בתשובה ליוסי גורביץ, 14/11/99 8:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שאתה בעד קיצוניות, לא יוסי? אתה כותב בשתי רמות: 1. מביא עובדות 2. מביע דעה יש הבדל משמעותי בין השניים. כיוון שכלל סגנון כתיבתך מושפע קשות מהחלק השני - הרי את הכינויים המעליבים שאתה מדביק לכל הגרים ביהודה-ושמורון, לכ70%- (או יותר) ממנהיגי מדינת ישראל ולעוד כהנה וכהנה, את הביטויים האלו אתה משלב במהלך כל כתיבתך. איך אני אמור להאמין שהחלק הראשון אינו מושפע מהשני, כאשר _סגנון_ החלק הראשון ודרך כתיבתו (שלא לדבר על הסיבות) בבירור מושפעים ממנו? אתה אומר שאתה לא מנסה להטעות אף אחד, אלא ההפך - הכתיבת רוויית השנאה שלך נועדה להבהיר מאיזו עמדה אתה כותב. אני אומר שראשית, כתיבה רווית-שנאה אף פעם לא תשכנע אלא את המשוכנעים (אני מוצא את עצמי פחות ופחות מסכים איתך אחרי כל כתבה) ושנית, אין שום מנוס מחילחול של דעותיך אל תוך עובדותיך ומהטעיה של לפחות חלק מציבור הקוראים, שעלול (או עשוי) לחשוב שהדעות והעובדות חד-הן. אני לא מתנגד, כלל, לנושאים שאתה מעלה. הם חשובים, אתה ללא ספק מתנגד לעמדת המחנה ולהליכה בתלם, ואתה יודע היטב על מה אתה מדבר. אז למה אתה הורס לעצמך, פעם אחר פעם, כל אפשרות לקריאה מהורהרת של הכתבה? הרי כתיבתך נוטפת רגשות, וכיצד אמור הקורא לקרוא אותה אם לא באמצעות רגשותיו? כאמור, אני מוצא את עצמי מתרחק מדעותיך אחרי כל מאמר קצת יותר, ולא כי אני לא מסכים עם מה שאתה אומר - אלא אני לא מסכים עם איך שאתה אומר את זה, וקשה לי יותר ויותר להאמין שאתה טורח לזכור עובדות שאינן תומכות בדעתך, או להקשיב לדעות מנוגדות (ועל כך יעידו כמות הפעמים שאמרת למגיבים שונים שאין בדעתך להשיב להם יותר ושאינם מעניינים אותך). בקיצור, אם "החייל ניצל בנס" מערער על העובדה שהכותב הנו איש-הגיון, אז "מתנחבלים" או "גולדה המשוקצת" מערער על העובדה שהכותב הנו איש-אמין - והעובדה שאתה מודע לסגנון כתיבתך הלא-אובייקטיבי לא מועילה כלל: לפי דעתי היא רק מעצימה את חומרת המעשה ואת האפשרות לשימוש-לרעה של הכותב באמון של קוראיו - הרי לך, בניגוד לכתב המדווח על חייל שניצל, יש אינטרס ברור לשכנע את הקורא להאמין במשהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר לא בטוח שאני מנסה לשכנע. די התייאשתי. הכתיבה שלי מבטאת את מה שאני חש - ומה שאני חש, כל בוקר, כשאני קורא את העתון, הוא תחושה של מיאוס. מיאוס והחמצה. כתבת שאני לא פטריוט, כי כל מה שיש לי הוא "רגש עמום של שייכות"; אני טוען שזו היא הפטריוטיות. מעבר לאידיאולוגיה, מעבר לפוליטיקה, מעבר לתרבות - תחושה עמומה של שייכות, ושל רצון להגן על מה שאתה שייך לו. באשר ל"ניצל בנס" - מילים מעצבות תודעה, ולדעת חלק מהלינגואיסטים מעצבות גם את אופן החשיבה הפיזי (!) ברמה של פעילות המוח. אני ספקן באשר לטענה האחרונה - אף כי אינני בלשן ואינני מבין גדול במבנה המוח ופעולותיו - אבל אדם שמשתמש במילים מסוימות חווה את העולם באמצעותן. עם הזמן, נהיה טבעי לחלוטין לומר "קרה נס" - והשלב הבא הוא לקבל בטבעיות גמורה את עצם הרעיון של הנס - אחרי הכל, אנחנו משתמשים בביטוי כבר זמן רב, לא? העתונים הם סוכני תרבות: הם משפיעים על השפה, ההתנהגות, הלבוש, של קוראיהם. כאשר הם, בעקביות ולאורך זמן, יוצרים תחושה של עולם פלאי, עולם שניסים בו הם דבר יומיומי, הם מועלים בשליחותם. כמובן, הם מועלים בשליחותם *כפי שאני מבין אותה*. אני חושב שאנחנו זקוקים לקצת יותר רציונליות בחיינו. אבל הרציונליות משעממת, ולא מוכרת עתונים. ומכאן התחושה שהעתונות מועלת בתפקידה. אחד הכותבים בARS MAGICA LIST כתב הגיג מעניין: Magic never went away - it's rationality that's fading. וכשחושבים על זה, יש משהו בדבריו. הרציונליות איתנו בקושי חצי אלף. הקסם היה כאן תמיד. במשך תקופה מסוימת - המאה ה-18, המאה ה-19 - הרציונליות שלטה בכיפה. והנה, בסוף המאה העשרים, היא נמוגה. המאגיקה תמיד הייתה כאן; דומה שהיא חוזרת, ובגדול, כמו אז, בזמנים הטובים של ימי הביניים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני יכול להגיד? אני מסכים עם דבריך לגבי העיתונים (כן, אפילו לגבי "אירע נס", אם כי באופן חלקי) - אבל זה כבר לא הענין. הענין הוא האם אתה משחק את אותו המשחק או לא. קשה לי להבין למה גישה מאגית תמימה היא יותר טובה מגישה אמוציונלית מודעת-לעצמה שנובעת מזעם על העדר רציונליות. אתה לא חושב שאתה משיג את המטרה ההפוכה, ובעצם משחק לידים של חוסר-הרציונליות? לגבי המאגיקה וחזרתה - קשה להגיד. אנחנו בעיצומו של תהליך מענין, בו המדע מאבד את חזקתו הדתית (כן, הדתית - מדובר פה באמונה עיוורת ככל אמונה) על העולם לטובת תיאוריות אחרות. העובדה שאני לא מסכים עם מרבית התיאוריות האלו, העובדה שלפעמים הן ממש מטופשות, והעובדה שהמדע מוכן לבקר את עצמו והרבה תיאוריות כאלו לא, כל העובדות האלו לא משנות את דעתי שבסופו של דבר, התהליך הזה יוביל לאיזון שפוי יותר. מדובר בסך-הכל בתגובת-נגד (whiplash) לרציונליות חמורת-הסבר ששלטה בכיפה במהלך מאתיים השנה האחרונות. האמת, וסליחה על ההכללה הגסה, אנחנו לא במצב מבריק כ"כ כרגע - אולי הגיע הזמן לקחת את מה שלמדנו מהמדע, ולהמשיך הלאה. אולי הרציונליות לא יכולה להוות פתרון מלא ליצור כ"כ לא-רציונלי כבן-האדם. (דרך אגב, אני משחק פה את פרקליט השטן במידה מסוימת - אני מתנגד נחרץ למרביתן הגורפת של תופעות העידן-החדש למינהן, בעיקר בגלל הזילזול הבוטה שלהן באינטיליגנציה של המאמין - אבל אני עדיין מאמין באופן כללי במה שאמרתי, ובאמת חושב שהתוצאה הסופית תהיה משהו טוב יותר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, אתה כותב על מילים שמעצבות תודעה, ומתלונן על הנוסח "החייל ניצל בנס". אתה באמת מאמין שמילים יכולות להשפיע על השקפות בסיסיות כל-כך? האם לא עדיף להתייחס לכך שהחייל תמיד "ניצל בנס" ואילו "מחבלי החיזבאללה הצליחו להמלט"? למה לא להפך, למשל? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |