|
||||
|
||||
בא ונעזוב לרגע את ההשלכות "המעשיות" שנקרות עלינו בחיי היום-יום, כמו הויכוח בארה"ב. מענין אותי לשמוע מה דעתך על העינן המהותי שהציע דב - שהמדע המפואר והמפותח שאותו אנו מכירים כיום (ואיני מנסה להפריח אותו ולטעון כנגדו דבר) - שלאותו מדע יש שורשים אבולוציונים של ... אמונות! מעיני זה נפלא אבל לא הצלחתי למצוא פגם בטענה הזו! |
|
||||
|
||||
A possible relevant concept is efficiency.
In other words, will I have a better life "believing" that the findings of science are reality, or perhaps by believing in god? One of the hardest parts of life is the feeling of uncertainty. For example, nobody promises me that the sun will rise tomorrow morning. Perhaps I should spend this evening preparing myself for this possibility - of living the rest of my life in darkness? Why not? Isn't it rational? Why not spend every day in thoughts and actions designed to face this possible disaster? Since life is full of these uncertainties (about nature, about the behavior of people, ...) - there is a need for some beliefs that will make life simpler and help us concentrate on putting our energies into useful purposes. What is an efficient (useful) system of beliefs? 1. It should be consistent with most of our experiences. 2. It should give us a feeling of safety in the world - some kind of explanation or at least feeling secure, i.e., that certain dramatic changes are not about to happen, such as the sun not rising tomorrow. 3. It should help us define some goals for ourselves in life, in a way that will be good for ourselves and the society in which we live. Religion has certain advantages as a system of beliefs, and so does science, but let's first discuss the principle and then lay down the details. Can we agree that both religion and science are systems of beliefs, and we can discuss the advantages and disadvantages of each as a (partial) basis for personal life and for society? From (the last) summer night, Leor. |
|
||||
|
||||
אין שום בעיה, בייקון וקופרניקוס שברו את האריסטוטליות המניחה תכלית (טלטאולוגיה), ברקלי טען שאין חומר והכל אשליה, דקארט הראה שהדבר היחידי שאנו בטוחים בו הוא שאנו קיימים. יום הראה שהסיבתיות היא יחס מפוקפק ואז בא קאנט ועשה קצת סדר ואחריו - פריחה של מדע מודרני. מכאן ועד "שורשים אבולוציונים של אמונות" המרחק רב. ההבדל הוא שהמדע, בניגוד לדת, לא מגדיר תורת מוסר (שהיא עיקרה של כל דת שאני מכיר לפחות). ה"אמונות" של המדע, הידועות גם בשם "הנחות יסוד" או "אקסיומות" או "הנחות מוקדמות" נחוצות כדי להגדיר חוקי טבע למשל, ויתרונן הן שהם מסתדרות עם הניסיון (בניגוד לאמונה באל שאינה נובעת מהנסיון). חלק מאותן "אמונות" הן מופרכות בעליל, לדוגמא ההנחה שהטבע חוזר על עצמו (מה שהיה הוא שיהיה) שהיא בברור לא נכונה - אינך יכול לטבול באותו נהר פעמיים (אפילו אני, בגיל 7, הבנתי שאני לא יכול לדרוך על אותו צעד שוב). אולם, לצרכים מעשיים אותן "אמונות" הן שימושיות - המחשב שאני כותב את התגובה הזו לא היה קיים בלעדיהם. המכונית שלי לא היתה נבנית ואדרבא נוסעת בלעדייהן. אפשר לסכם שהרעיון של דב הוא "קצת נכון". שורשים אבולוציונים? רעיון ציורי אבל לא מתאים לניסוח התיאוריה הסינתטית של האבולוציה. אמונות? לא בדיוק, אמונה לא נובעת מהנסיון, ההנחות היסוד - כן. אבל המרחק בין אמונה ומדע הוא רב - ועליו צריך לשמור, כפי שהדגשתי בנקודה הראשונה של הערותי לנאום של פרופ' יובל, *כדי* שהמדע לא יהפוך לאמונה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |