 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אבל כל זה לא קשור לשאלה שאני העליתי, והיא מה לדעתך מצדיק העברה של הסיכון (המוצדק כשלעצמו, לפחות במקרה של מעצר המבוקש, לשיטתך) מחיילים שזהו תפקידם לעוברי-אורח אקראיים שאינם במעמד המיוחד של חייל או שוטר (על היתרונות המסוימים שיש לו, מול הסיכונים הגלומים בו), ושלפחות במקרה דנן -- אין להם אפילו אינטרס משותף בתפיסת המבוקש. כרגע, נראה שעמדתך היא שאם הסיכון פוחת במשהו כתוצאה מהעברתו (הסיכוי שהוא יפעל באלימות נגד השכן קטן יותר), אז יש להעביר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופה בה שירתתי בשטחים, היינו מורים לאזרחים לפנות מחסומים (אבנים,פחים,זבל...) שהציבו אלמונים במטרה לעקב רכבי צה''ל. החשש היה שבתוך המחסום עלול להסתתר מטען. בדיעבד, לא שמעתי על אף מקרה של מטען שהוסתר בתוך מחסום. אני משער שהנוהל הזה, שהיה מוכר היטב לכולם, מנע פגיעה בחיילים, ואולי גם באזרחים. אני לא מכיר את המושג ''נוהל שכן'', ומעולם לא השתמשנו בנוהל מהסוג הזה במסגרת מעצרים בהם השתתפתי. לעיתים הלכנו בלווית צוות -איש-שב''כ ו''שטינקטר'' - והם יצרו את המגע הראשוני עם בני הבית. בכל אופן, זה משהו אחר, כנראה שכיום המצב שונה ומצריך שיטות אחרות. הדילמה פה אינה פשוטה. אני מסכים שחיילים תפקידם לסכן עצמם, על חשבון סיכון לאזרחים. ואני גם מסכים שזה ממש לא מוצדק עבור אותו עובר אורח שכופים עליו לסכן את חייו על לא עוול. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שככל שהסיכון לחיילים גובר, כך באופן בלתי נמנע גובר גם הסיכון לסביבה האזרחית. ובמקרה הנ''ל המשמעות היא בעיקר סיכון לבני הבית. ולכן גם אם מתעלמים מהסיכון לחיילים, עדיין נותרת הבחירה בין השכן ובין בני הבית. אם החיים היו מתימתיקה, לא היה הרבה מה לחשוב כאן, אבל אני לא בטוח לגבי המקרה הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני רק עניתי לשאלתך על הדומה והשונה בין זה לבין נוהל מעצר חשוד פלילי. לעצם העניין, אין לי דעה נחרצת, בעיקר משום שלא ברורה לי הסיטואציה. הנסיון המבצעי שלי בכגון זה הוא אפס בריבוע, וממקום שבתי על הכורסא המרופדת אני פשוט לא מבין במה עדיף שכן על רמקול. האם מצפים ממנו שיתחנן בפני המבוקש להסגיר את עצמו כדי למנוע הרס בשכונה? ואם כן, למה שלא יעשה את זה במגאפון, ג'יגאפון או טראפון? האם יש צורך לשמור על סודיות בשלב הזה בו הבית כבר מכותר והשכנים בעוצר? האם הוא נשלח קדימה כדי להפעיל מלכוד אפשרי? אם זזאת התשובה, אני מתנגד לזה בכל תוקף. אני מתנגד גם לסיכון של חיילים אם אפשר, לאחר אזהרה מוקדמת, להרוס את המבנה על יושביו וזהו. במלחמה כמו במלחמה, וסיכון לא הכרחי של חיילים הוא לא טקטיקה מוצלחת או מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שתפקידו של השכן מתחיל ונגמר בלפתוח את הדלת. בני הבית צפויים לפתוח את הדלת למישהו מוכר. אני משער שברגע פתיחת המנעול פורץ הכוח לבית במהירות האפשרית ומחפש את המבוקש. נוהל כזה אמור לחסוך שניות קריטיות במקרה בו המבוקש צפוי להיות חמוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך נוהל שכן יכול להיות מוחלף בנוהל שבירת דלת. שוב אני צריך להכריז על בורותי המבצעית (אם ''רמבו'' לא נחשב), אבל גם עבור דלתות משורינות בטח אפשר לפתח איזה מכשיר שמעיף לדלת זפטה נוראית והודף אותה פנימה, ובכך מרויחים גם כמה שניות של הלם בצד השני. גם נוהל חלון נשמע לי כמו משהו סביר, ואפילו נוהל רימון גז מדמיע משולב באחד הנוהלים הקודמים. אבל הפעם אני כנראה באמת מדבר שטויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהמטרה היא הפעלת מטענים במדה וישנם כאלה. לפחות כך זה היה בימי האינתיפאדה הראשונה. בלבנון השתמשו בכלבים לכך. הבעיה שהשמוש בכלבים הוא לא ממש כלכלי בעמות כל כך נרחב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש נוהל פריצת דלת, אולם הוא לא תמיד ידידותי לבני הבית. היה מקרה לא מזמן בו נהרגה אם הבית מפיצוץ הדלת. גז מדמיע עלול לגרום למוות בתוך מבנה סגור, ונדמה לי שאנשים זקנים ותינוקות רגישים אליו במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בני הבית מטומטמים ולא רואים את הכוח המכתר את הבית? לא שומעים את הרעידות בקולו של השכן? ואם אכן נתנו לו אפוד וקסדה - לא נראה להם חשוד שאחד השכנים בא לבקש כוס קמח עם אפוד וקסדה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |