|
||||
|
||||
בתור אחת שהחיים שלה רגילים למדי, אני אוהבת לצפות בסדרות טלוויזיה ובקומדיות רומנטיות, לקרוא ספרים ו"לאישה" (אבל רק אצל רופא שיניים...) ולעשות כל מיני דברים אסקפיסטיים. זה לא שאני מזדהה עם הגיבורה ומתאהבת בגיבור, עד כדי חוסר הבדלה בין המציאות לפיקציה, כפי שהוצג ב"האחות בטי". אני מודעת לזה שבעלי ואני לא בראד פיט וג'ניפר אניסטון, וכשאני קוראת עליהם, או רואה אותם בסרטים, אני מדמיינת, אבל באופן מחובר למציאות, שפעם גם אני אהיה יפה ועשירה ובעלי לא יריב איתי על מי ישטוף כלים. אני אוהבת סרטי תיכון כמו "קלולס" ו"בוסטון פאבליק", אולי בגלל שימי התיכון שלי היו מלאים ב- 5 יחידות ולא בחתיכים ובגדים יפים. אני אוהבת את ספרי ג'יין אוסטן, כי הגיבורה הלא-יפה במוצהר זוכה בגבר העשיר והמוצלח בזכות האינטלקט שלה ואישיותה. ואני אוהבת קומדיות רומנטיות בגלל האהבה והסוף הטוב. התוכניות שלעולם אינני רואה: חדשות, פופוליטיקה ודומיה, סרטי טבע שבהם גורי צ'יטה נטרפים ע"י אריות. כל האסקפיזם הזה, כפי שמוצג במאמר, איננו מזימה שמטרתה להראות לנו כמה אנחנו לא מאושרים, אלא כמה מאושרים נוכל להיות אם רק נאמין באהבה/ נהיה טובים/ כל מסר קיטשי אחר. כל זמן שזה לא פוגם בהערכת המציאות, אין בזה כל רע (וזה עדיף מאשר לשתות קולה רק כי סופרמן שותה את זה). ואני מעדיפה לקוות ולהאמין שמתי שהוא יהיה טוב. לי אישית, או לכולם. |
|
||||
|
||||
כמו שנאמר קודם: הפסגות מתרחקות מאיתנו... תמשיכי להאמין ולקוות. ואם כל יום תגידי מחר זה יגיע אז נחשי מה... זה לא יגיע. צר לי לקרוא מה שאת אומרת ולהבין שאת משקרת את עצמך באומנה שזה טוב. המלצה לך ולכולם תברחו מהטלוויזיה כל עוד נפשכם בכם כי להלחם בזה זה לא בלתי אפשרי אבל קשה ביותר. כיוון (וזו היא העדפתי האישית) שעל-מנת לנצח משהו בצורה היעילה ביותר צריך לגבור על שורש הבעיה. ואין הרבה מושג איפה יושב המפסק הראשי של התקשורת. אם יש עוד יוזם מבינכם שרוצה לגרום ל-FUCKIN שינוי בעולם הזה יש לי אי-מייל. אני חושב שצריך לקחת דוגמא מאלוהים כמו במעשה המבול: למחוק הכל... ולהתחיל מחדש. תודה על הסבלנות |
|
||||
|
||||
ככה זה התחיל ב-"12 קופים", לא? |
|
||||
|
||||
אולי לפני שאתה לוקח דוגמא מהשי"ת בעניין המבול, תתאמן קצת על נושא הבריאה. זה יהיה די עצוב לגלות שאחרי שהכל נהרס אין לאף אחד מושג איך בונים משהו טוב יותר. אחרי הכל, "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" כבר נוסה פעם (או פעמיים) וחלק מההריסות עוד לא נאספו אחרי כמעט 100 שנה. התרשמתי מאד מהאנרכיזם הרדיקלי שלך. "FUCKIN שינוי", הה, חזק, חזק מאד. קום התנערה! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |