בתשובה למיכל בן נריה, 20/09/02 15:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון, שאני לא עוקבת אחרי הפעילות להגנת בעלי החיים בדקדקנות. אולי בגלל זה אני חשופה רק לשיאי הפעילות, ואלו מוכוונים נגד הניסויים בבעלי חיים ולא נגד אכילתם. זאת, למרות שהצלחה אצל אחוז אחד מהאוכלוסיה של פעילות נגד אכילת בשר, (ויש כלים לעשות זאת על ידי הסברה וכו', ולא רק בלהסתפק באי אכילת שניצל בעצמך), ימנעו את מותם של יותר חיות מאשר כל מניעת ניסויים. לגבי הוועדות המפקחות יש להתאמץ ליעל את פעילותן, ולהבטיח את רמתם ויעילותם של הניסויים בבעלי חיים, במקום לומר שצריך להפסיק בכלל את הניסויים בבעלי חיים. שזה לזרוק את התינוק עם האמבטיה. ניסית להראות לאנשים תמונות מתוך ניתוח לב פתוח או ניתוח מוח? האם הם לא סובבו את ראשם? האם בגלל זה לא נערוך ניתוחים אלו? אף אחד לא מסתיר את ניסיונותיו בבעלי חיים. אם יש ניסויים שלא מתפרסמים, זה בגלל שיקולים מדעיים (מה לעשות, לא תמיד התוצאות שוות פרסום) ולא מפני שאנו דואגים לעשות את מעשינו במחשך. זה יהיה אולי המצב אם תצליחו להעביר חוקים נגד ניסויים בבעלי חיים .... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה עמדתך בקשר לניתוחי גוויות והאיסורים וקידום המחקר והמדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקדמות המדע אינה הערך עליון, הדוחה כל ערך אחר, עבורי. ניתוחי גוויות כאשר הן נעשות בהסכמת המשפחה ו/או בהסכמה מוקדמת של הנפטר הם בסדר גמור. לעשות זאת בניגוד לרצון המשפחה, בהסתר, נראה לי לא תקין כלל. אם יש ערך רפואי ממשי לניתוח שלאחר המות, נראה לי שחיוני לעשות אותו, ואסור למשפחה להתנגד. אם כי חוקית הם יכולים להתנגד. לגבי ערך מדעי מרוחק יותר, זה באמת תלוי בהסכמת המקורבים לנפטר. זה שונה אצלי משימוש בבעלי חיים לאותם צרכים, משום שההחלטה הערכית, שבעלי חיים יכולים לשמש לצרכי בני אדם ברורה לי. לעומת זאת, שאדם אחד ישמש לצרכי אדם אחר, זה הרבה יותר בעייתי, יש הרבה תנאים מגבילים לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לי באופן אישי לא הייתה שום התנגדות שיעשו ניסויים מדעיים במה שישאר ממני אחרי מותי. (כמובן, אני מעדיפה לתרום איברים בבוא היום, אבל ברמת העיקרון, ממש לא אכפת לי) בעיקר כי האפשרות השנייה היא שהתולעים יערכו ארוחת שחיתות ממה שישאר ממני. [הבעיה היחידה שלי עם זה, זה הדרך שבה אמא תגיב בזמן הלוויה, במידה והצורה שלי תהיה מעוותת לחלוטין אחרי הניתוחים... מצד שלישי, גם לא אכפת לי אם ישרפו את מה שישאר ממני, וישימו בכד סיני עם דרקון שישמור עלי.] יש אפשרות כזו? לבקש שיתרמו את גופתי למדע? או לאמנות? ואם כן, אז מה צריך לעשות? (אני שואלת מתוך סקרנות. כאמור, יש לי כבר תוכניות ליום שאחרי) _____ העלמה עפרונית, לא אובדנית, אבל עם צו גיוס חדש. הוריי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לתרום את גופך למדע לאחר מותך, פני לפקולטה לרפואה באוניברסיטאות הגדולות. בתל אביב ידוע לי על עודף פונים לעומת הביקוש. והם בוחרים בתורמים "המעניינים" יותר (אלה שסבלו ממחלות מוזרות). אבל תמיד אפשר לנסות. מאידך, בגילך המופלג, מוטב שתתמקדי בדברים משמחים יותר ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האטימות שלך זועקת לשמיים. את חושבת שאם מראים לבני אדם תמונה עם דם הם נגעלים. בזה לדעתך זה מסתכם? אז תכניסי את זה טוב טוב לראש שלך: אלה העיניים של החיה. העיניים אומרות הכל. אבל העינים שלך עיוורות והלב שלך אטום. שוב מיחזרת את טענתך: "הצלחה אצל אחוז אחד מהאוכלוסיה של פעילות נגד אכילת בשר, (ויש כלים לעשות זאת על ידי הסברה וכו', ולא רק בלהסתפק באי אכילת שניצל בעצמך), ימנעו את מותם של יותר חיות מאשר כל מניעת ניסויים." הבנתך שאני מסתפקת באי אכילת שניצל ובזאת מסתכמת תרומתי לעניין היא דוגמה נוספת לאטימותך. האמת שלא מעניין לדבר אתך. את מוכרת תדמית ותו לא. "אף אחד לא מסתיר את ניסיונותיו בבעלי חיים"... מה פתאום? מסתירים? אנחנו? לא יכול להיות. ובכן, הרשי לי לגחך. בישראל לא היה מעולם פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, בישראל אין היום פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, ובישראל גם לא יהיה בקרוב פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים. השקיפות בנושא הזה מזכירה גוש פחם. נכון להיום, אפילו לחברי המועצה הארצית לניסויים בבעלי-חיים (למעט הווטרינרית שעובדת עבורם) אסור לבקר במעבדות ניסויים כדי לראות מה מתרחש בהן. הצעת חוק חדשה, המונחת כבר כמה חודשים על שולחן הכנסת, ניסתה במקור לתקן את המצב המעוות הזה ע"י דרישה בחוק שלחברי המועצה יותר לבצע ביקורי פתע במעבדות, אך כמובן שנציגי המוסדות ובראשם נציגי האוניברסיטה העברית סרבו לכך בתוקף. כרגיל הם טענו בלהט שדרישה כזו, כמו כל שינוי אחר בחוק ניסויים בבעלי-חיים, פירושה חורבן מוחלט של כל המחקר המדעי בישראל. בסוף הם הצליחו לסגור על פשרה לפיה גם אחרי שישונה החוק תהיה לחברי המועצה חובה להתריע 36 שעות מראש על ביקור במעבדה, כך שלכולם יהיה מספיק זמן לנקות, לסדר, לנעול חלק מהדלתות ולארגן הכל יפה-יפה לקראת הביקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכל, זה יועיל לעמדה שלך אם לפני שאת תוקפת את ניצה תעשי נסיון להבין מה היא אומרת. כשאת תוקפת דחלילים את רק מותירה את הרושם כאילו אין לך טענות עניניות, ואלמלא מר עמית (ואני מתנצל מראש אם הוא ייקח את זה כמחמאה וייעלב) ובמידת מה מר לוסקי הרושם שאת, גב' מונדי וגב' רפואה הייתן משאירות הוא שהמתנגדים לניסויים הם חבורה של תמהונים אימפולסיביים שאין טעם לנסות לתקשר איתם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |