בתשובה לא. לייבוביץ', 28/09/02 16:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אז זו לא בדיוק תגובה לכותב המאמר, אלא סתם פרשנות אישית. מראש אני מתוודה שכמו רוב בני האדם אני נוטה לראות באחרים את עצמי, ולכו ההגיגים הללו מזכירים לי רעיונות הקרובים אלי ומעניינים אותי. משעה שאמרתי זאת, הרי שנראה לי שכותב המאמר איננו יוצא כנגד הטלוויזיה (אז זאת הוא אף אומר בעצמו), ודבריו גם אינם נראים לי טריוויאליים או כלקוחים מסרט גרוע. הכותב מביע מה שניתן לכנות בשם "יסורים קיומיים". הקיום האנושי לכשעצמו מטריד אותו, ואין בטענות כגון "אבל אני דווקא אוהב את אשתי ונהנה בעבודה" או בדוגמאות על דייויד אחד ש"עשה את זה" בכדי לסתור את דבריו. נראה כי הוא מנסה לשים את האצבע על מה שאחד הסופרים האהובים עליי - אלבר קאמי - מכנה בשם "האבסורד" שבחייו של אדם. הפער הבלתי ניתן לגישור בין חוסר המשמעות של המציאות ובין תודעתו של האדם, אשר איננה מסוגלת להשלים עם חוסר המשמעות הזה. האדם מטבעו מחפש משמעות, רוצה לדעת למה. ברגעים הנדירים של צלילות ומודעות, האדם זועק כנגד הקיום כולו ודורש תשובה - והעולם שותק. אני מסוגל להעלות בדעתי דוגמאות אחדות, אשר רובינו חווינו או מסוגל לדמיין, אשר נראה לי כי מעבירות את תחושת האבסורד הזו. למשל, המצב השכיח מאוד של גבר הרוצה אישה אשר לא רוצה בו (או להפך לקוראות שבינינו). מדוע בעצם לא תאהב אותי בחזרה מישהי שאני אוהב? ה"פתרון" הוא פשוט למדי, גם אם לא מבחינת כל הפרטים הטכניים. בסופו של דבר, אדם אשר איננו שוגה באשליות יסכים כי ברוב המקרים זה נובע מאיזה צרוף DNA מקרי אצלה או אצלי. אולי זה הגובה, הצבע, השער, ריח שנקלט בתת-מודע, סימטריה של הפרצוף, או כל אחד מאותם גורמים אשר במשך מליוני שנים של אבולוציה התעצבו להשפיע על בחירתנו המינית הרבה יותר מכל מעטה דק של תרבות או בחירה מודעת. אדם הגיוני מבין זאת, ומרגע שהבין זאת והינו ישר עם עצמו, לא יוכל לברוח מן הידיעה. אולם ידיעה זו איננה מהווה -תשובה- לגבי שום אדם נורמלי. אני מבין שהתשובה לזעקתי היא "סתם כך, סידור אקראי של כימיקלים", אולם אין זה מניח את דעתי. מבחינתי, זו איננה "סיבה". זה סתם תיאור פיזיקלי, אנומרציה של תופעות, ולא הסבר אמיתי. אני יודע שהסבר "אמיתי" איננו בנמצא, ואולם אין זה מקל על הכאב. אני אוהב אותה. היא לא אוהבת אותי. כל הפיזיקה שבעולם לא תסביר לי את חוסר הצדק הבסיסי שבמצב הזה. אדם קרוב נהרג. זו דרכו של עולם - איש איננו בן-אלמוות. מדוע נהרג? משום שהיה בכביש הלא נכון בזמן הלא נכון. שוב עניין של פיזיקה - דחיסות הרקמות בגוף האדם והמבנה המכני של המכונית, תנאי מזג האוויר ומרחק בלימה, זמן ההגעה של אמבולנס. עובדות יבשות ומיותרות מבחינתי. סתם נהרג, ללא שום סיבה, ללא שום תכלית, ללא כל משמעות. אני מבין את כל התופעות הפיזיקליות אשר הביאו למותו, אולם אין זה מהווה אפילו תחילתה של תשובה. למה נהרג? למה זה הגיע לו, למה זה הגיע לי? אני מבין כי "סתם" זו התשובה היחידה אשר מציעה לי המציאות, אולם אינני מסוגל לקבל זאת בשלווה סטואית ולהמשיך הלאה. הדוגמאות הן לרוב של מקרים קיצוניים המטלטלים את האדם, אולם לכל אדם אשר איננו מאמין באל או בקיום שלאחר המוות מזומנים לעיתים רגעם אלו של מודעות - בהם הוא מבין שחייו אינם שונים בהרבה מאלו של סיזיפוס, אשר עמל ללא הפסק על דחיפת סלעו במעלה האולימפוס. אנו עובדים, נהנים, מציבים לעצמנו מטרות, מגלגלים את הסלע שלנו מעלה מעלה, מי מהר יותר ומי לאט. אולם זהו מרוץ אשר סופו נקבע מראש, גם בשביל דייויד בואי. נראה לי שמה שהכותב מנסה לשים עליו את האצבע זו העובדה שברוב הסרטים האנשים לאו דווקא מאושרים יותר - הרי לא מעט סרטים מתארים דווקא סבל בל-יתואר וכאב "גדול מהחיים" - אלא בעלי משמעות הנעדרת מהחיים עצמם. לדברים הקורים בסרטים יש סיבה או תכלית במרבית המקרים, תהא זו סיבה צודקת או מעוולת, ינצח הטוב או הרע, לרוב אין המציאות בסרטים -אדישה- כל כך. היא הגיונית, לטוב או לרע. היא מגיבה, מתייחסת, היא איננה משאירה את האדם בודד כל כך, המודע היחידי מול עולם שותק וחסר כל הגיון, הסבר, או משמעות. ב-רוב- הסרטים, דרך אגב. כמובן שניתן לעשות טלוויזיה אחרת, או ספרים אחרים. הרי כל הרעיון הזה עצמו מקורו בספרים, ולא חסרות תוכניות טלווזיה המציגות אף הן את מצבו של האדם בעולם ה"אבסורדי". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צדיק אחד בסדום. ולא סתם צדיק, גם חכם. לא שנתת לי תשובה, אבל לפחות נתת לי עוד כמה שאלות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |