בתשובה להאייל מיריחו, 02/10/02 11:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שאלתי קודם- איך לעשות שלא יפוצצו אותי? ואם אתה כבר עונה- תענה גם מה המטרות /שלך/ במאבק הזה. [אם זה פוסט נאור לרצות לחיות- אני פוסט-נאורה גאה.] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את משחקת אתי במשחקים של מי בא קודם בעת שחיי עומדים על הסף. טוב, אם למטרות שלך אין חשיבות, אני יכול לענות על השאלה שלך בקלות רבה: - תעברי לגור במקום אחר. (שמעתי שניוטון, מסצ'וסטס, זה מקום מומלץ מאוד) אה, את לא רוצה? למה לא? מה המטרות שלך? אין לי מושג מה זה "פוסט-נאור", לפי דעתי את המצאת את הביטוי הזה. כרגע, הפירוש שלו נראה לי כמו "הרצון לחיות מבלי להתחשב בתוצאות על חייהם של אחרים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאימצת את העצה של מיץ. שיהיה בהצלחה. לי אין יותר מה להגיד לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים האייל מיריחו לא ענה לי על תגובה 95386 בקשר לעצות, אין לי מושג על מה מדובר. אולי תסבירי לי בדואל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי אין מושג על מה מדברת הגברת הנכבדה. אולי היא תואיל בטובה להסביר גם לי? בקשר לשאלות שלך, הן בהחלט קשות - אך לא נוגעות למצב הספציפי עליו אני מדבר, אלא לנושאים רחבים בהרבה. גם אם קיימת הרתעה, גם אם ניתן לקיים אותה במקרים מסוימים, גם אם היא יכולה להיות דבר טוב (אני מטיל ספק בכל אלו)- במקרה הזה היא לא מתקיימת, וכבר הדגמתי מדוע. נדמה לי שאסתי עסוקה מדי. בסך הכל, מה אכפת לה? אני סתם שם על המסך. אולי היא חושבת שלמילים ולהצעות שלה אין השפעות על העולם הממשי, על חייהם של בני אדם אחרים. אסתי, כמו שאת חוששת להתפוצץ ברחוב, אני חושש להתפוצץ בביתי. שנינו חפים מפשע, ההבדל בינינו הוא שאת תומכת בהענשתי, ואני לא תומך בהענשתך. אין לך את ההגינות המינימלית להסביר את מטרותייך, כדי שאוכל לענות על שאלתך בצורה אמיתית. אין לך אפילו את ההגינות המינימלית לענות על שאלותיי. כמה קל להתעלם. כמה קל לשכוח. כמה קל לברוח מהמציאות. את משחקת במשחקי מילים וב"מי שאל קודם", ואני משלם על כך בדמי. נדמה לי שגם לדב נמאס מכל השאלות שלי. למה שיהיה אכפת לו? סתם שם על המסך, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת שמטרתך היא "לחיות". מדוע שלא תעבור אתה לגור במקום אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי שאלה אותי כיצד היא יכולה להימנע מפיצוצים בלתי-רצויים, ולא טרחה לנמק מעבר לכך. הפיתרון שהצעתי לה עונה בצורה מושלמת על בקשתה. באשר לי, אני חי פה כל חיי, ואין לי שום רצון לעזוב - למרות הכיבוש המתמשך של מדינתך (מלבד התקופה שלאחר הסכמי אוסלו הראשונים, נגיד). זוהי זכותי האנושית הבסיסית לחיות במקום בו נולדתי, כל עוד אין אני פוגע באדם אחר בשל שהותי זו. האם אני פוגע בך? האם מגיע לי למות בשל כך שנולדתי כאן? למדינתך אין זכות לאיים עליי במוות רק משום שזה הוא מקום מגוריי, בדיוק כשם שלארגוני הטרור אין זכות לאיים על אזרחי ישראל, כל עוד אלה אינם פוגעים באיש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |