בתשובה לארז לנדוור, 20/08/02 0:04
שאלת השאלות 86404
ארז לנדוור • בתשובה לארז לנדוור יום ג', 20/8/2002, 19:36
מתוך הספר: "פרי הוא התוצאה של האבקה.
הפרי של כל צמח פרחים מתפתח מן השחלה המופרית.
הפרי יכול להיות עסיסי כמו אגס, למשל, אך הוא לא חייב להיות אכיל לאדם. השנצים הלבנים של שן-הארי והציצות דמויות המסוקים הנושרות מעצי האדר הם פירות במובן הטכני.
החלק האדום של תות השדה איננו הפרי. הפרי הוא אותו דבר קטן צהוב הבולט מן השוליים."
שאלות נוספות, נא להפנות לג'יימס טרפיל, מחבר הספר. (שהוא, דרך אגב, ספר חובה לכל אדם משכיל או שואף להיות משכיל.)
86408
מאור גרינברג • בתשובה לארז לנדוור יום ג', 20/8/2002, 19:56
דיסקליימר - התגובה הבאה היא ביטול זמן מוחלט, אתם מוזמנים להמשיך הלאה.

בסוף יתברר שלאכול את התות יהיה מגעיל כמו לשתות זיעה של פרות.

האמת שאני עשוי להשמע קצת פסיכוטי (ליתר דיוק, קצת פסיכוטי, אקסהביציוניסט במידה בינונית פלוס), אבל בעיני יש איזשהו יסוד קצת דוחה בפירות וירקות. הם מזכירים לי כל מיני גידולים (לא חקלאיים) לא סימפטיים. אני לא מתנזר מהם, להיפך.
אין לי כל כך מילים להסביר את התחושה, אבל אכילה של חתיכות של צמחים, ועוד בצבעים של חבורות (יש פסיכיאטר בקהל?), נראית לי הרבה יותר גרוטסקית מאכילה של בשר. תחשבו על עגבניה ותירס, אולי זה יעזור לכם להבין. דווקא בשר אני אוכל פחות מירקות ופירות (היום נתתי ביס מחתיכה לא מופשרת לחלוטין, וממש לא מבושלת, של סלמון, ואני אפילו לא אוהב דגים).

כמובן שאכילה של לחם נראית לי פונקציונלית לחלוטין. כך גם כל המאכלים שאי אפשר ממש לזהות את מרכיביהם על פי מבט חטוף.

אולי יש לי פוביה לא מפותחת שיכולה להתקיים רק באנשים צעירים בתחילת המאה ה 21.
האיש האכיל 86445
ברקת • בתשובה למאור גרינברג יום ג', 20/8/2002, 23:00
הפוביה הזו יכולה להתקיים גם בנשים צעירות באמצע המאה העשרים, ולראיה ספרה הנהדר של מרגרט אטווד ''האשה האכילה''. שם הגיבורה מפתחת פוביה כזו לגבי בשר, ואחר כך זה מתפשט גם לירקות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות