בתשובה לדודי מזרחי, 28/08/00 1:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע לפי דעתך תושביה הערבים של חברון הם פנאטים ושונאי יהודים? האם הם באו והתיישבו מסביב להתיישבות היהודית כדי להפריע לה במהלך חייה התמים והשלו מזה עשרות דורות? האם הערבים מתנכלים ליהודי העיר על בסיס יומיומי, מסתתרים מאחורי הנשק של צבא מדינתם ועוד יוצאים חוצץ נגד מגיניהם כאשר אלו מעיזים לרסן את השתוללותם? וכל זה תחת איצטלה דתית-משיחית-לאומנית-קנאית, אשר שוללת את זכות קיומם במקום הולדתם ורואה בהם אשמים ישירים לטבח שהתרחש לפני כ-70 שנה? שוב פעם אין הבחנה בין סיבה למסובב - הסיבה שישנה שנאה כ"כ עזה ליהודים בחברון היא בגלל התנהגותם של תושבי המקום היהודיים וכוחות הביטחון של מדינת ישראל! אם במקום מושבך שלך היו משתכנים להם פתאום אסקימואים – מתנהגים באלימות חסרת-רסן כלפי תושבי המקום; מביאים איתם צבא וכוחות ביטחון שונים שנועדו להגן עליהם בנשק חם בעודם מגדפים ויורקים על כל עובר ושב; טוענים ל"בעלות הסטורית" על המקום בו משפחתך חיה מזה עשרות (ואף מאות) בשנים; משתקים את אחד מצירי התנועה והכלכלה הראשיים בכל עת שהם חפצים בכך; מפריעים לך לקיים את דתך; ועוד ועוד – אני מניח שפתאום היינו מגלים גם במקום מושבך "גרעין כל כך קשה של שנאה וארס" כלפי אסקימואים... צירוף מקרים אני מניח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד היקר, אני חושש שאתה מנותק מן המציאות. על פי מה שעולה מתגובתך, נדמה כי אתה סבור שלפתע, ביום בהיר אחד, החליטה ממשלת ישראל כי חייבת להיות קהילה יהודית בחברון, ועל כן נוצר תהו ובוהו בעיר חברון, נוכח התנגדותם המובנת של תושבי המקום. ובכן, זה מאוד לא מדויק. לאורך מאות שנים היתה קהילה יהודית מצומצמת בחברון, שנפסקה אך ורק בזמן הפרעות לפני קום המדינה. אמנם ממשלת ישראל תמכה (ועדיין תומכת) בהתיישבות הזו, אך אי אפשר לומר שפתאום ביום בהיר אחד ''הפילו'' על הפלשתינאים את המתנחלים. נקודה נוספת - אתה לא מבין את שורשה של השנאה. השנאה של תושביה הערבים של חברון לא ניזונה אך ורק מהפרובוקציות הללו. הם שונאים אותנו, את היהודים, בגלל שאנחנו נמצאים כאן, בארץ שאותה רואים כשלהם. כל עוד לא יושרש חינוך של סובלנות באזור, תהיה מבחינתם (תושבי המקום) רק דרך אחת לפתור את הסכסוך, אותה ניתן יהיה לסכם במשפט אחד, שהמילה ''ים'' מופיעה בו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מזרחי הנכבד, דבר ראשון - ממשלת ישראל לא החליטה כי צריך להיות ישוב יהודי בחברון, היא פשוט הסכימה לסבול את מעשיהם הנפשעים של ראשי תנועת ההתנחלות. דבר שני - ישנם מספר הבדלים ממשיים בין הקהילה היהודית בעיר חברון כיום והקהילה שהייתה קיימת במשך "מאות בשנים", העיקריים שבהם: - נוכחות כוח מזוין שנועד להגן על המיעוט היהודי. - אופן ההתיישבות: קיום מצוות תוך המנעות מחיכוכים מיותרים עם האוכלוסייה, מול חיכוכים מכוונים במעטה דתי-משיחי תוקפני ואלים. - המצב הכולל באיזור - מיעוט בלתי-חשוב אשר איננו מהווה איום לחיי היום-יום של היישוב הערבי ומטרתו היחידה הינה דתית פסיבית בעיקרה , מול שלוחה של עם כובש ומדכא המשתלטת על עורקי חיים עיקריים של היישוב בעזרת כוח הזרוע, וחסד האל כמובן. - הנכונות הערבית לקבל התיישבות יהודית באזורים מאוכלסים, לנוכח ניסיון העבר. ההבדלים ברורים? בנוגע לשורש השנאה, אתה שוגה בשגיאה קלאסית של הימין - הערבים לא "שונאים אותנו, את היהודים", אלא אם הם כבר שונאים מישהו אז זה אותם, את הציונים ואת המתנחלים שמשתלטים על אדמתם- ובאופן מוצדק למדי, לעניות דעתי. לפחות אנחנו מסכימים בנוגע לחינוך (רק שאני רואה את זה בתור אמצעי שמלווה את הפינוי של המתנחלים מחברון)... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוודאי תוהה מדוע צריך כוח מזוין כדי שיגן על היהודים הכובשים בחברון? אני מציעה שתיכנס לחברון בלי ליווי של חיילים לתוך הרובע המוסלמי או שסתם תטייל להנאתך בשטחים ותגלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה מסתתרת בגוף השאלה - הם כובשים, לכן הם שנואים על האוכלוסייה המקומית, לכן הם זקוקים להגנה צבאית. זה באמת פשוט מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבור האנשים במחנות הפליטים כל האנשים מתל אביב ועד ליפו הם כובשים. ומיותר לומר כמה אנשים יש במחנות הפליטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיקון קל. למיטב ידיעתי, בשנת 1968 בפסח (?!) עלה הרב לוינגר ועמו מתיישבים אחרים בעידודו של יגאל אלון (כן, זה מהתוכנית) האמת, שזה מקום להזכיר משהו מעניין על יגאל אלון והתוכנית שלו. אם נבחן את תוכנית אלון ביחס להתיישבות בפועל ביו"ש אפשר לראות שבאזורים שנועדו להשאר תחת ריבונות ישראלית יושבו חילונים (3 גושים בשומרון + בקעת הירדן) ובאזורים שנועדו ליישות הפלשתינית יושבו דתיים (חברון, ליד שכם וכו') למה? מסתבר שיש אנשים שארץ ישראל חשובה להם יותר ממדינת ישראל. הסברה שלי שקובעי המדיניות הניחו שאנשים דתיים שארץ ישראל (במובן "נחלת אבות") חשובה להם יותר ממדינת ישראל (כגוף חילוני) יעדיפו להישאר על מקומם, גם בלב ערים ערביות, ובלבד שלא לוותר על השיבה לאדמה הקדושה להם, וכך יהיו בני ערובה לשלום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |