 |
בצעירותי העשוקה (מה יש, גם לי מותר), כשהייתי בהריון וסחבתי סלים (לא, מעולם לא הייתי גברת, המילה קשורה אצלי עם דודות פולניות שצובטות בלחי עד דמעות {הנצבטת} ושואלות האם אני כבר ילדה טובה. פירוש ללא פולנים: האם אני כבר אוכלת את כל מה שמלעיטים אותי תוך צפייה מקרוב של מכרים שילדיהם מתו ברעב בשואה, או האם אני ממשיכה להיות ילדה רעה. קרי: מקיאה את ההאבסות).
ונחזור לנושא: כשהייתי עולה עמוסת סלים ובטן הרה היו כל נוסעי האוטובוס מזדרזים לעזור לי, לפנות לי מושב וכדומה.
בפעם הראשונה לאחר הלידה כשעליתי על אוטובוס, עלתה בי תמיהה אמיתית על כך שאיש לא קם לכבודי.
ועוד מאותו הריון: עמדתי על אי תנועה באבן גבירול, מחכה לחצות את הכביש. מישהו שעמד לידי שאל וחזר ושאל: תסלחי לי, מה השעה? ואני, שהייתי מורגלת בהתחלות נדושות כאלו, המשכתי לבהות קדימה ולחפש הזדמנות לחצות. לבסוף אמר לי: גברת (שוב!), במצבך כששואלים אותך מה השעה סימן שבאמת אין לי שעון.
ולנושא שירים: כרגע אני מקשיבה ללהיט העבר הענק JINGO של קרלוס סנטנה שהורדתי מהרשת. טוב, תירו בי. גם לתפרנים מותר ליהנות ממוסיקה. אני מנגנת אותו שוב ושוב, כמו שעושים עם עובדים חדשים במפעלי ממתקים. הם אוכלים מן המתוק הזה עד שהוא נהיה להם לזרא. מקווה שזה מה שיקרה לי עם השיר. בינתיים אני כותבת תוך ריקוד משוגע.
ועוד בנושא הורדות, ועל זה אני דווקא כן מוכנה לשלם: איפה מוצאים גירסת אודיו של השיר 'בוא ואשק לך בני האדם'?
סוף שבוע כיפי לכל האיילים (חוץ מכמה שאני לא סובלת).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש