 |
ברור לי שהמצב הוא בלתי אפשרי. אבל רציתי לבדוק הצהרה מאד כוללת שלך, אז בחרתי מצב דמיוני לחלוטין.
במדינת ישראל כיום חיים אלפי מהגרים לא יהודים. חלקם עובדים זרים וחלקם הגיעו דרך קרובי משפחה יהודים. בארה''ב יש מליוני סינים, יפנים, הודים, רוסים, גרמנים, איריים, איטלקים, וכו'. כל אלה עזבו את מולדתם בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. כלומר, הגלות היא לא ערך יהודי בלבד. לדעתי, הרצון לחפש את המקום הטוב ביותר לחיות בו הוא כלל אנושי. ההבדל העיקרי הוא בשיקולים השונים ל''מהו המקום הטוב ביותר'', כאשר יהודים צריכים לקחת בחשבון גם גלי אנטישמיות אקראיים. כמובן שהקשר הנפשי למולדת הוא גם שיקול, בעל חשיבות גבוהה. כתב של הוושינגטון פוסט כתב ספר על הרוסים בשנות השבעים. בין היתר הוא כותב על ההגירה מרוסיהץ. הוא מציין שהרוסים הם יותר פטריוטים מהרבה עמים אחרים. הם קשורים קשר נפשי חזק לרוסיה, וכואב להם לעזוב. רבים מהם מציינים שמחוץ לרוסיה הם מרגישים ''חצי אדם''. ובכל זאת, כאשר החיים נעשים בלתי נסבלים, צריך להתגבר על הכאב ולעזוב.
אגב, בנימה סנטיממנטלית יותר. כאשר נחתמו הסכמי אוסלו גם אני חששתי, וגם אני הפגנתי נגד. באחת ההפגנות הסוערות יותר, מול הכנסת, התחילו לצעוק ''מוות לערבים''. וכל הקהל חזר על כך פעמים רבות. עזבתי, ומאז לא חזרתי להפגנות ההן.
|
 |