בתשובה לאסתי, 10/09/02 8:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני יודע אם זה מקור הפסוק, אך אני רוצה להצביע על משהו מעניין אחר (שיתכן כבר ידוע לכולם, אבל בכל זאת) - פסוק זה הוא מקור אחד משמותיו של השטן בנצרות - lucifer. פירוש השם בלטינית הוא "בן השחר", והכוונה לשמו של כוכב השחר (שהוא בעצם ונוס) בנה של איילת השחר במיתולוגיה הרומית. (במיתוס של הסטרגה - strega - דת פגנית/ניאו-פגנית איטלקית, לוציפר הוא בעלה/שותפה של האלה האם דיאנה). המשפט תורגם לאנגלית - How didst thou fall from heaven, lucifer, son of morning. (איני יושב כאן עם תנ"ך באנגלית, אז ייתכן כי חלקו הראשון של המשפט אינו מדוייק). הנוצרים החליטו ככל הנראה שמדובר בשטן, ולא במלך בבל אליו הופנתה קריאה זו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לוציפר זה לא "נושא האור" או "נושא הלפיד" או משהו כזה? זכור לי משהו בסגנון מ"אחשוורוש, היהודי הנודד" של סטפן היים, שם השטן לובש את דמותו של לויכטנטרגר, שזה נושא הלפיד (אם אני זוכר נכון) בגרמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפירוש המילולי של השם הוא אמנם ''נושא האור'' (לוקס-לוסיס, ו-פרו - שהוא ''לשאת''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם "שטן" מקורו בשורש שטנ שמשמעו כפשוטו: איש השטנה, השנאה והיריבות ("ויתייצב מלאך אלוהים לשטן לו"...). השטן הוא יריבו הנצחי של אלוהים. ביהדות, אין לו שום קשר עם הילל בן שחר, אבל זה, כביכול, מרד בסמכותו של אלוהים ולכן העניקו לו את השם הזה. אולי זה אחד השלבים בהשתלטותו של יהוה על כל יתר האלים שבהם האמינו בארצנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא שמעתי, שהמקור הוא בשם האל המצרי סת, אשר כנראה, היה צורך בולט להחמיץ את דעת סוגדיו נגדו (אל תשכחי שחלקנו, לפחות, ממוצא עבדותי במצרים) - היי, אולי זה היה חלק מן הרפורמות של אח'נאתון? המלים שציינת נגזרו, כנראה, משם זה במועד מאוחר יותר, ולא להיפך. את דמותו המוכרת לנו החל "שטן" לקבל, כפי הנראה, בתקופה הפרסית, כתוצאה מן המגע עם אמונתם הדואלית של הפרסים (כפי שהיא מופיעה אצל הגנוסטיקאים - המאמינים שהאל הבורא הוא-הוא "השטן" הרע - אצל הזורואסטרים - המאמינים שהאל הבורא הוא הטוב - אהורה מזדה, "האדון החכם" - שיצר את העולם על-מנת להיאבק בתאומו הרע - האלטר-אגו שלו עצמו?? - "הרוח הרעה" אנגרה מנויו / אהרימן, המניכאים ועוד), ומאוחר יותר - כפי שפותחה בכתבי הדתות המונותאיסטיות - שהפכו, למעשה, לדואליסטיות (הנצרות במובן מסויים, כתבי הקבלה ועוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור שמו, מוצאו ואופיו של האל המצרי סת איננו ברור ומדויק. בלתי מתקבל על הדעת שהשטן קיבל ממנו את שמו כשיש לנו שורש עברי מוכן ומובן ואין צורך ללכת במקרה זה לרעות בשדות זרים. הדואליות של האלוהות אמנם באה מהדת הפרסית, אבל לא השטן עצמו. תראה מה הוא עשה לאיוב! הפירוש העיקרי לשם - "יריב" - ממצה את כל משמעותה של הדמות הידועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה בדעתי שאולי המילה רע בעברית קשורה לאל רע המצרי. מישהו יודע משהו בקשר לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערכה שלי היא, מאחר שרוב התנועות במצרית עתיקה אינן ידועות ונהגו לכתוב אותה רק בעיצורים, כמו שפות שמיות, הרי שהעין נוספה כתנועה אחרי הר' של שם האל כדי לציין את תנועת הסגול (בניגוד לתנועה הפתוחה), כמו ביידיש. בספר שלי ללימוד מצרית חרטומית לא ניתנה כל משמעות לשמו של האל. ברור שלגבי המצרים לא היה האל הזה רע אלא שיא הטוב. לעומת זאת מסתבר שמקור השורש רעע בעברית אינו ברור ואינו מוגדר מלבד איכותו השלילית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק הזה התגלגל אליי - מעניין לקרוא התבוננות במקור של שפה ומילים באנגלית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איוב א', ז': "ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה". עד כמה שידיעתי המוגבלת מגעת - זה מקור שמו: הוא "שט בארץ", ולכן הוא ה"שטן". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שמכנים בבלשנות (כן, גם את זה למדתי) ''אתימולוגיה עממית'', כלומר, גזירה לשונית המתבססת על משמעות עממית אך לא מדעית-לשונית. אין שום סיבה שלא לקשר את השם שטן עם השורש העברי המובהק 'שטנ'. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |