|
||||
|
||||
"לעצור את גלגלי המדע והרפואה רק בגלל ההזדהות הרגשית עם העכברה", לא פחות ולא יותר. על מה את מדברת בכלל? מאיפה הגיע הטיעון הקיצוני וחסר האחיזה במציאות הזה, מלבד מהגיגיו המתגוננים של איזשהו קולגה שלך מהאוניברסיטה העברית שבג"ץ במקרה עומד לסגור לו את המעבדה? לא מספיק שהשלכת לאוויר טיעון שאפילו הממסד המדעי לא מתחיל אפילו להגיע להסכמה בקשר אליו, עשית את זה בהתנשאות מקוממת. אני מצטט מתוך The Lancet, כרך 360, גליון 9333 עמ' 586, שם המאמר- Systematic reviews of animal experiments: Over the past decade there has been a steady increase in the number of published systematic reviews and many funding bodies, including the UK Medical Research Council, now require a systematic review of the existing clinical trials before they will consider funding a new trial. However, systematic reviews of animal experiments are rare. ה- Reference במאמר לנתון הזה הוא:About one in every 1000 MEDLINE records about human research is tagged as a meta-analysis compared with one in 10 000 records about animal research Roberts I, Kwan I, Evans P, Haig S. Does animal experimentation inform human healthcare? Observations from a systematic review of international animal experiments on fluid resuscitation. BMj 2002; 324:474-76 אין מספיק מידע כדי אפילו להעריך בקירוב את התרומה של השימוש בבע"ח להגברת ביטחותן של תרופות או קידום המדע; וניסויים אלו אינם עומדים בקריטוריונים בסיסיים של איכות-ניסוי כפי שציין היטב הכותב, בפסקה הבאה:A second important observation from the systematic review of animal experiments by Horn and colleagues' was that the methodological quality of the included animal studies was poor. It seems natural to insist that animal research should be subject to the same rigorous scientific methods used in clinical trials in human beings, yet such a point is sometimes viewed as controversial. (ה- Reference במאמר לפסקה זו הוא: McMahon A. Study control, violators, inclusion criteria and defining explanatory and pragmatic trials. Star Med 2002; 21: 1365-76) כותבי המאמר לקחו מקרה דוגמא - תרופה לשבץ בשם נימודיפין, והשוו תוצאות מקבוצה גדולה מאוד של מבדקים על המודלים החייתיים בהקשר זה למבדקים הקליניים. והם גילו חוסר תיאום בולט. יתרה על כך, 6468 חולים סוכנו לשווא ב- 22 מבדקים קליניים שבהן התגלה שהתרופה אינה יעילה, בניגוד לתוצאות מהמבדקים הפרה-קליניים שעל בע"ח שרימזו על תופעה קלינית רצויה - כוזבת.אולם עובדות אלו לא מנעו ממך לטעון בחריצות אי אילו טיעונים על "עצירות מדעית", וזה לפני שבכלל התחלנו לדבר על התפתחות החלופות, שלפי טיעוניך, נראה שדווקא את היא שאינה יודעת על מה היא מדברת בהתייחסות אליהן. אבל יותר מכל היה מעניין המשפט הבא: "אני מאד משתדלת לא להכאיב לחיות (אם את מתעניינת, אז הרדמתי את העברות באתר)". זה מעניין כי היום שוחחתי אישית עם האחראית לבטיחות ביולוגית באוניב' בר-אילן, שאימתה לאחר מבדק מקיף את מה ששמעתי גם מעמיתים בחו"ל; הרדמה באתר עובדת בקושי ונועדה לחסוך כסף. לא רק שבעלי החיים עדיין חשים כאב, גם אם מעומעם, אלא לא נדיר שהם מתעוררים באמצע ניסוי. בעקבות לחציה שהובילו להתערבותו של וטרינר הועדה הפנימית, יוחלף האתר בחומר הרדמה יעיל בכל הניסויים בשטח האוניברסיטה. לעומת זאת, ולמרות כל הזוועות שאת בוודאי מעוללת לבעלי-החיים במעבדה, את משום מה נרתעת מה"שיטה המהירה ונטולת הכאבים ביותר להמתה" כלשונך (וזו אכן השיטה המהירה והיעילה ביותר גם לפי מיטב ידיעתי) - גיליוטינה. |
|
||||
|
||||
אני יכולה לספר לך מידע אישי על מדענים גרועים, שעושים עבודה גרועה, וחבל על כל חולדה שהם הורגים, וכן גם על כל גרוש ושעת עבודה, שהם משקיעים בניסויים השטותיים שהם עושים. אלא מה, יש אנשי מקצוע גרועים גם בין הרופאים וחבל על כל פציינט שנופל בידיהם, וכן נגרים שעבודתם אינה מצדיקה את כריתת יערות הגשם. אני הראשונה שאשמח על תהליכי בקורת מדוקדקים יותר לגבי ניתוח ופרסום עבודות מדעיות. לא רק מן האספקט של חסכון בחיי בעלי חיים, אלא גם מבחינת חסכון אדיר במשאבים אנושיים שצריך להקדיש כדי להתגבר על ה"רעש" המדעי המפריע לשמוע את הצלילים האמיתיים. אבל נראה לי שהויכוח המתנהל כאן אינו על -עד כמה החוקרים עושים היטב את עבודתם תוך שהם משתמשים בבעלי חיים- אלא על עצם העקרון של השימוש בבעלי חיים לטובת האדם. כמו שכותב אסף עמית הההתיחסות לחיה כ"משהו" ולא כ"מישהו". לפיכך הציטוטים שלך לא ממש משנים. מכל מקום גם בהם אין כדי לערער על חשיבות השימוש שנעשה בבעלי חיים, כדי להשיג את הידע המדעי הקיים. השטח שלי למשל לא היה קיים כלל ללא שימוש בבעלי חיים. ההבנה שלנו לגבי התפתחות העובר היתה אפס אלולי השתמשנו בעוברי חיות. כך שברור שאיסור גורף להשתמש בבעלי חיים לצרכים מדעיים הוא גזר דין מות על שטחי מדע רבים. (גם תרביות רקמה דורשות סרום של בעלי חיים כפי שכתבתי לעיל). יכול להיות שאתה תטען: שילך לעזזל המדע. אולם אז ברור שמעבר לנזק הישיר, אתה גם גורם לעצירת ההתפתחות של הרפואה. וזה מה שטענתי קודם. לגבי הרלוונטיות של הניסויים בבעלי חיים לגבי בני האדם, אני משוכנעת שהמדענים יהיו הראשונים לשמוח על ביטול המשוכה היקרה, והמייגעת של שלב הניסויים בבעלי חיים, לפני הניסויים בבני אדם, תאמין לי שהם יהיו שמחים לנסות כל תרופה שהצליחה במבחנה, על בני האדם. משום מה נראה לי שבני האדם לא כל כך ישמחו על "קיצור הדרך" הזה... בקיצור, אם מישהו יוכיח באופן רציני שיותר יעיל לבני האדם לנסות תרופות על בני אדם ללא שימוש בבעלי חיים, זה יהיה נפלא לכולם. לא מבינה מי יתנגד לזה. ממה שאני מבינה, לא זה המצב. לגבי זה שהרדמתי את העכברות באתר, זו היתה הרדמה לנצח... לא כזאת שאפשר להתעורר ממנה. כיון שמוות של העכברה מספר דקות לפני הוצאת העוברים, לא הפריע למה שהייתי צריכה מהם, לא נגעתי בהן לפני שהייתי בטוחה לחלוטין במותן. הסר דאגה מליבך. אני מודה שאני קצת מופתעת, ואפילו המומה מיחסם ה"מעודן" של אוהבי בעלי החיים לאנשים שאינם חושבים כמותם. מה זה "ולמרות כל הזוועות שאת בוודאי מעוללת לבעלי-החיים במעבדה"? יש לי הרגשה שהמדענים "סומנו" כמטרה אצל "אוהבי" החיות. זאת, לא משום שהם אלו שגורמים לסבל הגדול ביותר לבעלי חיים. הרי אוהבי השניצל והרבע עוף, המהווים כ95% מהאוכלוסיה גורמים להרג וסבל הרבה יותר גדולים, להרבה יותר חיות, מאשר המדענים. כמו כן המטרה למענה שוחטים את החיות הללו הרבה פחות מוצדקת, וברת תחליף, מאשר המטרות המדעיות. למרות כל זאת, דוקא המדענים הם על הכוונת. אם יורשה לי, אני אעשה ניתוח פסיכולוגי קטן ולא מחייב ללוחמים האלה -תוך שאני מודעת לכך שאני ממש מסכנת בכך את חיי הוירטואליים. נראה לי שמטרת האנשים הללו היא להלחם ולהאבק לשם המאבק. להלחם בשניצל זה לא פופולרי. משום שיש סיכוי טוב שבן שיחך, הוא אוכל שניצל בעצמו. כך, המאבק לא יזכה לתמיכת העיתונאי הקרניבור, וחבר הכנסת שאוכל פטה אווז במסעדות יוקרה לא ידבר על זה בפאתוס בכנסת, ואז אין מאבק. יותר כדאי לסמן מטרה קלה: קבוצת אנשים שהיא מיעוט קטן יחסית, שרוב האנשים לא ממש מבינים מה הם עושים שם במעבדות "האפלות" שלהם, שאפשר למכור להדיוטות כל דבר נורא לגביהם, תוך תיאורים צבעוניים נוטפי סאדיזם . בכך לקבל הד תקשורתי ופוליטי- והנה יש לנו מאבק במיטבו. המיליטנטיות היתרה בה אנשים אלו מגיבים, נותנת לי הרגשה עמומה שהמניעים שלהם הם יותר "שינאת המן" מאשר "אהבת מרדכי"... ועכשיו למקלט! |
|
||||
|
||||
חסכת לי זמן ומאמץ בכתיבת כל מה שהייתי רוצה לכתוב ויותר בהקשר זה. שמרי לי מקום במקלט. |
|
||||
|
||||
על האלרמיזם הזה. אז ארה"ב אומרת שהיא הולכת אוטוטו לתקוף בעירק. זו סיבה לרדת למקלטים? (הודעה מבלבלת הקשר זו הובאה לכם על ידי כליל את נאורי תעשיות בע"מ.) |
|
||||
|
||||
מה הקשר לעירק? הן יורדות למקלט בגלל שאתה חזרת. (הודעה זאת היא בעצם ברכת "ברוך שובך", סתם אזרח) |
|
||||
|
||||
כמה וולטים? (מבחן ארור בפיסיקה, ניצחתיך!) תודה, תודה. פשוט ראיתי שרמת הדיון עלתה יותר מדי, וחשבתי שהגיע הזמן שאגיע, ואוריד אותה לרמתה הטבעית. |
|
||||
|
||||
אחלק את תגובתי לשני חלקים – אחד יתייחס לדברים הכלליים שאמרת והחלק השני יתמקד באספקט המדעי. את מכחישה שאת גורמת זוועות לבעלי החיים במעבדה? שימי לב, לא שאלתי אותך אם את חושבת שזה מוצדק – התשובה לשאלה זו ברורה. בואי נעשה ניסוי פסיכולוגי קטן; המריאי על כנפי דמיונך, והחליפי את מושאי המחקר העכבריים שלך באנשים. איך העבודה שלך נראית עכשיו? מזעזעת, אני בטוח. סצנה אחת בה מופיעים עכברים נראית לך "לא כל כך נוראה", והשניה עם בני אדם במקום, נראית כאילו נלקחה מרשימות שינדלר, למרות שמדובר באותן הפעולות בדיוק. את אולי מוצאת הצדקה לביצוען כשמושאי המחקר קטנים ופרותיים (וחלשים וחסרי אונים), אבל אין ביכולתה של ההצדקה הזו להקטין מגודל הזוועה. במקום לנסות להכחיש שבכלל מתרחשות זוועות, שזה באמת יהיה מגוחך, פשוט תודי שאת מבצעת אותן מסיבות שנראות לך מוצדקות. לפי דבריך ניתן לחשוב שאני מצדיק בתקיפות את צריכת בעלי החיים לבשר. אחרת, לא ברור מה הרעיון בכל הפיסקה האחרונה שלך. ד"א, מדוע החלטת ש"להילחם בשניצל זה לא פופולרי?", מלבד כמובן ממניפסט היסטרי של איזשהו קלמן, ברגמן או זוהרי. הארגון החזק והעשיר ביותר בארה"ב (וסביר להניח שגם בעולם כולו) הפועל למען בע"ח - Peta, מתמקד בעיקר בתעשיית המזון ובאופן כללי בזכויות בע"ח, וכמעט ולא עוסק בניסויים בבע"ח. הנה, כנסי ושיזפי את עינייך בעצמך: http://www.peta.org בנוגע לאימרתך המרתקת: 'אם מישהו יוכיח באופן רציני שיותר יעיל לנסות תרופות על בני אדם ללא שימוש בבע"ח'. הרי באיבחה נונשלנטית קטנה, זרקת את אחת השאלות החשובות ביותר בעולם הביו-רפואה המודרני לידי "מישהו". יש לי שאלה יותר מעניינת, איך את בכלל מעיזה לעשות שימוש בבע"ח, מבלי שיתהיה לך תשובה מדעית מוצקה לשאלה הזו? ספרי לנו איזה מחקר מקדים נעשה אצלכם לפני שהתחלתם לקצץ חיות? באילו מאגרי חלופות ביקרתם? במי התייעצתם? איזה סקירות משוות נערכו בטרם נפלה ההחלטה? אלו הסטנדרטים שמנחים את מדינות המערב בנושא זה: http://www.nalusda.gov/awic/alternatives/alternat.ht... אם יישרתם קו עם הסטנדרטים הללו, אשמח לשמוע על כך יותר, ולהשתמש בכם כדוגמא ומופת למעבדה אחראית במדינת ישראל. לצערי, המצב הנוכחי הבלתי-נסבל, בו אפשר לספור על יד אחת את מספר המחקרים הרציניים שיצאו לנסות לענות על שאלת יעילותו של המודל החייתי ופורסמו (אני מכיר שני פרסומים בנושא בלבד, ושניהם מציגים את השימוש בבע"ח לצרכי מחקר ומבדקי בטיחות פרה-קליניים כלא רציני ולא אמין) מתחיל להתבהר רק לאחרונה, בגלל שאנשים כמוך ממשיכים להאמין בלי ביסוס באמינותו של כלי מחקר מהמאה ה- 19 ומשאירים לאחרים (ע"ע "מישהו") לבדוק אם זה באמת עובד. |
|
||||
|
||||
דווקא הפיסקה הראשונה שלך היתה כמעט משכנעת; עד ששוב חזרת לתסריטי האימיים הבלתי מבוססים על "גזר דין מוות על שטחי מדע רבים". יש חומר מדעי מפורט שמסביר היטב היכן, מבחינה היסטורית, היה השימוש בבע"ח נחוץ והיכן לא ומשום מה לא מצויים שם סימוכין לטענותיך בדבר ההכרח שבשימוש בבע"ח באמבריולוגיה או בתחומים אחרים. לא יהיה אפשר להאשים אותך אם את רוצה לקרוא על כך בעצמך: 1. Sacred cows & Golden geese, C. Ray Greek, MD and Jean swingle Greek, DVM. Continuum 2000. לאחר התרוצצויות רבות מרשימת מראי המקום של ספרים אלו לספריה ולמאגרי מאמרים ברשת, טרם מצאתי דופי או אי-דיוק במידע המפורט בהם.2. Specious Science, C. Ray Greek, MD and Jean swingle Greek, DVM. Continuum 2002. 3. Pietro Croce, Vivisection or Science?: An Investigation into Testing Drugs and Safeguarding Health, Zed Books. ה"ציטוטים שלי", שנלקחו מהגליון האחרון של אחד מכתבי העת היוקרתיים והמוערכים ביותר בעולם מדעי החיים, מראים בצורה סיסטמית שמחקר מבוסס בע"ח לא משיג את מטרותיו, בין אם מאחר והוא נערך בצורה לא מדעית, עקב חוסר ידע של החוקרים, עקב אי התאמה של המודל (או אי קיומו של מודל מתאים), עקב בעיות יחודיות שנובעות מטבעם של המודלים הספצפיים שנבחרו ומאחר והסטנדרטים שמנחים את השימוש בבע"ח הם עלובים. לקחת את התופעה, המתוארת כמקיפה ומושרשת וניסית להציג אותה כמספר קטן של חוקרים לא מקצועיים. ככל הנראה יש צורך לחזור על משמעות וחשיבות המספרים המפורטים. פרסום אחד מתוך 10,000 בספרות המדעית-רפואית מהווה אנליזה אמיתית של השימוש בבע"ח באיזשהו תחום. גם אם יותר מחקרים כאלה נעשים, אף אחד לא טורח לפרסם אותם – מאחר וככל הנראה לא כל כך מעניין את החוקרים המשתמשים בבע"ח לדעת אם הכלים איתם הם עובדים שווים משהו, אם מישהו אחר כבר ביצע את הבדיקה שהם מתכננים לבצע או אם יש דרכים טובות יותר להשיג את אותן המטרות. גם כשמבדקים מהסוג הזה נעשים, ה**סטנדרטים** של השימוש בבע"ח למחקר כה נמוכים, שלעיתים קרובות פשוט אי אפשר להסיק מהם שום דבר. ב- 23 לפברואר 2002, התפרסמה בדיקה מקיפה של שיטת החייאת הנוזלים בפגועי טראומה הסובלים מדימום בלתי נשלט, ב- BMJ (כרך 324). את זה, עשו הכותבים מ- 2 סיבות: 1. כדי לבדוק את יעילות השיטה באופן מדעי ו- 2. כדי לבדוק את תרומת המחקר הפרה-קליני בהקשר זה. הממצאים היו מפתיעים עד מאוד, וחשפו בעיות מהותיות בנוגע לשימוש בבע"ח בהקשר זה, מלבד האיכות הממוצעת העלובה של המחקרים הנבדקים (שגרמה לכך שמתוך 3,193 פרסומים בנושא, רק 44 מחקרים יכלו להיכנס לסקירה המשווה, כאשר בכולם המודל היה חולדה). הדימום נגרם לחולדה ע"י גדיעת הזנב. הפלא ופלא, היה הבדל ניכר ביעילות הטיפול בהתאם לנקודה בה נגדע הזנב. אם נגדע פחות מ- 50% מהזנב, הטיפול היה מזיק, אך אם יותר מ- 50% מהזנב נגדע הטיפול היה יעיל (ניתן לראות את הפירוט המלא של התוצאות במאמר המקורי, עמ' 475). איך לבחור את המודל שמייצג את חולה הטראומה האנושי? יותר זנב, או פחות זנב? בעיה. הכותבים העלו נקודה נוספת. במחקר קליני, אקראיות גמורה בבחירת מקבלי הטיפול היא חיונית ומושגת בעזרת טיפולי פלצבו והסתרה של המידע על הטיפול האמיתי והמדומה מהמטופלים. כשהאקראיות לוקה בחסר, הנכונות הסטטיסטית והמדעית של המחקר נפגמת מאוד. השפעתו של גורם זה על מושאי מחקר חייתיים לא ברורה, אך הכותבים מתארים מצב בעייתי נוסף שייחודי למודלים חייתיים: The extent to which inadequate concealment of allocation might introduce bias in animal experiments is uncertain. However, it is easy to imagine how bias could arise. For example, weaker animals may be easier to catch than healthy animals, and this could result in systematic differences between the intervention and control groups on baseline prognostic factors. מה שמפתיע, זה שמשום מה, מכל החוקרים שערכו את 44 המחקרים שנסקרו, רק ב- 2 מקרים (4.5%) טרחו החוקרים לפרט את הקריטוריונים שהנחו אותם בחלוקה לקבוצות טיפול. האם זה משום שהחוקרים האחרים אינם מודעים לבעיות שעלולות להתרחש בעקבות חלוקה לא אקראית, או שמא פשוט לא אכפת להם? בכל מקרה, במחקר קליני זה פשוט לא היה קורה – הסטנדרטים הרבה יותר גבוהים והחוקרים נדרשים לרמת דיוק ומקצועיות גבוהה הרבה יותר.וזה לא כאילו שהמודל החייתי ממילא כל כך אמין ודומה לאדם אותו הוא אמור לייצג כדי שהוא יוכל לספוג עליבות מקצועית שכזו. המשפחה הנמצאת בשימוש נפוץ מכל לצרכי ניסויים, המכרסמים, מתאפיינת בכמות גדולה של הבדלים מהותיים מבני האדם: מעולם לא עלה בדעתי להשליך את המדע לעזאזל. יותר ויותר אנשים מתוך המערכת מגיעים למסקנה המתבהרת מיום ליום, שהשימוש בבע"ח הוא מזיק ומיותר, הרבה יותר ממה שהוא מועיל. |
|
||||
|
||||
לגבי הזוועה, בוא נעשה תרגיל אחר: תחליף חולה לב המצוי בחדר ניתוח, באדם בריא ותוכל לראות ברופאים חבר סדיסטיים שעושים מעשה זוועה... אתה כמובן יכול לומר שהניתוח נעשה לטובת הפציינט ומה שאני עושה זה לא כל כך לטובת ה"פציינט". אז התשובה שלי היא שזה לטובת פציינט אחר. ואז נחזור לנקודה הבסיסית. האם מותר להשתמש בבעלי חיים לטובת פציינט בן אדם. לדעתי כן, ולדעתך לא. זאת נקודת המחלוקת היסודית בינינו ולכן לא צריך להביא את כל הדוגמאות והביקורות שיש לך על העולם המדעי. כי נניח שהמדענים היו סופר בסדר, והיו בודקים סטטיסטית כל מחקר מכל הבחינות, האם אז היית מסכים לשימוש בבעלי חיים? אגב לא יודעת מאיפה הסקת שהקבוצה של המדענים הגרועים היא כל כך קטנה... למדע יש בעיות לא מעטות, אני מניחה שזה בדומה להרבה מערכות אחרות. זה באמת נכון, המדענים אינם מושלמים, הם בני אדם עם כל היתרונות והחסרונות שבכך. כפי שכתבתי, אני הראשונה להסכים שיש הרבה מאוד מה לשפר בביקורת על החומר המדעי המתפרסם, ובעוד הרבה מאוד שטחים במדע. (בזבזתי הרבה חודשי עבודה רק כדי להוכיח שמה שמישהו אחר פרסם ברשלנות, אינו נכון). מכל מקום זה קצת כמו בדמוקרטיה, זה רחוק מאוד מלהיות מושלם אבל זה הכי טוב שיש. עובדה שאין להתכחש לה היא שהמדע מתקדם והרמה של הרפואה עולה. אם ימצאו מנגנונים ליעל את המערכת מה טוב. אולם אני עומדת על דעתי שאיסור גורף להשתמש בבעלי חיים הוא מוות למדע. לפחות למדע שאני מכירה. |
|
||||
|
||||
ניצה, את טועה בנוגע לסלע המחלוקת ביננו. על הפרדיגמה שאת לוקחת כמובנה מאליה, אני מערער בגדול. הביקורת שלי אינה על העולם המדעי, אלא על האנשים שמתשמשים בכלי הפסאודו-מדעי שנקרא ניסויים בבע"ח. וזה בדיוק מקור ההבדל בין התרגיל הדמיוני שלי לשלך. אם הפסקה של השימוש בבע"ח מהותה "מוות לתחום שלך", בנחתשב באיכות הסטנדרטית הגרועה של מחקר מבוסס בע"ח ובהבדלים המהותיים בין המין הביולוגי homo-sapiens לאחרים, סביר להניח שמדובר בשרלטנות מדעית שאף אחד לא יתגעגע אליה לאחר מותה. ניקח לדוגמא את המודלים החייתיים בחקר הסרטן. זהו אחד התחומים שזכו לתמיכה הכלכלית הגדולה ביותר בהיסטוריה של המחקר הביו-רפואי, ואין אפילו הישג קטן אחד לזקוף לזכותו בתחום, או התקדמות לכיוון טיפולים יעילים. אני מצטט מתוך, Science, כרך 278, ע"מ 1041-1042 ה- 7 בנובמבר 1997. שם המאמר: “systems for identifying new drugs are often faulty”. "The fundamental problem in drug discovery for cancer is that the model systems are not predictive at all." says Alan Oliff, executive director for cancer research at Merck Research Laboratories in West Point, Pennsylvania. תרופות שנראו כעובדות נפלא במודל הזנוגרפט נכשלו בניסויים הקליניים. חולים סוכנו לחינם, משאבי עתק בוזבזו לשווא ואינספור חיות מצאו את מותן בייסורים.Pharmaceutical companies often test drug candidates in animals carrying transplanted human tumors, a model called a xenograft. But not only have very few of the drugs that showed anticancer activity in xenografts made it into the clinic, a recent study conducted at the National Cancer Institute (NCI) also suggests that the xenograft models miss effective drugs. Researchers blamed the failures on the fact that the drugs were being tested against mouse, not human, tumors, and beginning in 1975, NCI researchers came up with the xenograft models, in which investigators implant human tumors underneath the skin of mice with faulty immune systems. Because the animals can't reject the foreign tissue, the tumors usually grow unchecked, unless stopped by an effective drug. But the results of xenograft screening turned out to be not much better than those obtained with the original models, mainly because the xenograft tumors don't behave like naturally occurring tumors in humans-they don't spread to other tissues, for example. Thus, drugs tested in the xenografts appeared effective but worked poorly in humans. "We had basically discovered compounds that were good mouse drugs rather than good human drugs," says Sausville. אך לא מספיק שהמודל נכשל בחיזוי יעילותן של תרופות, הוא גם פספס תרופות מוצלחות.The xenograft models may also have missed effective drugs. When Jacqueline Plowman's team at NCI tested 12 anticancer agents currently used in patients against 48 human cancer cell lines transplanted individually into mice, they found that 30 of the tumors did not show a significant response-defined as shrinking by at least 50% to any of the drugs. אוקיי, אז מודל העכבר הרגיל נכשל נחרצות, וכך גם מודל הזנוגרפט בו השתילו בהם גידולים סרטניים אנושיים. אך אם נצפה כי מודלים מהונדסים גנטית יצליחו יותר, הרי שגודל הציפיה כגודל האכזבה: So far, the results from these mouse models [transgenic mice] have been mixed, however. One mutant mouse strain, for example, lacks a working APC gene, a tumor suppressor that leads to colon cancer when lost or inactivated. This mouse seems to do well at re-creating the early signs of colon cancer. But in the later stages of the disease, the type of mutations in the tumors begin to diverge from those in human colon cancer, and the disease manifests itself differenrly as well. It spares the liver, for example, unlike the human cancer. ההבדלים הפיסיולוגיים בין המודל החייתי לאדם אותו הוא אמור למדל כה עמוקים, שהוא פשוט אינו מצליח אפילו לחקות את הסימפוטמים הבסיסיים של המצב האנושי. כאשר המודל כן מחקה את המצב האנושי, ולו בצורה חלקית, הרי שזה אינו הכלל, אלא המקרה הפרטי, כפי שאמר הביולוג המולקולרי טיילר ג'קס לעיל.Other new mouse models have fared even worse. Take the one in which the retinoblastoma (RB) tumor-suppressor gene was knocked out. In humans, loss of RB leads to a cancer in the retina of the eye. But when the gene is inactivated in mice, the rodents get pituitary gland tumors. And BRCA1 knock-outs, which are supposed to simulate human breast and ovarian cancer-don’t get tumors at all. “one might expect that these animals would also mimic human symptoms, not just the genetic mutations,” says molecular biologist Tyler Jacks of the Massachusetts Institute of Technology. “In fact, that is usually the exception, not the rule.” אם זה לא פסאודו-מדע ובזבוז בלתי ניתן לתיאור של משאבים, איני יודע מה כן. המודל החייתי נכשל עד כה בכל המבחנים שנערכו לאמינותו. המדע מתקדם למרות השימוש בבע"ח, לא בזכותם. אם את עדיין עומדת על דעתך שהפסקת השימוש בבע"ח היא מוות למדע שאת מכירה, אז כנראה שאת לא מכירה את המדע מספיק טוב. נ.ב: למראית עין, נראה שכתבת את תגובתך מבלי שקראת את הודעותי או את הציטוטים שצרפתי. אחרת קשה להסביר הערות כמו "אני לא יודעת מאיפה הסקת שהקבוצה של המדענים הגרועים היא כל כך קטנה..." שזה ההפך ממה שאמרתי, בצירוף נימוק ארוך. וזה חבל, מאחר וטרם סיפקת נימוק משכנע אחד לאמונתך האיתנה בשימוש בבע"ח. אני יודע שאמונה היא דבר אותו את מעריכה עד מאוד, אולם היא בלתי מספיקה כשדנים במדע בכלל, וב- Evidence based medicine בפרט. |
|
||||
|
||||
אני עוסקת במדע בסיסי. ליתר דיוק, בנסיון להבין את התפתחות העובר. במדע זה המודלים החייתיים נעים בין עוברי זבובים לעוברי עכבר, דרך קרפדה, דג הזברה, העוף, ועוד. אי שימוש במודלים חייתיים ימית את שדה המחקר הזה לחלוטין. הרי אין לצפות שנשתמש בעוברים אנושיים נכון? יש לשדה המחקר הזה השלכות אפשריות רבות לגבי רפואה עתידנית ואי התקדמות בו תעצור את האפשרות הזאת. כל הציטוטים שהבאת לא רלונטיים לטענה שלי לעיל. לגבי הציטוטים: א. מחקר קליני הוא לא השטח שלי, ואני לא האדם הנכון לדון אתו לגבי משמעות העובדות שמובאות שם. ב. כל הנאמר בציטוטים אלו זה חוכמה שלאחר מעשה שלא ניתן היה להגיע אליה קודם לכן. אם מדען ימצא מודל חייתי חדש, אשר לדעתו יש סיכוי טוב יותר שהוא יחקה את המצב בבני אדם, האם תתנגד לבדוק זאת? שים את עצמך במצב של המדען לפני הניסויים שהראו שגם הזנוגרפט אינו מחקה את המצב אצל בני אדם, מה לדעתך היתה צריכה להיות התגובה שלו? לא לאשר ניסויים כאלה? למה? האם אתה בטוח שלעולם לא ימצא מודל חייתי שיחקה במידה מספקת את במחלות בבני אדם? על סמך מה? כל זה מחזיר אותנו לנקודה היסודית שמשום מה אתה לא מתייחס אליה. אין ויכוח בינינו שניתן לשפר וליעל את מערכות הבקורת של החומר המדעי וניתן לחסוך הרבה חיי בעלי חיים והון אנושי וכלכלי. השאלה הבסיסית היא האם בכלל מותר/מוסרי להשתמש בבע"ח לצרכי בני האדם? התשובה שלי לשאלה זו היא כן, מהי שלך? נ.ב. אני קוראת את התגובות שלך. והמשפט הזה שציטטת ניסה להיות התייחסות הומוריסטית לכך, שכאשר בתגובה קודמת אמרתי שאני מכירה אישית כמה מדענים גרועים, ענית שדחקתי את הבעיה לקבוצה שולית של מדענים. עניתי לך מאין אתה יודע (שלדעתי) שקבוצת המדענים הגרועים היא קטנה ושולית? כנראה שזה לא עבר. |
|
||||
|
||||
מה שציטטת עוסק במודל מחלה. הניסויים הראשונים שנעשים בחיות הם ניסויי רעילות. הם מבוצעים עוד לפני ניסויי מודל המחלה, ובאים לבדוק בסה"כ האם התרופה מסכנת חיים (רעילה). הם מבוצעים על חיות בריאות. שאלתי: האם אתה יוצא גם נגד ניסויי הרעילות? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |