בתשובה לירדן ניר, 05/10/02 17:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאשר רופא מבצע החלטה הוא צריך לקחת בחשבון שני דברים: את החולה, ואת המערכת. אני חושבת שרפואה מתגוננת לא לוקחת בחשבון לא את זה ולא את זה, אבל לשם הדיון נוח לי להפריד. המערכת: מה לעשות שבעולם האמיתי המשאבים הם מוגבלים. אם כל חולה יקבל כל בדיקה, העלויות יהיו גבוהות ולבדיקות חיוניות יותר לא יישאר מקום. יותר גרוע, בגלל המשאבים המוגבלים, חולה שמקבל תור לבדיקה בא על חשבון חולה אחר שיכול היה לקבל תור לאותה הבדיקה. החולה האחר יכול להיות חולה שזקוק יותר לבדיקה, או לתרופה, או לניתוח... סכנה נוספת, טיפולים (במיוחד אנטיביוטיקות) מאבדים מהאפקטיביות שלהם כאשר השימוש בהם נעשה רחב. חיידקים מפתחים עמידות. שימוש באנטיביוטיקה מדור חדש יחסית היא אולי הדבר הנכון ביותר כרגע עבור חולה מסויים. אבל החולה הזה יסתדר גם עם אנטיביוטיקה אחרת. המחיר שישלמו על השימוש הלא קפדני בתרופות חולים אחרים - הוא מחיר גבוה יותר. הבעיה הראשונה ברפואה מתגוננת היא שהיא מסתכלת בזכוכית מגדלת על החולה הבודד, ולא מביאה בכלל בחשבון שיקולים מערכתיים. ושיקולים מערכתיים יכולים וצריכים להיות מתורגמים לחיים ולרווחה של הרבה חולים אחרים. בתי המשפט לא לוקחים את זה בחשבון. החולה הבודד: מבחינת החולה הבודד, בתי המשפט לוקחים בחשבון מחירים מסויימים שהחולה הבודד שילם, ומתעלמים לחלוטין ממחירים אחרים. אם נוצרה נכות או חלילה מוות - יש לזה תו מחיר. אבל כאב למשל לא מקבל תג מחיר כזה. האדם הממוצע מסכים לקחת סיכון מסויים קטן תמורת הקלה על כאב, למשל. רוב החולים יסכימו לבלוע כדור אקמול, למרות שבאחוז מסויים, על גבול הזניח, הם יכולים לסבול מפגיעה לצמיתות בכבד. אחוז ניכר מהנשים יבקשו לקבל הרדמה אפידורלית בזמן לידה, למרות שיעור מסויים של נכויות הנובעות כתוצאה מכך. בעולם של רפואה מתגוננת הרופאים לא ירשמו משככי כאבים לחולים. יש לזה מחיר פוטנציאלי (בבית משפט) ואילו לשיכוך הכאב כשלעצמו אין תג ניכוי מחיר. רופאים בעולם מתגונן ידאגו כל כך מסיכוי זניח של פגיעה בחולה, עד כדי הזנחה של רווחתו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |