בתשובה לאיילת בועזסון, 29/09/02 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא טענתי שהוראה היא מקצוע קל. הוא לא. אבל הוא כן מאפשר לנשים להיות אימהות במשרה כמעט מלאה, ואני מניחה שזה מקור המשיכה שלו. אחרת, אגב, למה נשים רבות כל כך בוחרות בהוראה? אני לא מתארת נשים דביליות (ולדעתי גם לא כנועות וצייתניות), אלא נשים שלא מנסות להיות גברים אלא מוכנות לוותר על קריירה מסעירה תמורת מילוי של תפקידים אחרים שהאישה יכולה למצוא בהם לא פחות סיפוק. אני טוענת שנשים רבות היו רוצות להתמקד בתפקידים האלה והחברה המודרנית לא נותנת להן את ההזדמנות בגלל לחצים חברתיים. ולכן בסופו של דבר הנשים יוצאות נפסדות. גם לא טענתי שנשים הן פחות אינטיליגנטיות. טענתי שיש להן כישורים אינטלקטואלים שונים. ולגבי נשים שרמוטות, רק ציינתי את המשחק הדואלי שהן משחקות. לא הבנתי מה הבעיה עם הקטנה על הברכיים? חוץ מזה שעכשיו היא נרדמה, ובקרוב אני מתכוונת לנצל את זה לשנת צהריים. ועוד הערה אחת, הבחירה שלי במישור האישי היא לא פשוטה. בגלל שלמזלי, או לרוע מזלי, היכולות האינטלקטואליות שלי הן גבריות יחסית (כמו גם תחום העיסוק). הטענות שלי מדברות על הממוצע הנשי, ולא על אישה מסויימת זו או אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"הממוצע הנשי". אהא - את, כמובן, רחוקה מהממוצע הזה ולכן הלכת אחרי גורלך והשגת לך תואר שני. שאר אחיותיך הנקבות יסתפקו בתעודת בגרות, כי ככה הן נולדו. התנשאות או שנאה עצמית? אולי גם וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די, די, למה הסארקזם הזה? למה השנאה הזו? האם אין ממוצע נשי? האם אין ממוצע גברי? האם כל גבר יכול לעשות דוקטורט? האם כל אישה יכולה? האם אין תחומי עניין יותר נשיים ויותר גבריים? האם אין שאיפות אופייניות יותר לגברים ואופייניות יותר לנשים? אני לא מתנשאת מעל הנשים האחרות. אני מודעת ליתרונות מסויימים שניחנתי בהם (אולי נכון לומר יותר, תכונות קצה מסויימות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך עתה, כאשר הדיון הזה מתנוון לחילופי-האשמות גרידא, חושבני כי הגיע הזמן להרהר בתחילתו של הדיון. מיהם הצדדים? מהן דיעותיהם? מהו ציר המחלוקת? חוששני כי לאחר מעקב רציני-למחיצה אחר שיח זה, לא ממש מצאתי תשובה לכל אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחותי למין, אכן יש ממוצע נשי ויש ממוצע גברי. יש תכונות ביולוגיות ויש כנראה גם כמה תכונות אישיות שרווחות יותר (או שמיקומן על הסקאלה קיצוני יותר) אצל אחד המינים. את כל אלה אני מקבלת 1. אבל שכחת להתייחס לדבר אחד, דווקא לא מבוטל: המהפכה הפמיניסטית לא עברה רק על הנשים. היא מהפכה של המינים. במקביל לתהליך שבו התפתחה ה"גבריות של הנשים", הולך ומתפתח גם, אם כי בממדים קטנים יותר ובקצב איטי יותר, תהליך מקביל - ה"נשיות של הגברים". האם כבודה (בבית פנימה, מן הסתם) לא סבורה שגם לגברים זה היה כדאי במידה מסוימת? בכל זאת, הגברים הרוויחו משהו מן הלגיטימציה שהם מקבלים היום לחלוק את רגשותיהם, לתקשר בצורה קלה יותר. לגרום לעצמם מעט פחות התקפי לב. זה לא שינוי דרסטי, אבל בהחלט שינוי. את מדברת על קוטביות בין המינים, ושואפת לשמר את הקוטביות הזו. ואני אומרת, שביחסים האישיים שלך עם בעלך תוכלי לשמור לך כמה קוטביות שאת רוצה. תני לו לשחק את הבבון, ואת תהיי בובת הברבי, אם זה מה שנותן לכם קיק. אבל בתחום הציבורי, השליטה הזו על מיקומו של כל פרט בתוך המבנה הג'נדרי, הוא הרסני למדי. אגב, נורא נעים ונוח לטעון ש"יש שאיפות אופייניות לגברים" וכו'. נורא נחמד גם לעצור בדיוק שם. את רק לא מוליכה אותנו עוד צעד, לשביל שאליו הראייה הזו מוליכה - למשל, שמכיוון שגברים משופעים בטסטוטסרון, יש להם לגיטימציה לבגוד בנשותיהם. לא? למה לא? פרטי ונמקי. 1 אם כי הטענה על הדוקטורט לא ברורה בכלל. לא משנה. 2 לא אכנס פה לדיון בנושא "הגבר החדש" - זה כנראה עניין של טעם. אני מתכוונת לנטייה כוללת של הממוצע הגברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמתי לפסקה הראשונה (פרט להערת השוליים. לא משנה.) הסכמתי לפסקה השניה, היא אפילו ריגשה אותי, אבל אולי זה ההורמונים, קשה אחרי לידה, אפילו סרטים מצויירים יכולים לגרום לי לבכות. לגבי שימור המבנה הג'נדרי, אני רק חושבת שזו תמימות לחשוב שאפשר לבטל אותו, וטעות לחשוב שצריך. אפשר אולי לרכך אותו קצת. יש לי בעיה מסויימת למלא את המשימה שהטלת עלי בפסקה האחרונה, משום שאני חושבת שבאמת לגברים יש יותר לגיטימציה לבגוד מאשר לנשים. זה טבעם. זה לא גורם נזק לנשים שלהם (שלא זמינות תמיד למין, בניגוד לגברים, עוד הבדל ביולוגי חשוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גורם נזק רגשי לנשים הנבגדות. אלא אם את ממליצה לגברים לא לספר על כך שבגדו, ואז הנשים לא יסבלו. אבל אז, איך כל הגברים החדשים שמגיעים לבגרות יידעו שמותר להם לבגוד? הם לא יידעו. אלא אם כן נקים אחווה כזו שבה חברים רק גברים והם כבר יעדכנו אחד את השני. או אולי כבר קיים דבר כזה. תגידו, מי יודע על מה מדברים ב"בונים החופשיים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שרבנו ומורנו טרי פראצ'ט סיפר, מועדוני גברים כגון "הבונים החופשיים" נועדו בעיקר עבור גברים החיים בעולם ויקטוריאני מה, בהם רדו אומנותיהם, אמותיהם, מורותיהם ונשותיהם ללא הפסק לאורך חייהם, ולכן חשים צורך בסביבה נטולת נשים, ולכן, נטולת סיכונים. ______ כליל נאורי, בעוד פרץ של פיסכולוגיה ב-tuppence. אה, כן, וגם מעתיק מהעלמה עפרונית, אבל אמא, כולם עושים את זה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישון כתב על איך הוא פוגש ברחוב חבר שנמצא בדרך לפגישת הבונים החופשיים, ואיך בשיחה מתברר לאט-לאט שכל העניין הוא, שזה רק לגברים. והוא מסיים ''אני לא יודע מה הם בונים, אבל הם בחלט נראים חופשיים''. (ציטוט מהזכרון, ועל בערך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז _ככה_ קראו לזה אז. "חופשיים," מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז? (בתקופה הויקטוריאנית, כשקישון חי?...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משנה. זו בדיחה רצה שמצחיקה רק אותי. מישהו אומר משהו תמים, כמו "אני הולך לקנות חתול עם חברה שלי," ואני מגיב ב-"אהא! אז ככה הצעירים קוראים לזה היום." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוראה לא תמיד הייתה מקצוע נשי. בהתחלה רוב המורים היו מורים, לא מורות. עם הזמן נכנסו גם נשים לתפקיד, השכר ירד, נכנסו עוד נשים לתפקיד, וכך (מכיוון שהחברה רואה בתפקידים נשיים נחותים יותר) המקצוע איבד מיוקרתו והפך למה שהוא היום - ג'וב שאף גבר לא יעז בכלל ללכת לעבוד בו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |