בתשובה לאלי, 23/09/02 20:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כך, אני לא הייתי מגייס אותך למוסד, כיוון שאתה נוהג לדעתי בחוסר אחריות. תנסה לחשוב לרגע מה המשמעות אם *כן* דלף מידע. אתה יכול אולי לערער על אופי הפעולה שננקטה, ולטעון שהיה צריך לפעול ביתר דיסקרטיות, אבל אי-פעולה היא בגדר רשלנות, לדעתי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי לא קראתי אף אחד מהספרים בסדרה, אבל ידיו היו מסוקסות, וזה כבר מספיק, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפות הידיים היו פלדיות, אבל מה דעתך על אלי כמגייס סוכנים למוסד? הוא מומחה לכל האיפיונים הנדרשים מסוכן טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני טוען שהמוסד לא צריך היה לנהל חקירה דיסקרטית בנושא של המידע. הוא כן צריך היה . אבל התוצאות של הפרשה ,המאסר של עיתונאי המגזין מראות שבמיקרה הזה שיקול הדעת של מנהלי החקירה השתבש לחלוטין . טענותי בעינן עומדות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתכל על זה במבט לאחור בחוכמה של לאחר מעשה, וכאן, לדעתי, השגיאה שלך. אתה צריך להסתכל על זה מנקודת מבט של הווה - הדבר קרה, מה לעשות עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובחקירה של זמן עכשיו יש לשקול את התוצאות קצרות הטווח כנגד ארוכות הטווח . סביר להניח שהסוכנים שבדקו את העניין גילו מיד שהעורכים המציאו את הידיעה או קיבלו אותה ממקורות זרים וכי לא היה להם שום קשר ל"גרון עמוק " כלשהו במוסד. ואם לא גילו זאת מיד כי אז ברור שמשהו היה משובש מאוד במערכת . נשאלת השאלה מרגע שהעניין התברר מה טעם היה להכניס את עורכי כתב העת לבית הסוהר? הסיבה הטוב היחידה שאני יכול להעלות על דעתי היא "למען יראו ויראו " . סביר להניח שקל היה להתשמש באנשי מגזין מפוקפק כמו "בול " כדוגמת הזהרה לעיתונים הגדולים שאת אנשיהם קשה היה יותר להכניס לבית הסוער ,העיתונים שלהם היו עומדים מאחוריהם . אולם האם זה היה שווה את זה? האם זה היה שווה להבהיר בכך לכל העולם שהידיעה שאותו מגזין נחות פירסם אכן הייתה נכונה ? נראה לי שלא ,ונראה לי שאנשי השירותים החשאיים שגו כאן שגיאה גדולה . אני חוזר ואומר ,אם אני הייתי ראש המוסד אני הייתי מעמיד את כל הקשורים לעניין לדין באשמה החמורה מכולם : טימטום שגרם נזק לארגון . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה סביר להניח. תחקרת את אותם חוקרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחקיר יסודי של הפרשה חשף שאכן הפרטים המדוייקים שלה לא היו בדיוק כפי שהוצגו כאן. בקצרה : המדובר היה בחומר סודי אמיתי שהודלף בידי ראש המוסד לשעבר איסר הראל לכל העיתונים . מכולם היחידים שהיו אמיצים מספיק לפרסם את החומר ללא אישור הצנזורה היו אנשי המגזין "בול " ( שלא הימציאו את הידיעה על פי מקור זר , אם כי סיפורים אלה אכן הופצו). כאשר פורסם הסיפור ב"בול " הוא היגיע מיד לידיעתם של עורכי המגזין המתחרה " העולם הזה " שהיו במו"ם משלהם עם הצנזורה על פירסום הידיעה . הללו רותחים מכעס על שהמתחרים הקדימו אותם מיהרו "להלשין " על היריבים לצנזורה , והדבר הביא לתדהמת הכל למאסר עורכי "בול " כנראה הפעם היחידה בתולדות המדינה שדבר כזה אירע . ליתר פירוט על הנושא ראו : עמוס גפן תולדות אבי החייזרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם נחזור לראש הפתיל (תגובה 93579). החבר'ה שם לא היו מטומטמים. נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כל הפעולה הייתה עדיין בגדר טימטום מוחלט. גליונות של המגזין כבר הופצו פה ושם, והשמועות על הפרשה והמאסר הסודי הופצו מפה לאוזן בקרב מאות אנשים בכל הבוהמה והפקידות המפלגתית התל אביבית. וכאשר העניין נחשף לבסוף בידיעה במגזין בחו''ל הוא גרם נזק עצום לשמה של ישראל . תמהני על מאיר עמית ראש המוסד דאז שהוא יזם דבר כזה , אני יכול רק להניח שהסיכסוך שהיה לו עם איסר הראל בעניין העביר אותו על דעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי מדוע זה טמטום, במיוחד כשאנחנו מסתכלים על זה לא בידיעה לאחור אלא שמים עצמנו במקומם של אנשי התקופה. אני גם לא חושב שמשהו העביר מישהו על דעתו. אולי למאיר עמית הייתה מטרה רציונלית לגמרי בבחירה שעשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעינה עומדת העובדה : הידיעה ש"בול " פירסם הייתה בעיקרה דמיונית חוץ מנקודת המחץ שלה על ההשתתפות של סוכנים ישראליים ברצח בן ברקה. כל המטרה של פעולת המוסד הייתה יכולה להיות רק להזהיר ולהפחיד עיתונאים אחרים על ידי מאסר סודי של שניים מהם מעיתון זול וחסר הגנה פוליטית . אני בספק רב אם עמית היה מעז לנקוט בפעולה כזאת אם המדובר היה ב"העולם הזה " או ב"הארץ " . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, אז זה טמטום או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתיאוריות על מי באמת רצח אותו ובמיסגרת איזה קונספירציה הן רבות מספור. וכאן כדאי להזכיר שסופר ישראלי בשם "עידו סתר" היציע פתרון משלו לסוגיה בספר : . עוז יעוז נגד רוצחי קנדי (1964) "המכונית המשיכה בנסיעה . ככל שהלכה והתקרבה אל הצומת הלכו שורות המריעים ופחתו . אשתו של מושל טקסס פנתה אל הנשיא מן המושב הקדמי ואמרה :" אינך יכול לאמר כי דאלאס אינה ידידותית כלפיך היום ". ואז, לפני שהנשיא הספיק להשיב , נשמעה יריה . דאלאס הייתה מאוד בלתי ידידותית . הנשיא נפגע בצווארו,מאחור . הוא צנח ללא אומר על ברכי ז'קלין". ( ציטוט מתוך הספר ) בספר זה מפקד השירותים החשאיים הסיני גנרל סונג הוא זה ששולח רוצחים שיחסלו בו זמנית את הנשיא האמריקני קנדי והמנהיג הסובייטי חרושצ'וב . גיבורו של "סתר" הסוכן הישראלי הכל יכול עוז יעוז מגלה את המזימה ואם כי אינו מצליח למנוע את רצח קנדי הוא מונע את רצח חרושצ'וב ואת מלחמת העולם השלישית שממנה ירויחו רק הסינים שיוכלו לכבוש את העולם מעין וריאציה של רעיון "הסכנה הצהובה " שכה העסיקה אז כמו היום את סופרי הריגול . ללמדך שבכל פינה תמצא את הישראלי ואת המוסד , וכמובן שיש וריאציות זרות על הנושא הנ"ל רק בהפוך : על כך שהמוסד הוא אחראי לרצח קנדי כמו שהיה אחראי לפיצוץ בניין התאומים וכל דבר רע אחר שקורא עלי אדמות . עוד על עידו סתר ועוז יעוז ראו ב: : |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |