|
||||
|
||||
לפעמים אני בעד הבלגה, אבל כשמישהו מתקיף אותי, ואני חושב שאני יכול, אני אדאג לשלוח אותו לבית-חולים, ולא אסתפק בסתם הליכה משם. כשהייתי בחטיבת הביניים זה קרה לי פעמיים (הייתי ילד שמנמן שנראה נוח להטפלות. אחרי פעמיים שהוכחתי שיש לי גם כוח מתחת לשומן, עזבו אותי לנפשי). אני דוגל בהתנהגות הגיונית, בהתאם למצב. כשהתנהגותו של הזולת אלימה כלפי, אני אנהג באלימות. אם ההתנהגות אינה אלימה אלא פוגעת באופן אחר, בד"כ התגובה שלי גם היא לא תהיה באלימות פיזית. אגב, לגבי המשטרה - אתמול פרצו לי לרכב וגנבו תיק של ידידה שלי. פרצו לעוד שלושה רכבים (לפחות) בחניון הזה. אחד מהנפרצים התקשר למשטרה. התשובה? תבוא מחר, תגיש תלונה. (ואז נתייק אותה במגרסה). לא הייתי מסתמך עליהם יותר מדי. אם הייתי מוצא את הפורץ, הייתי מפרק לו את הפרצוף. |
|
||||
|
||||
בחטיבה שלחת שני נערים לבית-חולים, ולא העיפו אותך? |
|
||||
|
||||
בגלל שנשכתי מישהו. את מנהלת החטיבה לא הטרידו כלל ''תירוצי'' כי באותו רגע אמור היו עלי, מילולית, עשרה אנשים. קקי חטיבת ביניים. שימרו מרחק מחטיבת הביניים ליאו-בק, חיפה, יהודים טובים. |
|
||||
|
||||
אותי דווקא כן העיפו פעם. (מה יש באייל שגורם לי להיות נוסטלגי, בניגוד גמור לאופי שלי, אני לא יודע.) זה היה בכיתה ז', מטעמי התחצפות קלה למורה. זה ממש יפה איך שהם סידרו את מדרג העונשים, בהתאם לחומרת המעשים. BTW: המורה היתה ממש שמנה. למה כל ההסתבכויות שלי הן תמיד עם שמנים? |
|
||||
|
||||
בשני המקרים היה לי קל להוכיח שהם תקפו אותי (היו עדים). זה באמת לא אשמתי שהם קפצו לי על הגב (אחד ניסה לשרוט אותי, השני אני כבר לא זוכר). אני בסך הכל הטחתי את עצמי לאחור על הקיר הקרוב. כמה פעמים. עד שהם עזבו. |
|
||||
|
||||
<מעלה זכרונות תפלים מחטיבת הביניים> נדמה לי שהיה זה בכיתה ט'. בחור ענקי (אבל ממש!) רדף אחרי לאורך המסדרון עם מוט ברזל. הוא לא נראה ידידותי במיוחד והנחתי שהוא לא מעוניין לתת לי מוט ברזל במתנה. המרדף נגמר בכיתה לעיני המורה לאנגלית (שם חשבתי שאהיה בטוח). הבחור התקרב עם מוט הברזל בעודו מקלל. המורה המבוהלת לא זזה ממקומה (ואף לא פצתה פה). לא ממש חשבתי יותר מדי באותו רגע, הרמתי שולחן בית-ספר מעל הראש (לא ידעתי שיש בי את הכח) וזרקתי אותו על הבחור הסימפטי. הבחור נפצע בפניו וברח הביתה בעודו בוכה בכי תמרורים. אני? אני בקשתי מהמורה בנימוס סליחה, החזרתי את השולחן למקום והשיעור התחיל ללא תגובת המורה (לאחר שהיא נתנה מספר מבטים לכל הכיוונים, כאדם אשר נכלא באיזור הדמדומים). <עכשיו אני חיב להרוס גם למיעוט הקטן שחש סימפטיה מסוימת עם מעשי> דרך אגב, הוא התעצבן בגלל שאמרתי משהו על שמנים. לי קראו לשיחה עם המנהלת ששחררה אותי מיד לדרכי, לאחר שיחה קצרה. בשיחה שיקרתי ואמרתי שאין לי מושג למה התחילה המהומה ולמה הוא נטפל אלי. בת כוסית אחת, התחילה להסתכל עלי מאז אותו היום. |
|
||||
|
||||
מישהו מתייק את כל זה, נכון? |
|
||||
|
||||
מתייק את מה? איפה? |
|
||||
|
||||
את כל ההוכחות להידרדרותם המוסרית של כותבי האייל בגיל הנעורים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה הפוך - ככל שהיינו גרועים יותר בחטיבת הביניים, כך השתפרנו יותר מאז. |
|
||||
|
||||
ממ, באמת אנחנו צריכים להוסיף טור לקובץ - ''התנהגות אלימה'' לא היה לנו עדיין (אבל יש כמעט כל דבר אחר, עכשיו אנחנו מעדכנים את ''למי יש חתול'' על פי הטור של איזי). |
|
||||
|
||||
תבדקו אם אין מתאם בין בעלי חתולים להתנהגות לא אלימה, ובין בעלי כלבים- להתנהגות כן אלימה... (זה רק חצי בצחוק). [עכשיו כל בעלי הרוטויילרים יתנפלו עליי]. |
|
||||
|
||||
האמת שעוד לא הגענו לשלב הקורלציות. אבל הרעיון נרשם ב- to do list. |
|
||||
|
||||
ואיפה אפשר לתייק אותי, שמגדל גם חתול, וגם כלב, שמעולם לא נקט באלימות, אבל מבית ספר גורש אינספור פעמים (עד הפעם שבה נאמר לו ללכת ולא לחזור)? |
|
||||
|
||||
(למה, מה עשית?) כלב-כלב, אבל בטח זה לא רוטוויילר, או בולדוג, או בוקסר או כל K9 מכוער ותוקפני אחר. נכון? |
|
||||
|
||||
פינצ'ר נחשב K9 מכוער ותוקפני אחר? |
|
||||
|
||||
פינצ'ר נחשב לחתול... |
|
||||
|
||||
לא יכול להיות. הוא מפחד מחתולים... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
(לפחות מיקו, פינצ'ר ננסי שהכרתי, שהיה כל כך שמן עד שהוא נראה כמו נקניקיה מהלכת. בחיי) |
|
||||
|
||||
לא, את טועה. נקניקיה זה דאקל (או תחש, או דאקסהונד, בקיצור, ''בייגלה''). כלב מדהים (ואני בכלל איש של חתולים). |
|
||||
|
||||
ראיתי כמה כלבי תחש- הם נראו הרבה פחות כמו נקניקית זוגלובק ממיקו הפינצ'ר... :-) |
|
||||
|
||||
<מגרדת בפדחתה. כן, גם היא הייתה ילדה אלימה למדי> בכיתה ו' העיפו אותי מבית הספר אחרי שזרקתי עכבר מעבדה על מורה (הגענו בבוקר לשיעור טבע, גילינו שהעכברים ברחו, הטילו עלינו לאסוף אותם, ואני הטלתי אותם על המורים...) בכיתה ז', הייתי בפנימיה שורצת ערסים. אחד המנהיגים שלהם, בחור מגודל במיוחד (הוא היה ב-י') נהג להציק לי די הרבה. לשמחתי, הפנימייה לא הייתה עירונית, ועונת הקרפדות הגיעה. גונבה שמועה לאוזני שהבחור נוהג לישון עם תחתונים בלבד. ערב אחד, כשהוא היה במקלחת, התגנבתי לחדרו עם קרפדה חיה שלכדתי, וטמנתי אותה במיטתו. נהנית מהחום, היא ישבה שם בסבלנות. הבחור יצא מהמקלחת, נכנס למיטה, וברח משם בזעקות אימים שהעירו את כל הפנימיה... מכיוון שאני הייתי היחידה שהעזה לגעת בקרפדות, היה די ברור מי עשה את זה. מאז, כל הערסים (וגם האחרים) עזבו אותי לנפשי (וגם לא נגעו בכלבים ובחתולים שגידלתי שם) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |