 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא משנה מה יהיו המקדמים, הנוסחא הבסיסית תהיה שיש יחס ישר בין המניעים, היכולת, וההזדמנות, ובין רמת הפיגועים. הדבר המוזר שקרה לחלק לא קטן מהעם שלנו, הוא האמונה שאם נגדיל את הפרמטרים של היכולת, וההזדמנות- כלומר ניתן לפלשתינים טריטוריה ונשק, תוך שיש להם גישה חופשית כמעט לכל מקום בארץ- המוטיבציה משום מה תתאפס, ותהפוך את המשוואה כולה לאפס! לא תאמין, יש כאלה שממשיכים לחשוב כך גם עכשיו! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ויש כאלה שחושבים שאם נמשיך לגזול מהם אדמות, לשלוט בחייהם ולאמלל אותם המוטיבציה תתאפס. לא תאמיני, יש כאלה שממשיכים לחשוב כך גם עכשיו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכירה כאלה שאתה מתאר. אני מעדיפה להתמודד עם ''היכולת וההזדמנות'' ולהוריד אותן למינימום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אתה וניצה מתייחסים לאותה משוואת מצב כאל סוג של מכפלה, וכל אחד מכם שואף לאפס את אחד המשתנים. מאחר ונראה שיש קורלציה הפוכה ביניהם, כלומר ע''י הקטנת האחד השני גדל בהכרח, אתם בעצם מגדירים עבורי את מקרי הקצה של הטיפול בבעיה. בניגוד לשניכם, אני לא מאמין שניתן לאפס אף אחד מהגורמים ואם באמת במכפלה עסקינן אני לא רואה איך נגיע באמת לאפס פיגועים בעתיד הנראה לעין. אני חושב שהכי טוב שאפשר הוא לחפש את נקודת המינימום של הפונקציה שלנו ע''י בחירת ערכי ביניים שיתנו את הקומבינציה הכי פחות גרועה של מוטיבציה-הזדמנות. עד האינתיפאדה האחרונה נטיתי לכוון של הקטנת המוטיבציה, ותמכתי, בהתאם, בהסכמי אוסלו, אבל כעת נראה לי שהמחיר בהעלאת היכולת וההזדמנויות היה כבד מדי. כרגע אני לא רואה מנוס מהקטנת ההזדמנות והיכולת, אבל מודע לכך שזה פתרון זמני בלבד. אני מקווה שארועי השנתיים האחרונות משפיעים גם הפלשתינאים בכוון שיאפשר חזרה לשיווי משקל אחר בו שוב נוכל להרשות לעצמנו להקטין את המוטיבציה שלהם ע''י הצעת הסכם הוגן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |