|
נדמה לי שערבבת קצת בין שני חלקים בתגובה שלי, וכך יצאה מין תערובת מוזרה, שבהחלט אינה מייצגת את עמדותיי. ייתכן שהאשמה בי, על שלא הפרדתי באופן חד יותר בין הדברים. אז הנה: לגבי המכונית - נכון, תשוקתי להרים את האוטו לשמיים נובעת אך ורק מתוך אינסטינקט וחוש-טעם בריא. אפשר גם לקרוא לזה רגש. בהחלט אין לי כוונה להפוך זאת לאידיאולוגיה ולאגד סביבי מפוצצי מכוניות. עד כאן הרגש. אשר לגישתי כלפי השיטה הכלכלית הרצויה, כפי שהזכרתי לראייתי אני סוציאל-דמוקרט מתון. אינני שואף לגרום לחקיקת חוק שיגביל את סכום הרווחים שיכול אדם להפיק מעסקיו או ממשכורתו בסופו של יום. כל רצוני הוא לגרום לחלוקה צודקת ושוויונית יותר של המשאבים וכוחות-הקניה ולפיכך - אין לי בעיה שאותו פיוטרקובסקי ירוויח שלושה מיליון ש"ח בחודש במקום מחצית המיליון שהוא משלשל לכיסו כיום - פשוט שישלם מס הוגן. לסברתי, בטווחי רווחים כאלה - מס הוגן יכול להגיע ל-90 אחוז מסך הרווחים. אינני רואה דבר דסטרוקטיבי בגישה שמאלית יותר מן הבון-טון הקפיטלסטי המקובל - לשיטתי, עדיין יצליח פיוטרקובסקי לגמור את החודש בצורה מכובדת ולחברה תצמח תועלת רבה יותר. כולם מרוצים. להשערתך בדבר מניעיי - אומר לך רק כי אתה טועה, לא יותר. אני באמת סבור שכדאי לשמור את הויכוח יותר אד-הוק, פחות אד-הומיני. לא? אשר לנכונותך להיאבק בבוץ עם הקב"ה תמורת כסף, אני מניח שזו כה גדולה רק בגלל אי-אמונתך בו. אני מעדיף להמשיך להאמין ולקוות שהוא קיים ושיש לו רעיונות יצירתיים כיצד להשחית את צורתם ואת נפשם של אלו שפגעו בילדיו.
|
|