|
||||
|
||||
זו בברור דרך הסתכלות שונה ולא ''פחות נכונה''. אני לא אתן הנחה במס הכנסה למי שקונה שלוש טלויזיות רק בגלל שעם קניית הטלויזיה הראשונה (ולבטח אחרי השניה) ההכנסה הפנויה שלו קטנה. ההחלטה האם אני עוזר לכל ילד ומקצה עבורו סכום נפרד או האם אני מתחשב בכמות הילדים הקיימים היא לאו דווקא (אם כי גם) החלטה כלכלית. הבאתי את הדוגמא לקבצאות הילדים לא כדי להראות עד כמה המצב אבסורדי, אלא כדוגמא להוצאה ממשלתית המטופלת על ידי אגף התקציבים באוצר ועל ידי ח''כים נעדרי ראיה רחבה (הלפרט לדוגמא). |
|
||||
|
||||
הטיעון "ההוצאות לילד קטeנות עם כל ילד נוסף, ולכן אבסורד להגדיל את הקצבה לילד עם כל ילד נוסף" הוא פשוט טיעון שגוי (למרות שהרישא שלו נכונה, אני מניח). מתחבאת בו ההנחה שהקצבה לילד נועדה למלא אחוז נתון וקבוע מההוצאות לילד (או, כמקרה פרטי, את כל ההוצאות לילד). ככל הידוע לי, אף אחד מעולם לא טען דבר כזה, ואיני רואה בכך משהו מובן מאליו. אם אתה חושב שזו צריכה להיות המטרה של הקצבאות, עליך לנמק מדוע; בוודאי שאינך יכול לומר על המדיניות הנוכחית שהיא אבסורד. אני מנחש שניסוח סביר יותר לכוונת המחוקק בקצבאות הילדים היא, באופן כללי (ומעורפל), להקל על משפחות לממן הוצאות על הילדים. מכיוון שלמטרה זו בהחלט רלוונטי השיקול של ההכנסה הפנויה של ההורים המתחלקת על יותר ילדים, אז טיעון שלוקח זאת בחשבון הוא כן נכון יותר מטיעון שלא לוקח זאת בחשבון. טוב, לא יודע אם *נכון* יותר, אבל משהו יותר. לא חשוב, נדמה לי ששנינו מסכימים שכך או כך, מדיניות הקצבה השולית העולה היא ממש, ממש לא טובה. |
|
||||
|
||||
הרעיון של קצבה שולית עולה הוא פשוט בתכלית: ההוצאות האמיתיות על ילד גבוהות גם מהקצבה לילד עשירי - אלא שהורים לילד אחד יכולים לממן את ההפרש ממשכורתם הממוצעת בקלות יחסית; הורים לשניים צריכים קצת יותר עזרה, אבל עדיין מרבית הנטל נופל עליהם. להורים לתשעה לא נותרה, מן הסתם, הוצאה פנויה, ולכן המדינה נוטלת על עצמה כמעט את כל הוצאות הגידול של הילד העשירי. הנחת היסוד כאן היא שהמדינה צריכה לנתק בין מספר הילדים למצב הכלכלי של הוריהם. אפשר להתווכח עם ההנחה הזו, אבל היא לפחות מסבירה את העובדות. |
|
||||
|
||||
כן, זה מה שכתבתי בתגובה שפתחה את הפתיל. ואסף אפילו הסכים מייד (ורק הוסיף ''אבל'', שעליו היה הויכוח). |
|
||||
|
||||
יש בעיה מתמטית הטיעון 'ההכנסה הפנויה' כמו שהובא כאן. כדי להמחיש אשתמש בנתונים שהובאו לעיל, בלי לטעון שהם נכונים. נניח, כפי שנטען, שההכנסה הפנויה של ההורים לגידול ילדים היא 1000 ש"ח. נניח שקצבת הילד הראשון היא 200 ש"ח. במקרה כזה, להורים יש יכולת להוציא על הילד 1200 ש"ח. נניח שיש שני ילדים: כאמור, להורים יש 500 ש"ח לכל ילד. כדי שכל ילד יקבל תמיכה באותה רמה שמבטיחה הקצבה לילד הראשון, צריך להשלים לו ל- 1200 ש"ח. כלומר, משפחה עם שני ילדים צריכה לקבל 700 ש"ח לכל ילד ובסה"כ 1400 ש"ח. נניח שיש שלושה: להורים יש 333 ש"ח לכל ילד. כדי להשלים, כל ילד צריל לקבל 866 ש"ח, ובסה"כ 2600 ש"ח. בצורה דומה משפחה עם 4 ילדים צריכה לקבל 3800 ש"ח, עם 5 ילדים 5000 ש"ח וכן הלאה. איך זה מתרגם לקצבאות? באופן מפתיע, אם השיטה הייתה כזו, היינו מקבלים את הקצבאות הבאות: לילד ראשון - 200 ש"ח לילד שני - 1200 ש"ח לילד שלישי - 1200 ש"ח לילד רביעי - 1200 ש"ח, וכן הלאה... כלומר: ההיגיון שהוצג אינו מחייב עליה בתוספת השולית של הקצבאות אלא קפיצה גדולה מהילד הראשון לשני ואז קצבאות קבועות. |
|
||||
|
||||
נניח, כפי שאתה מציע, שההוצאה לכל ילד היא קבועה (נאמר 1200 ש"ח). אם באמת כמות ההכנסה הפנויה למשפחה היא 1000 ש"ח, אז החשבון שלך נכון. אבל נניח שההכנסה הפנויה היא 3000 ש"ח: אז הילד הראשון לא אמור לקבל כלום; גם השני לא; השלישי צריך לקבל 600 ש"ח, ומהרביעי ומעלה - 1200 ש"ח. זה יותר קרוב למציאות (למרות שהמספרים מוגזמים). אפשר להמציא מודל מסובך יותר (שמתחשב בעובדה שלא לכל המשפחות אותה הכנסה פנויה), אבל מכיוון שלא אלו השיקולים שבאמת מסבירים את הקצבאות, זה נהיה קצת משעמם. |
|
||||
|
||||
הרעיון שהוצג היה שיש לתת קצבאות כך שכל ילד יקבל סכום מסוים, מינימלי וקבוע, בין אם הוא הראשון או האחד עשר. ההנחה שלך התבססה על כך שההכנסה הפנויה של המשפחה לצורך גידול ילדים גדולה פי 2.5 מסכום מינימלי זה. זה נראה לי בלתי סביר בעליל, בפרט שלוקחים בחשבון שהנתמכים העיקרים ע"י הקצבאות הם אלו שהכנסתם נמוכה. |
|
||||
|
||||
קצבאות ילדים הן אוניברסליות. אין זה נכון להגיד ש''הנתמכים העיקרים ע''י הקצבאות הם אלו שהכנסתם נמוכה''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |