בתשובה לאביב י., 03/10/02 20:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, סבתא טובה ויקרה, מהגג לא הייתי קופצת כי לא בא לי. גם בעירום לא בא לי ללכת. במקרה זאת גם הנורמה. למה לא בא לי? ככה. אני רוצה שאת הגוף הפרטי שלי יראה רק מי שאני אחליט, מתי שאני אחליט. לא רוצה לחלוק אותו. זה מה שאני מרגישה בנידון, אתה יותר ממוזמן לחלוק עלי. אני לא בטוחה שעירום יכול ממש *להזיק* לילד בן 6. *להזיק* זו לא המילה שהייתי משתמשת בה. עירום יכול לגרום לו לשאול שאלות, וזה בהחלט יכול להיות חיובי. מראה עירום בלי הפסקה, כמו אנשים שמסתובבים עירומים בראש חוצות, יכול, לדעתי, להפחית מערך הגוף שלנו, ולתת לילד נקודת ראיה מסויימת על גוף האדם, שזאת לא תהיה נקודת הראיה שאני ארצה שהוא יקבל. כשיגדל הוא יהיה בוגר מספיק להחליט בעצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה לפרט קצת על "להפחית מערך הגוף שלנו"? אולי גם תסבירי מהי נקודת הראיה שלא תרצי שילדך יקבל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכולה לנסות : לדעתי גוף האדם הוא דבר קדוש. הגוף שלי הוא דבר שחשוב לי. ברגע שאני חושפת אותו באופן מוחלט, כל דיכפין יכול להסתכל בו. לי - זה מפריע. לכל אדם יש את הגבולות שלו בנוגע ללבוש, וגם לי יש גבולות מסויימים. אם אני אסתובב עירומה כל אדם יוכל להסתכל בי, ולדעתי זה יפחית מערך הגוף שלי, שאני חולקת עם כולם, ולו רק במראה עין. לא עם כל אדם אני ארצה לחלוק הכל. כרגע, למשל, אני בוחרת לחלוק איתך את דעתי. למה? מפני שאני מכירה את דמותך הוירטואלית והיא מוצאת חן בעיני. אולי לא היה בא לי לחלוק את דעתי עם האייל מיריחו1? אותו דבר עם הגוף. כמו שמבחינה פיזית אני רוצה לחלוק אותו עם מי שבא לי, כך גם מבחינה...אה...ראייתית(?). נקודת הראיה שלא ארצה שילדי אקבל, היא שלכל אדם מותר להסתכל באיבריו האינטימיים ביותר אם רק יחפוץ. 1 סתם דוגמא, כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדי, אני מתקשה להבין מה את רוצה בפיסקא הראשונה. מי שאל והתעניין בלמה בא לך או לא בא לך להסתובב בעירום? גם אני לא רוצה להסתובב בעירום והרגשתינו בעניין זה משותפת (כמו שהיא משותפת לרוב המין האנושי). הפיסקא הראשונה שלך מוזרה בלשון המעטה. מה רצית להגיד? מילת המפתח בפסקא השניה שלך היא *יכול*. *יכול* כל כך לא מבוסס, שנובע מתחושות בטן, לא יכול להיות עילה לפגיעה בזכויות *יסוד* של אנשים אחרים, במדינה דמוקרטית. זכותו של אדם על גופו היא מן הזכויות הבסיסיות ביותר (בחברה טובה, אי שם למעלה, עם הזכות לחיים וכו'). "להחליט בעצמו"? זאת בדיוק הפואנטה, כשהוא יגדל הוא לא יוכל להחליט בעצמו. האמהות המודאגות של הדור הבא, בעלות הפוביות הבלתי רציונליות, יגידו לו מה לעשות גם בחייו הבוגרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל הדברים שכתבתי כאן אי פעם דווקא הפיסקה הזאת מוזרה?! איפה אתה חי.... התכוונתי להגיד שאני רואה בגוף דבר פרטי. שאני לא ארצה לחלוק אותו, ואני לא רואה כל צורך לחלוק אותו. אם הרגשתינו בעניין משותפת - מה טוב ומה נעים. ה*יכול* שלי בהחלט מבוסס על תחושת בטן, כיוון שמעולם לא חקרתי את הנושא. אני חושבת שזה יכול להזיק. לפי השקפת העולם שלי (ויש לי!) זה מזיק. "להחליט בעצמו" זו אכן הפואנטה. כשהוא יגדל הוא בהחלט יוכל להחליט בעצמו. בחברה בה עדי חיה בנות לובשות חצאית. אבל מה עשתה עדי? עדי החליטה שבה לה ללבוש מכנסיים, וכל האימהות המודאגות של הדור הבא, בעלות הפוביות הבלתי-רציונליות, ממש לא יכולות להגיד לה מה לעשות בחייה הבוגרים. עדיין, להוריה היתה זכות מלאה לחנך אותה כראות עיניהם. הפואנטה היא: כשילד יגדל, הוא ב ה ח ל ט יוכל להחליט בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בגלל שמותר, במדינה בה את חיה, לבנות ללבוש מכנסיים, אפילו שבחברה הספציפית שלך זה לא מקובל. בגלל זה יכולת להחליט שאת רוצה ככה ולא אחרת. אבל אם אסור היה בחוק, לא היית יכולה להחליט בעצמך. זה כל מה שאנחנו מבקשים - שיהיה מותר, וכל אדם יחליט בעצמו. כמו שחינכו אותך ללבוש חצאית למרות שיכולת לראות ברחוב בחורות במכנסיים, כך אפשר לחנך ילדים ללבוש בגדים גם אם ברחוב יש אנשים שהולכים ערומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ...יש משהו בדבריך. אפילו הרבה משהויים. עברתי לתגובה הבאה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |