 |
לפני כמה זמן, במסגרת שיחה, מצאתי את עצמי מנסה לאתר את גיבורי התרבות שלי. לא היתה לי שום בעיה למצוא אנשים רבים שחיים כיום ופועלים בחברה הישראלית שיכולי להחשיב כגיבורי תרבות.
מה שכן היה בעייתי זה למצוא גיבורות - נשים שאני יכולה להחשיב כגיבורות תרבות (משפיעות, פורצות דרך, אבנגרדיות). היה לי מאד קשה למצוא נשים שעונות להגדרה הזו, ונאלצתי להסתפק בשולמית אלוני. שותפי לשיחה ציינו גם את אורלי קסטל בלום ואת תמר גוז'נסקי. אני מניחה שניתן למצוא עוד כמה נשים בולטות, אך לא זו הנקודה. הנקודה היא המיעוט היחסי של גיבורות תרבות לעומת גיבורי תרבות בעולם ישראלי חופשי (חילוני), שנת 2000.
אני מניחה שאם השיחה היתה מתקיימת עם אנשים משכבה סוציו אקונומית קצת שונה (ובאמת באמת שאין כאן שום כוונה להתנשא), בין גיבורות התרבות היו מוזכרות גליה אלבין, יחד עם חברותיה (גם במציאות וגם לתדמית) ג'ודי ניר מוזס שלום ופנינה רוזנבלום.
שלושתן נשים שמוצאות את מקומן שוב ושוב מעל מסכי הטלויזיה שלנו או בין דפי עיתוני סוף השבוע ותמיד מצליחות להרגיז אותי.
במיוחד תוכלו למצוא ראיונות מעמיקים איתן, על לפחות שישה עמודי כרומו ועם שלל תמונות מחמיאות בעיתוני הנשים, ולא במקרה.
שלושתן מייצגות את האידיאל של עיתוני הנשים ושל קוראיהן: נשות קריירה שנחשבות ככאלה ש"עשו את זה בעצמן", מרוויחות הרבה כסף, מגדלות ילדים ומקפידות על מניקור-פדיקור והופעה מטופחת.
אבל המודל שהן מציגות הוא גם של נשיות סופר שיטחית, של בלונדיניות טיפשות (במיקרה של רוזנבלום), או סתם ג'ינג'יות לא חכמות במיוחד (במקרה של אלבין ומוזס). הספר של גליה אלבין הוא אחד הספרים השיטחיים, משעממים וטיפשיים שנתקלתי בהם בזמן האחרון (למרות שאני חייבת להודות שדניאל סטיל היא לא בדיוק הסופרת המועדפת עליי וגם ספרי רם אורן לא נמצאים ברשימת הקריאה שלי, כך שאני לא ממש דוגמה מייצגת). התוכנית של ג'ודי ניר מוזס שלום (איזה שם ארוך...) מתרכזת בעושי ניסים, מעלים באוב וקוראים בכבשים (נושאים שללא ספק הם טיפה פחות חשובים מהשלום עם סוריה למשל), שלא לדבר על פנינה רוזנבלום (ואני באמת לא מתכוונת לדבר על פנינה רוזנבלום).
אני לא באמת חושדת באיזושהי קנוניה חברתית מתוחכמת שמנוהלת באמצעות עיתוני הנשים, אבל האם המודל הזה לא נוח מאד לכל אלה שלא מקבלים או מקבלות את השינוי במעמד האישה?
המודל ל"אישה המוצלחת" היא לא אקדמאית, לא אשת תרבות או סופרת, אפילו לא פוליטיקאית, אלא אשתו של, בתו של, או אחת שעיסוקה העיקרי הוא קרמי טיפוח לעור הפנים.
הסרט של גליה אלבין שהוקרן היום הוא עוד נדבך מפואר למפעל חייה הדגול. אני לא רוצה סתם להכפיש את מה שנקרא "עמישראל", אבל יש לי הרגשה שגליה אלבין תוכל בהחלט להתגאות בנתוני הרייטינג של הסרט. כמו כמעט שני המנדטים שקיבלה פנינה רוזנבלום }נכון, היא לא עברה את אחוז החסימה, אבל תחשבו על זה שאלפי אנשים באמת שמו פנינה רוזנבלום בקלפי (נו טוב, גם היו אנשים שהצביעו לביבי פעם שניה...){. כמו האנשים שצפו בתוכניתה של ג'ודי ניר מוזס. כמו אלפי המינויים שיש לעיתון "לאישה".
חבל מאד שאין בארץ הרבה נשים במרכז העשייה או המחשבה ועוד יותר חבל ששלושת הנשים האלה מייצגות בעיני רבים דוגמה לעשייה נשית חיובית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש