בתשובה לארז לנדוור, 02/10/02 22:34
משנה סדורה 95756
כליל נאורי • בתשובה לארז לנדוור יום ד', 2/10/2002, 23:01
התחיל בגלל הציונות? באיזה מובן?
משנה סדורה 95759
עוזי ו. • בתשובה לכליל נאורי יום ד', 2/10/2002, 23:04
במובן הבא: כל עוד לא היו יהודים בארץ, לא היה לערבים עם מי לריב. אם אין יהודים אין מלחמות.
מסקנה: הדרך להפסיק את הסכסוך היא לקפל את הציונות בחזרה לארצות שממנה היא הגיעה.
טעות. 95769
ארז לנדוור • בתשובה לעוזי ו. יום ד', 2/10/2002, 23:34
גם לפני הציונות היו יהודים בארץ שחיו בשלום עם שכניהם.
כאשר באה הציונות שהיא תנועה לאומית המתבססת על א"י כמולדתו של העם היהודי (ואני בניגוד ליוסי גורביץ תומך בה), מטבע הדברים התחיל הסיכסוך עם הערבים הפלסטינים שזוהי גם מולדתם.
מסקנה: אין דרך אחרת, אלא פשרת חלוקה בין שני העמים.
ונא לא להכניס לי מילים לפה. תודה.
טעות. 95770
ערן בילינסקי • בתשובה לארז לנדוור יום ד', 2/10/2002, 23:36
ואני שב ושואל - מדוע לא חיים משותפים? בוא, ביחד נשכנע את כולם! מה בעיה? אתה מפחד מערבים? אתה לא אוהב אותם? מה?
מטבע הדברים? 95771
כליל נאורי • בתשובה לארז לנדוור יום ד', 2/10/2002, 23:37
רק אני זוכר את הדיונים של חיים וייצמן עם מנהיגי התנועה הלאומית הערבית בא"י של אז?
וגולדה עם עבדאללה. 95772
ערן בילינסקי • בתשובה לכליל נאורי יום ד', 2/10/2002, 23:37
וגולדה עם עבדאללה. 95778
ארז לנדוור • בתשובה לערן בילינסקי יום ד', 2/10/2002, 23:46
טיבם של דיונים אלה היו חתירה לאוטונומיה ציונית תחת פדרציה כלל ערבית - פתרון שהמנהיגים הציונים העדיפו מעידוד הלאומיות הפלסטינית. אז וכמובן היום הפתרון לא מעשי.
ובאשר למדינה דו-לאומית, נתתי אתמול לינק לדיון שלי עם אורי מילשטיין בו הראיתי שכל נסיון דו- או רב-לאומי נכשל בגלל נטיתו של האדם להסתדר במסגרת שבטית.
לכן עלינו להיפרד מהפלסטינים. אין הדבר מעודד או רומז כמובן לטרנספר של ערביי ישראל. לגביהם נצטרך להעלות את מעמדם כאזרחים שווים (כמו שהתחיל לעשות רבין).
וגולדה עם עבדאללה. 95780
כליל נאורי • בתשובה לערן בילינסקי יום ד', 2/10/2002, 23:46
חבל שהגזענים בראשותו של המופתי של ירושלים הצליחו להטמיע את העויינות היהודית-ערבית כמשהו שהוא מן הטבע ומובן מאליו.
וגולדה עם עבדאללה. 95979
ewilde • בתשובה לערן בילינסקי יום ה', 3/10/2002, 16:11
ממליץ לקרוא את ''ההיסטוריונים החדשים'' של אפריים קארש. מוקדש שם פרק לעניין אותה פגישה בודדת בין גולדה לעבדאללה.

אפריים קארש שולל מכל וכל אפשרות סבירה למשהו משמעותי בפגישה זו. אמנם קיים סיכוי שהוא דווקא טועה, הרי לא אני, לא אתה ולא הוא היינו שם, אבל כאשר מתבוננים על הנושא כחלק מתופעת ה''היסטוריה החדשה'', שהיא סוג של תופעה אנטרסנטית-פוליטית, זה מאבד עוד יותר מאמינותו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות