השיח הפוליטי בהיר בהם יתר על המידה. שיריה של בסקין, לעומת זאת, או של בורשטיין, יש בהם מן הפוליטי המוצפן, שזקוק לזמן ולאבחנותיו החברתיות שתתפושנה שלטון, אולי, ובלתי-אפשרי לומר דבר מה על עניין זה כעת, מבלי לסייג את הדברים לדורות הבאים. אולי מוטב, אני אומר, שיתרכזו כעת מעט ביופי; נאיבי מצדי לחשוב, אבל זה מחזיק אותי בריא, שהיופי הזה יסיט אי אלו מחשבות מן ההרג. בכך יושלם המהלך הפוליטי האמיתי של הספרות ושל השירה ושל המאמץ האינטלקטואלי הסיזיפי בסוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת. אם כי נהיר לי שאנתולוגיית הדג והדג בכלל הם הד רחוק של חלום מעין זה. שויין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי איכות אסתטית בשירה פוליטית? לא, אל תתעייף :-) אני רוצה רק לומר שמעניין אותי לשמוע האם אתה רואה הבדל אסתטי בין שירים פוליטיים לשירים "אישיים" של יצחק לאור, ואם כן מהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לעמיד דברים על דיוקם: אינני מסתייג משירה פוליטית גרידא; אני סבור שבשירת מיאקובסקי, ברכט, נאזים חיכמת יש בהן הרבה חן ואסטתיקה, כמו גם במחזותיו במערכוניו ובפרוזה של חנוך לוין, שלא בלבד שיש בכתיבה זו ייצוג של עולם במלחמה או עוני או מירורים אחרים, יש גם ייצוג אסתטי חריף. לאחרונה, אפילו, אני מוצא פינות חמד במאמריו השיריים הפוליטיים של אצ"ג. האח. עם זאת, שירת אהרן שבתאי דוגמת "לבי" שהיא יותר מקוממת שירית ממעניינת, או השירה הפרו-סרבנית של לאור, או אפילו שירי נגד בן-לאדן של נתן זך שפורסמו מיד לאחר האחד עשר בספטמבר במוסף תרבות וספרות הארץ - כל אלה יש בהם את הגלישה המוכרת, הקלה מדיי, של אנשי הרוח הישראלים, של האלו האוהבים להתקרא משוררים או אינטלקטואלים רחמנא ליצלן, אל הפוליטי המלוכלך, ובכך הם מנטרלים מעצמם את הזכות והיכולת לקבוע ולממש עמדה אסתטית. "המחויבות ליופי" שהזכיר קלדרון ברשימתו אינה מעלה יחידאית לשירה מעולה, להפך - היא מתכון גמור לאסקפיזם אותו הזכיר עמר אורי. אך המחויבות ליופי כמעטפת למסר פוליטי/חברתי/תקופתי היא עול מצוותיו של כל משורר, של כל אמן. אפשר לצטט את כותר פאראראזי מתוך ספרו של שלמה זנד "האינטלקטואל האמת הכוח" - "והמשכיל בעת ההיא (לא) ידום". סייג לחוכמה ודי לחכימא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הפוליטי המלוכלך" = כמו למשל התגובות השיריות המיידיות לטבח סברה ושתילה? "מסר פוליטי/חברתי/תקופתי" = .... אבל בעצם המסר הפוליטי של ברכט היה בזמנו "פוליטי מלוכלך" - או ששוב לא הבנתי כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אנסה אפילו להשוות בין שירתו הפוליטית של שבתאי לזו של ברכט מן הסיבות שכבר פירטתי לעיל. אינני מכיר את התגובות השיריות לסברה ושתילה ולכן לא אוכל לחוות על כך דיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, תודה על התשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לטענתך, אבחנותיו של קלדרון ל א היו (רק, או ראשית-כל) כלפי היופי שבשירת האנתולוגיה. היענות משוררינו ל"חובה כלפי היופי" מוצמדת אצלו לסירובם לאפשר למקום להכתיב להם את השיר. כאילו שיש סתירה (קלדרון, לדעתי, מאמין שיש סתירה, לפחות חלקית) בין כתיבה מתוך המקום והזמן לכתיבה יפה. אבל אנחנו הרי מבינים שמדובר בשני מישורים שונים לחלוטין: בראשון נמדדת יכולתו של המשורר "לייצר יופי", ובשני נמדדת איכותו כאדם, מידת היענותו לקריאת הסביבה, איכות המשפיעה בעקיפין גם על איכותו כמשורר. אנחנו מבינים שאין קשר (ישר או הפוך) בין שני המישורים הללו. אנחנו לא מבינים ככה, תומר? קלדרון פספס את זה, ולכן הוא פספס את המובן שבו משוררי הדג (דרור, אשר, גלעד, כבודו) כ ן מאפשרים למקום להכתיב להם את השיר. אבל לא נעלבתי, באמת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |