|
||||
|
||||
שלום,יובל. ראשית, ברצוני להתנצל על התגובה המאוחרת, מסיבות שאינן בשליטתי. הישוב היהודי בחברון אכן מונה 350 איש שגרים שם באורח קבע. ישיבת "שבי חברון" שממוקמת אף היא בחברון מונה כ- 100 תלמידים שמתחלפים כל שלוש שנים בערך, וכך יוצא כי מספרם המדויק של היהודים בחברון (תושבי קבע כמו גם תושבים ארעיים) הוא כ- 450. באירוע המתואר במאמר השתתפו כ- 200 יהודים, די והותר על מנת לחסום את כל צירי התנועה המשמעותיים. כזכור, אזור הישוב היהודי בחברון מורכב מרחובות קטנים, צרים וצפופים. הלאה: אני דווקא עשיתי מאמצים לשמור על אובייקטיביות בכתבה, וכך הקפדתי לתאר את כל האלימות שהופעלה על ידי הפלסטינים בנקודה. כמובן שהאבנים לא הומטרו מהשמיים: הנחתי היתה כי כל אזרח אשר מתעניין באקטואליה אפילו בצורה רופפת יבין כי מדובר בפלסטינים. אם לא כך הדבר, אבהיר את הנקודה: זריקות האבנים שהתבצעו לעבר הכיכר היו על ידי ילדים פלסטינים, וכך גם זריקות הבקבוקים והירקות מכיוון השוק הסיטונאי. יודגש כי כל האירועים תוארו כפי שאירעו במציאות, ואם מה שכתבתי מטריד אותך, בעייתך היא עם המציאות, ולא עם הכתבה. השאלה לגבי מוסריותה של עצם ההתיישבות בחברון רלוונטית, אך לא בהקשר הנוכחי, שנוגע להתנהגותם של היהודים בחברון בזמן ההווה. ההתישבות בחברון באה כחלק מכניעה של ממשלת העבודה לגורמים קיצוניים בעם, וכחלק ממדיניות מכוונת של ממשלת בגין להשריש את הנוכחות היהודים בשטחים, גם בנקודות הבעייתיות ביותר. מוסריותה של החלטה זו תלויה בעיקר בהשקפתו הפוליטית והאידיאולוגית של השואל, כלומר: האם הוא רואה בעין יפה את הכנעתם ודיכויים הכלכלי והפוליטי של עם אחר על מנת להגשים את זכות "עם ישראל", מונח ארטילאי כשלעצמו, על "ארץ ישראל". מעבר לשאלה בסיסית זו, כל דיון במוסריות ההתישבות בשטחים בכלל, ובחברון בפרט, הוא חסר משמעות. מוזר, אגב, שאתה מזכיר את התקשורת. ההתיחסות התקשורת לחברון עד עתה היתה בלתי מקצועית ובלתי מקיפה, אך דווקא מהכיוון ההפוך, כאשר בזכותה לרוב הציבור אין מושג כמה כסף הוא מבזבז על ציבור היהודים בחברון, ומה נעשה עם הכסף הזה. הכתבה שהופיעה בשני העיתונים הגדולים בנוגע לאירוע המתואר לעיל, לדוגמא, לא הכילה ולו ברמיזה את ההיבטים השערוריתיים באמת בו: תקיפת החיילים על ידי מספר גדול של יהודים, וה- "עסקה" שהוצעה להם על ידי בכיר המשטרה. |
|
||||
|
||||
You make a claim that there was a
deliberate political decision making process that resulted in granting approval for jews to live in Hebron. You cite two arguments: a nationalistic-religious one (Begin) and a practical one (Alon - about the ability of religious jews to cling to "sacred" places despite the hostility of .the neighbors) Wasn't this decision also a strategic move, with an eye on possible future negotiations where Israel would ask for concessions in return for the removal of ?the settlement In other words, do you think Levinger and his friends were knowingly manipulated by ?the government |
|
||||
|
||||
שלום, LG. ברשותך אמנע מלענות באנגלית, שכן העורך לא ממש מסתדר טוב עם השפה. לגבי לוינגר, ארנון ושאר עמיתיהם, אני חושב כי התשובה היא כן, למרות שהממשלה שעשתה את הבחירה הזו היתה שונה בתכלית במדיניותה ובהשקפתה מהרבה ממשלות שבאו אחריה, כולל זו הנוכחית. אגב, שים לב שבכל מקרה של הרחבת ההתישבות בחברון הממשלה היא זו שנגררה מאחורי המהלכים ולא יזמה אותם, ורק לאחר מכן ניסתה להפיק מהם רווח מדיני. כרגע, ללא קשר להשקפת הממשלה, הישוב היהודי בחברון פוגע באינטרסים הישראלים הרחבים יותר, גם אם הוא אכן מהווה קלף מיקוח. הוא יוצר לישראל ולכיבוש שם רע (ואחת ממטרותיה המרכזיות של ישראל תמיד היתה ליצור לכיבוש שם טוב), הוא מהווה מוקד חיכוך שעלול לגרום ללא התרעה להתפרצות בלתי רצויה, והוא עלול לפגוע ביציבות הממשלה בכך שהוא מגביר את הסבירות לפיגועים כנגד יהודים בעיר. כל פיגוע כזה (אם הוא יהיה גדול מספיק) יערער את בסיסה העממי של הממשלה, ויכריח אותה לשנות מדיניות, לפחות באופן זמני. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |