 |
תודה על התגובה, על השאלות, ועל הענייניות האינטלקטואלית הבלתי-מצויה. העניין השני הוא אכן תועלתני במוצהר, והראשון הוא עניין של אמונה כמו שאמרת (או בעצם – הרצון לשמור על עקביות בין אמונה ופעולה). את השלישי כנראה לא הסברתי כראוי: הוא לא זהה לראשון, משום שהוא תועלתני מזווית אחרת. בצורה הפשוטה והבלתי-מציאותית ביותר שלו הוא אומר "מכיוון שלינוקס ממילא יכבוש את העולם, למה להשקיע זמן וללמוד מיקורוסופט?" ובצורה הטיפ-טיפה-יותר מציאותית: "אני ממילא מעוניין בקריירה שמבוססת על שיתוף בידע (קרי, בינתיים, לינוקס ושות'), ולכן השקעה בלימוד טכנולוגיה מיקרוסופטית היא בזבוז זמן". לשאלתך השנייה, קשה לי להפריד בין שלושת המניעים שלי לשימוש בתוכנה חופשית. תמיד שלושתם נוכחים, ביחסים כמותיים שונים ביניהם. אבל השאלה מעניינת – יכול להיות שהעובדה שיש סייגים לעקרונות שלי ("אין לי ברירה וזה לא תלוי בי") מעידים על כך שאפשר להפריד ביניהם. למשל – אני מריץ WINDOWS על מחשב נפרד לצורך הרצת מערכת מעקב אחרי באגים שהמעסיק שלי דורש ממני להשתמש בה. אם לא אעשה זאת – אפוטר (ובצדק). האם זה אומר שאני שם תועלתנות מעל אמונה? מצד שני, בחרתי מראש במקום עבודה זה בין השאר בגלל האפשרות שלי לעבוד עם תוכנה חופשית באופן כמעט בלעדי, ואם ארגיש יותר מדי לא בנוח לא אתבייש לעזוב על רקע זה. בכל מקרה אני לא מבין למה אתה רואה נימוקים אמונתיים כמיותרים, אם נימוקים תועלתניים נוכחים, יותר מאשר נימוקים תועלתניים הם מיותרים באותם תנאים. סובייקטיבית, אני לא משתמש באף אחת משתי הקטגוריות האלו של נימוקים "כדי" להסביר או לעשות משהו: זה באמת מה שאני מרגיש, ושתי הסיבות שלי מרגישות אמיתיות ונכונות באותה מידה, ואף אחת מהן היא לא רציונליזציה של האחרת. אם אתה מתעקש, אני מניח שאתה יכול לתלות את כל שלוש הסיבות ברתיעה מלהיות נתון לשליטה בעלת אינטרסים זרים: העניין השני הוא חוסר רצון אישי, השלישי הוא תכנון הגיוני מראש כדי להימנע מלהיות נתון לשליטה בעתיד הלא-מסויים, והראשון – אמפתיה ורצון למנוע ככל הניתן מכל קהילת מפתחי ומשתמשי התוכנה את ההכרח להיות נתונים לשליטה כזו ולהשפעותיה (השליליות, לדעתי). אבל כאן אני כבר גולש לנפנופי ידיים פילוסופיים.אגב, תוכנה שיש לי שליטה מלאה על קוד המקור שלה היא, לשיטתי, בהכרח תוכנה חופשית, אלא אם זכויות היוצרים עליה שייכות לי.לגבי הסיבה שגורמת לי להאמין שתוכנה חופשית היא הדרך הטכנולוגית או המוסרית קדימה: שיתוף בידע יעיל יותר, גלובלית, מהסתרת ידע. פיתוח תוכנה, כמו מדע, הוא תחום שעוסק בפיתוח ידע טהור בצורה כמעט בלעדית. המדע הצליח בזכות השיתוף בידע והתיקון העצמי המתמיד שהוא עובר. הקהילה המשפטית גם היא עוברת תיקון עצמי מתמיד בזכות השיתוף בתוצאות ובתקדימים בבתי המשפט והבנייה של מבנים משפטיים מורכבים יותר ו/או עדכניים יותר על בסיס הידוע והמוכח, שהוא גם המשותף ורכוש הכלל. כך גם בתוכנה: הדרך קדימה היא בנייה של שכבות מתקדמות ומשוכללות יותר על בסיס תשתיות מוכחות. התקשורת בין מפתחי השכבות האלה הופכת להיות מוגבלת מאוד ללא שיתוף מוחלט בידע, דבר שאני אישית חש בו כשאני מבסס תוכנה שאני מפתח על תוכנה שקוד המקור שלה לא נגיש לי. לדוגמה, יוניקס הצליח מאוד בשנות השבעים למרות העושר של מתחרים ממומנים ומשווקים היטב בגלל השיתוף בידע שהיה מובנה בארכיטקטורה ובקהילת המשתמשים שלו, והשתלט לחלוטין על השוק. גם תשתית האינטרנט (TCP/IP, אם נדייק), בשנות השמונים המאוחרות, הצליחה מאוד למרות העושר של מתחרים מבוססים מאוד בשוק (NOVELL, IBM ואחרים) בגלל שלא היתה קניינית, ולכן הפכה לזולה יותר, יעילה יותר, פשוטה יותר, קונצנזוסיאלית יותר, ובסופו של דבר, מצליחה יותר ממתחרותיה. אני לא מפריד בין הנימוק המוסרי לנימוק התועלתני-גלובלי – למשל, מבחינתי, השאלה אם דמוקרטיה היתה מוסרית יור מדיקטטורה אפילו אם דיקטטורה תוכח כשיטת שלטון טובה יותר לאוכלוסיה מדמוקרטיה היא שאלה חסרת משמעות, וזו האלגוריה שאני בדרך כלל משתמש בה כשאני נדרש לנושא הדואליות בין תועלת ומוסר בעולם התוכנה החופשית. שיטת המוסר שלי היא לא תועלתנית אלא מבוססת על הכללות של תועלת. לשאלת המשאבים – דבר טוב תמיד ימצא מקור מימון. לתוכנה שימושית ואמינה יהיו משתמשים בעלי אינטרסים, בין אם הם חברות, מפתחי תוכנה ושירותים המתבססים על התוכנה, או יצרני חומרה. בבירור, קהילת לינוקס מוצאת משאבים לפיתוח, ומצליחה יפה מאוד. חפש "THE CATHEDRAL AND THE BAZAAR" ו-"THE GNU MANIFESTO" לפרטים ודוגמאות טובות יותר משאני יכול להעלות כרגע: כמעט כל המודלים המפורטים שני המסמכים הנ"ל קיימים בהצלחה במציאות של ימינו. לשאלתך על דעתי לגבי ההחלה של עקרונות התוכנה החופשית על מידע בכלל (אינפו-אנרכיזם) יש לי שתי תשובות. הראשונה היא שלא בכל תחום שקיים בו ידע, או מידע, קיים גם הצורך הקריטי בשיתוף תשתיות ידע. למשל, סרט עומד בדרך-כלל בפני עצמו, ואינו נבנה על חומר הגלם או על התוצר הסופי של סרט אחר. יש כאן מעט מאוד תשתיות ידע שאפשר לשתף. כך גם במוסיקה, באופן מסורתי, אלא שבשנים האחרונות מוסיקאים רבים דווקא כן מתבססים על שירים קיימים כדי ליצור יצירות חדשות, ועוד נראה מה יקרה בתחום זה. עוד לא גיבשתי דעה מוחלטת בנושא סרטים, מוסיקה, ספרים וכו' כפי שעשיתי בנושא תוכנה, וזה גם פחות מעניין אותי. התשובה השנייה היא שאני חי בעולם הזה; מעשי מאוד לא להשתמש בתוכנה קניינית (באמת!). פחות מעשי, מבחינתי, לפרוש מרוב החיים המודרניים (סרטים, מוסיקה וכו'). בזה גישתי שונה מזו מריצ'רד סטאלמן שייסד את תנועת התוכנה החופשית המאורגנת בתחילת שנות השמונים כשאמר "החלופה, מבחינתי, היא לא להשתמש במחשבים בכלל", גישה שגם עשתה הכי הרבה הבדל. אז יכול להיות שעוד יש לי כברת דרך לעבור בנושא העקביות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש