בתשובה לניצה, 19/09/02 23:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעתי כבר את הטענה על העדר להט בקרב מגיני החיות כשהם מדברים עם אוכלי שניצלים. את מוזמנת לעצרת נגד פיטום אווזים שמארגן אנונימוס ב 2 לאוקטובר ברחבת מוזיאון תל אביב. יהיה שם להט, אני בטוחה. את לא מגלה התמצאות בנושא שכן אינך מכירה את הפעילות הענפה המתקיימת במישור החקיקה, התיעוד וההסברה המתקיימים בעת הזו. את הטענה הזו שמעתי בזמנו מאבינועם רכס, חגי ברגמן, שרגא סגל ומועצתו: הנה מספרים שנסבר בהם את האוזן: רק 0.4 אחוז מבעלי החיים המנוצלים על ידי בני אדם מגיעים לניסויים. בסך הכל... על מה כל הרעש...? והנה עוד מכבסת מילים, שמות כגון: "חומר ביאולוגי אחיד", "מודל חייתי", "תגבור חלקי": מונח המציין גרימת מפח-נפש לבעל חיים על ידי קיום חלקי בלבד של הציפיות שהנסיין עורר בו על ידי אימון קודם; "באר של ייאוש", "מנהרת אימה" - שמות של מתקנים מזוויעים שבנה הפסיכולוג הרלו כדי לחקור מצבי דיכאון. המגמה בניסויים אלה הייתה לצור בגורי קופים מסוג "רזוס" מצבים של "מוות פסיכולוגי" מה שגרם לקופים שבילו במתקניו ל"התנהגות פסיכופתולוגית חמורה ונמשכת בעלת אופי דכאוני." מה יכול להיות מגוחך וצבוע יותר מאשר לומר שבעלי חיים לא חושבים, מרגישים או סובלים ולהשתמש בהם אז לצורך ניסיונות שאמורים "להסביר" את ההתנהגות האנושית? כוחות השוק הם קובעים למעשה את מידת האכזריות שאליה מגיעים במהלך גידול בעלי חיים לשחיטה. הימנעות מאכילת בשר כאקט של מחאה, או מתוך חמלה לבעלי חיים היא בחירה אישית של כל אדם. ישנם למשל אנשים רבים שנמנעים מאכילת כבד אווז כמחאה על תהליך הפיטום ובכך הם מגבילים את גודל השוק של מפטמי האווזים ומונעים אולי התעללויות חמורות יותר בבעלי חיים רק לשם הגדלת הרווחיות מגידולם. לעומת זאת, כשמדובר בניסויים בבעלי חיים, כאזרחים מן השורה אין לנו יכולת לנקוט בצעדי מחאה אישיים כלשהם נגד התופעה ואנו תלויים לחלוטין בוועדות הפיקוח למיניהן שלפחות ברפובליקת הבננות הנוכחית שבה אנו חיים אינן ממלאות כלל את תפקידן כגוף מבקר. רוב האנשים מסובבים את הראש כשמראים להם צילום קשה של חיה שעברה ניסוי במעבדה. אנחנו לא באים למכור להם רעיונות עטופים בנייר צלופן: "זה למען המדע", "למען עתיד טוב יותר", "אין ברירה" . זאת צביעות מצידך להיתמם ולומר שהכל מתפרסם: המספרים והחישובים מופיעים במאמרים המתפרסמים הירחונים מדעיים. אף מילה על הסבל. וכמה מאמרים מתפרסמים בסופו של דבר מתוך מאות אלפי ניסויים שלא מייצרים כל מאמר? A mouse is an animal that when injected, produces a paper . העובדה שרוב הציבור לא יודע מה אתם עושים שם היא בגלל שאתם דאגתם לכך יותר מכל.תעשיית השקר הקשורה בתעשיית יצור בעלי החיים למזון היא עמוקה ומכוסה בשלל דימויים חזותיים של פרה ועגלה רועות באחו, תרנגולת מאושרת על עטיפת צלופן. הסרת שכבות כאלה של חוסר מודעות וחוסר ידיעה על מה שקורה בשטח היא חלק מרצון לעורר באנשים צורך לשנות את הרגלי חייהם אם ברצונם להשפיע על מזעור הסבל. לעומת זאת בכל הקשור לניסויים אין ביכולתי לשנות דבר בחיים הפרטיים כדי להפסיק אותם, מלבד לרתום מזמני וכוחי ויכולתי לדבר על הנושא. אולי לך זה נראה מעשה שיש בו יותר להט מאשר להימנע משניצל. בעיניי אין כל הבדל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, שאני לא עוקבת אחרי הפעילות להגנת בעלי החיים בדקדקנות. אולי בגלל זה אני חשופה רק לשיאי הפעילות, ואלו מוכוונים נגד הניסויים בבעלי חיים ולא נגד אכילתם. זאת, למרות שהצלחה אצל אחוז אחד מהאוכלוסיה של פעילות נגד אכילת בשר, (ויש כלים לעשות זאת על ידי הסברה וכו', ולא רק בלהסתפק באי אכילת שניצל בעצמך), ימנעו את מותם של יותר חיות מאשר כל מניעת ניסויים. לגבי הוועדות המפקחות יש להתאמץ ליעל את פעילותן, ולהבטיח את רמתם ויעילותם של הניסויים בבעלי חיים, במקום לומר שצריך להפסיק בכלל את הניסויים בבעלי חיים. שזה לזרוק את התינוק עם האמבטיה. ניסית להראות לאנשים תמונות מתוך ניתוח לב פתוח או ניתוח מוח? האם הם לא סובבו את ראשם? האם בגלל זה לא נערוך ניתוחים אלו? אף אחד לא מסתיר את ניסיונותיו בבעלי חיים. אם יש ניסויים שלא מתפרסמים, זה בגלל שיקולים מדעיים (מה לעשות, לא תמיד התוצאות שוות פרסום) ולא מפני שאנו דואגים לעשות את מעשינו במחשך. זה יהיה אולי המצב אם תצליחו להעביר חוקים נגד ניסויים בבעלי חיים .... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עמדתך בקשר לניתוחי גוויות והאיסורים וקידום המחקר והמדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקדמות המדע אינה הערך עליון, הדוחה כל ערך אחר, עבורי. ניתוחי גוויות כאשר הן נעשות בהסכמת המשפחה ו/או בהסכמה מוקדמת של הנפטר הם בסדר גמור. לעשות זאת בניגוד לרצון המשפחה, בהסתר, נראה לי לא תקין כלל. אם יש ערך רפואי ממשי לניתוח שלאחר המות, נראה לי שחיוני לעשות אותו, ואסור למשפחה להתנגד. אם כי חוקית הם יכולים להתנגד. לגבי ערך מדעי מרוחק יותר, זה באמת תלוי בהסכמת המקורבים לנפטר. זה שונה אצלי משימוש בבעלי חיים לאותם צרכים, משום שההחלטה הערכית, שבעלי חיים יכולים לשמש לצרכי בני אדם ברורה לי. לעומת זאת, שאדם אחד ישמש לצרכי אדם אחר, זה הרבה יותר בעייתי, יש הרבה תנאים מגבילים לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לי באופן אישי לא הייתה שום התנגדות שיעשו ניסויים מדעיים במה שישאר ממני אחרי מותי. (כמובן, אני מעדיפה לתרום איברים בבוא היום, אבל ברמת העיקרון, ממש לא אכפת לי) בעיקר כי האפשרות השנייה היא שהתולעים יערכו ארוחת שחיתות ממה שישאר ממני. [הבעיה היחידה שלי עם זה, זה הדרך שבה אמא תגיב בזמן הלוויה, במידה והצורה שלי תהיה מעוותת לחלוטין אחרי הניתוחים... מצד שלישי, גם לא אכפת לי אם ישרפו את מה שישאר ממני, וישימו בכד סיני עם דרקון שישמור עלי.] יש אפשרות כזו? לבקש שיתרמו את גופתי למדע? או לאמנות? ואם כן, אז מה צריך לעשות? (אני שואלת מתוך סקרנות. כאמור, יש לי כבר תוכניות ליום שאחרי) _____ העלמה עפרונית, לא אובדנית, אבל עם צו גיוס חדש. הוריי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לתרום את גופך למדע לאחר מותך, פני לפקולטה לרפואה באוניברסיטאות הגדולות. בתל אביב ידוע לי על עודף פונים לעומת הביקוש. והם בוחרים בתורמים "המעניינים" יותר (אלה שסבלו ממחלות מוזרות). אבל תמיד אפשר לנסות. מאידך, בגילך המופלג, מוטב שתתמקדי בדברים משמחים יותר ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האטימות שלך זועקת לשמיים. את חושבת שאם מראים לבני אדם תמונה עם דם הם נגעלים. בזה לדעתך זה מסתכם? אז תכניסי את זה טוב טוב לראש שלך: אלה העיניים של החיה. העיניים אומרות הכל. אבל העינים שלך עיוורות והלב שלך אטום. שוב מיחזרת את טענתך: "הצלחה אצל אחוז אחד מהאוכלוסיה של פעילות נגד אכילת בשר, (ויש כלים לעשות זאת על ידי הסברה וכו', ולא רק בלהסתפק באי אכילת שניצל בעצמך), ימנעו את מותם של יותר חיות מאשר כל מניעת ניסויים." הבנתך שאני מסתפקת באי אכילת שניצל ובזאת מסתכמת תרומתי לעניין היא דוגמה נוספת לאטימותך. האמת שלא מעניין לדבר אתך. את מוכרת תדמית ותו לא. "אף אחד לא מסתיר את ניסיונותיו בבעלי חיים"... מה פתאום? מסתירים? אנחנו? לא יכול להיות. ובכן, הרשי לי לגחך. בישראל לא היה מעולם פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, בישראל אין היום פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, ובישראל גם לא יהיה בקרוב פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים. השקיפות בנושא הזה מזכירה גוש פחם. נכון להיום, אפילו לחברי המועצה הארצית לניסויים בבעלי-חיים (למעט הווטרינרית שעובדת עבורם) אסור לבקר במעבדות ניסויים כדי לראות מה מתרחש בהן. הצעת חוק חדשה, המונחת כבר כמה חודשים על שולחן הכנסת, ניסתה במקור לתקן את המצב המעוות הזה ע"י דרישה בחוק שלחברי המועצה יותר לבצע ביקורי פתע במעבדות, אך כמובן שנציגי המוסדות ובראשם נציגי האוניברסיטה העברית סרבו לכך בתוקף. כרגיל הם טענו בלהט שדרישה כזו, כמו כל שינוי אחר בחוק ניסויים בבעלי-חיים, פירושה חורבן מוחלט של כל המחקר המדעי בישראל. בסוף הם הצליחו לסגור על פשרה לפיה גם אחרי שישונה החוק תהיה לחברי המועצה חובה להתריע 36 שעות מראש על ביקור במעבדה, כך שלכולם יהיה מספיק זמן לנקות, לסדר, לנעול חלק מהדלתות ולארגן הכל יפה-יפה לקראת הביקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכל, זה יועיל לעמדה שלך אם לפני שאת תוקפת את ניצה תעשי נסיון להבין מה היא אומרת. כשאת תוקפת דחלילים את רק מותירה את הרושם כאילו אין לך טענות עניניות, ואלמלא מר עמית (ואני מתנצל מראש אם הוא ייקח את זה כמחמאה וייעלב) ובמידת מה מר לוסקי הרושם שאת, גב' מונדי וגב' רפואה הייתן משאירות הוא שהמתנגדים לניסויים הם חבורה של תמהונים אימפולסיביים שאין טעם לנסות לתקשר איתם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |