בתשובה לטלי, 18/09/02 19:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרבה זמן אני תוהה על הביטוי "בדיקות מיותרות" (בהקשר של "רפואה מתגוננת"). אולי תוכלי להסביר לי. ראשית, יש להבהיר רקע מסוים שאולי שנינו מסכימים עליו, אבל הוא לא מובן מאליו. במצב אידיאלי, החולה הוא זה שצריך להחליט אם ללכת לבדיקה כלשהי או לא, לאחר שהרופא הסביר לו את כל הידע הרלוונטי, כך שהחולה יבין הכל בערך באותה רמה כמו הרופא. במצב כזה, השאלה של "בדיקה מיותרת" בכלל לא מתעורר מצד הרופא. במציאות, זה כנראה לרוב לא אפשרי: מרבית הרופאים לא יכולים להסביר למרבית החולים, בפרק זמן סביר, את כל מה שרלוונטי, ובפועל הם יכתיבו לחולה את ההחלטה (למשל, יציגו לו את הבדיקה כדבר רצוי ללא ספק, או שבכלל לא יעלו לפניו את אפשרות הבדיקה). אפשר לדון ארוכות על תקינות המצב הזה, אבל לא זה העניין כאן. נניח שזה המצב, ולכן אפשר בכלל לדבר על "רופא שולח את החולה לבדיקה". במצב זה, כאשר שואלים האם בדיקה היא מוצדקת או לא, בעצם השאלה היא האם, במצב דמיוני שבו החולה מבין הכל כמו הרופא, החולה היה בוחר ללכת לבדיקה. בזאת אני כמובן מתעלם מהשיקול של עלות הבדיקה למערכת, ומצמצם את השאלה לזו של טובת החולה עצמו. אם כן, רופא מתגונן שלח חולה לבדיקה מיותרת X. משמע, הרופא חושב שהבדיקה X יכולה לחסוך לו תביעת רשלנות, או לסייע לו במקרה של תביעה כזו. אם זה המקרה השני (כלומר, התרחשה תקלה והחולה נפגע), אז הרי בדיקה X תעזור לרופא בהליך השיפוטי רק אם היא חלק מהפרוטוקול המקובל במקרה כמו זה של החולה - ואז זה אומר שגם רופא לא-מתגונן היה שולח את החולה לבדיקה, והיא אינה מיותרת. אני מניח שמדובר במקרה הראשון, שבו הרופא חושב שהבדיקה יכולה למנוע מלכתחילה את התקלה. מדוע, אם כן, זו "בדיקה מיותרת"? אני (ממשיך ו)מניח שהתקלה אותה היא עשויה למנוע היא בסבירות מאוד נמוכה, נניח אחד לעשרת אלפים, והבדיקה עצמה היא יקרה וכרוכה בסבל לחולה. האם ברור שבמצב כזה החולה היה בוחר לא לגשת לבדיקה X? הרופא מכריע לשלוח את החולה לבדיקה, כיוון שבהסתברות נמוכה זה יחסוך לרופא בעיה קשה (תביעה). עבור החולה יש כאן מחיר שאין לרופא, של אי-נוחות בבדיקה, אבל באותה הסתברות נמוכה יכולה להחסך לו בעיה עוד יותר קשה מזו של הרופא - מוות או נכות. אולי כשם שהרופא מעדיף במצב כזה לא לקחת את הסיכון, כך גם יעדיף החולה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר רופא מבצע החלטה הוא צריך לקחת בחשבון שני דברים: את החולה, ואת המערכת. אני חושבת שרפואה מתגוננת לא לוקחת בחשבון לא את זה ולא את זה, אבל לשם הדיון נוח לי להפריד. המערכת: מה לעשות שבעולם האמיתי המשאבים הם מוגבלים. אם כל חולה יקבל כל בדיקה, העלויות יהיו גבוהות ולבדיקות חיוניות יותר לא יישאר מקום. יותר גרוע, בגלל המשאבים המוגבלים, חולה שמקבל תור לבדיקה בא על חשבון חולה אחר שיכול היה לקבל תור לאותה הבדיקה. החולה האחר יכול להיות חולה שזקוק יותר לבדיקה, או לתרופה, או לניתוח... סכנה נוספת, טיפולים (במיוחד אנטיביוטיקות) מאבדים מהאפקטיביות שלהם כאשר השימוש בהם נעשה רחב. חיידקים מפתחים עמידות. שימוש באנטיביוטיקה מדור חדש יחסית היא אולי הדבר הנכון ביותר כרגע עבור חולה מסויים. אבל החולה הזה יסתדר גם עם אנטיביוטיקה אחרת. המחיר שישלמו על השימוש הלא קפדני בתרופות חולים אחרים - הוא מחיר גבוה יותר. הבעיה הראשונה ברפואה מתגוננת היא שהיא מסתכלת בזכוכית מגדלת על החולה הבודד, ולא מביאה בכלל בחשבון שיקולים מערכתיים. ושיקולים מערכתיים יכולים וצריכים להיות מתורגמים לחיים ולרווחה של הרבה חולים אחרים. בתי המשפט לא לוקחים את זה בחשבון. החולה הבודד: מבחינת החולה הבודד, בתי המשפט לוקחים בחשבון מחירים מסויימים שהחולה הבודד שילם, ומתעלמים לחלוטין ממחירים אחרים. אם נוצרה נכות או חלילה מוות - יש לזה תו מחיר. אבל כאב למשל לא מקבל תג מחיר כזה. האדם הממוצע מסכים לקחת סיכון מסויים קטן תמורת הקלה על כאב, למשל. רוב החולים יסכימו לבלוע כדור אקמול, למרות שבאחוז מסויים, על גבול הזניח, הם יכולים לסבול מפגיעה לצמיתות בכבד. אחוז ניכר מהנשים יבקשו לקבל הרדמה אפידורלית בזמן לידה, למרות שיעור מסויים של נכויות הנובעות כתוצאה מכך. בעולם של רפואה מתגוננת הרופאים לא ירשמו משככי כאבים לחולים. יש לזה מחיר פוטנציאלי (בבית משפט) ואילו לשיכוך הכאב כשלעצמו אין תג ניכוי מחיר. רופאים בעולם מתגונן ידאגו כל כך מסיכוי זניח של פגיעה בחולה, עד כדי הזנחה של רווחתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |