בתשובה לגילית, 18/08/02 19:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עלית כאן על אחת הבעיות המרכזיות של חינוך לערכים שמונחה ע"י משרד ממשלתי וגופים פוליטיים. אחת לארבע שנים (במקרה הטוב) מתחלפת ממשלה ועימה גם שר החינוך. כל שר חינוך משתדל לישם את שיטתו ואמונתו ולצבור כוח פוליטי עתידי. בפשטות ניתן לומר כי למערכת החינוך אין דרך חינוכית להנחלת חינוך לערכים. המושג הנ"ל הוא סתם שם מפואר להסביר את רצון השר הנבחר. מאחר ושיטתו של האחד אינה תואמת את עמדות חלקים נרחבים בעם (עייני ערך ניסיונו של השר המר לחייב שעורי תנך עם כיפה על הראש, בפתיחת כל יום לימודים), ומאחר ותלמיד ממוצע יעבור 5-6 שרי חינוך בתקופת לימודיו, עדיף לכולנו להציל את ילדינו (הנעים בזיגזג ראוי להערכה בין "שאריות" שירה ערבית ל"חידושי" שתי גדות לירדן)מאותו חינוך ערכי. ולאחר שהדגשת מה דעתך על "הבועה הריקה" של שריד, בוודאי תוכלי להבין את תחושות אנשי השמאל נוכח דעותיה החינוכיות המופלאות והמוצקות כבטון של השרה לבנת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מן הסוף: הבועה הריקה של שריד היא עובדה גמורה- אין עוררין על כך שהפולמוס הפופוליסטי שעורר קם בזמן ששירים של אותו דרויש עצמו נלמדו לבגרות. אין להשוות בין אמירות פופוליסטיות לבין דיון מהותי. הויכוח על שיר אחד הוא טיפשי, והיה טיפשי גם לו היה מדובר בשיר של משורר דתי-ימני. הויכוח על אורינטציה הוא מהותי. את צודקת לגבי זה שתלמיד עובר מספר שרי חינוך, ואין אחידות. זה נכון. אני חולקת עליך לגבי האחראים לתנודות- מאז הניחה מרץ את כף רגלה במשרד החינוך הוא הולך מדחי אל דחי. לא ידוע לי על כל כוונה לחייב תלמידים לחבוש כיפה, כן ידוע לי שבפועל שומדבר כזה לא התרחש. מכל מקום- אני מניחה שמדובר יותר מעשור אחורה, יש לזכור שבהקשר התקופה זה עשוי היה להיות לא מאד מופרך. למשרד החינוך הייתה תכנית אחידה, ושר חינוך מצויין (המר). באה שולמית אלוני והרשתה לעצמה לקחת יומרות של איש חינוך ולהתערב בספרי הלימוד, מה שאיש לא עשה לפניה. באו אחריה שרי חינוך גרועים כמוה ומאורעות חדשים, שלא היה להם ביטוי הולם בבתי הספר כי זה משך מימין וזה משך משמאל, וממתי פוליטיקאים כותבים ספרי לימוד (רמז: מר"ץ). הזיגזג שנוצר הוא אכן לא בריא, ותכנית ההבראה של לימור לבנת, שאני (בתור ממש לא ליכודיניקית, אגב) סומכת ידי עליה, אמורה להיות עקבית ולחייב את הבאים אחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אלוני ולא שריד התערבו בתכני חינוך או ספרים. ספרי ההיסטוריה החדשים נכתבו לא מתוך מטרה להציג את הצד הפלסטיני, אלא להראות תמונה כוללת ולהעלות שאלות למחשבה בפני התלמידים. הכנסת שירי דרוויש לשיעורי ספרות היתה רק אחת משלל יוצרים שהכניסו אותם ולא היו שם קודם (כולל אורי צבי גרינברג), רובם כולל דרוויש כרשות. אבל כמובן שדמגוגים לאומנים יעשו מכך הון פוליטי. מי שמנסה להכתיב תכנים למערכת החינוך היא לימור ליבנת שרוצה לשרש את המגמה החיובית של ספרי ההיסטוריה המוזכרת לעיל, ותחת זאת להפוך את התלמיד הישראלי ליצור לא חושב ומדקלם היסטוריה לאומנית משוכתבת כמו בשנות ה50. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. שולמית אלוני הייתה הראשונה להתערב בכתיבת ספר לימוד. תבדוק. ב.לא, אלו אינן העובדות. העובדה היא, שיוסי שריד הוא זה שפנה לעיתונות והצהיר שהוא עומד לחייב לימוד שיר מחמוד דרוויש, וזאת בזמן שהנ"ל נלמדו במסגרת שיר בחירה. בדוק גם את זה. שום לאומן לא צייץ בנושא עד ששריד לא יצא במופע השר הנאור. אמא שלי למדה א.צ.ג לפני שלושים שנה, גם אני למדתי. לא אמרתי שלבנת לא מתערבת בתכני המערכת. ציינתי רק שמי שפתח במגמת ההתערבות שאין להשיבה הם דוקא שרי מר"ץ, ואת העיוותים החצופים ששתלו בספרי הלימוד לבנת מוציאה. "עולם של תמורות" ,למשל, היה ספר שערורייתי וביזיוני שכל קשר בינו ובין חינוך לא מגמתי הוא מקרי. לגבי "יצור לא חושב"- כבר דנו כאן על יומרנות הקביעה. האם כל ילידי בתי הספר של שנות החמישים הם יצורים לא חושבים, או שמא ראשי שתי המפלגות הגדולות יצאו מהם? האם הושפעת עד כדי כך מספר ההיסטוריה שלך, או לחלופין אתה סבור שאתה מוצלח יותר מכל ילדי ישראל? אל תזלזל בתלמידי בתי הספר, התכנים בספרים הם חשובים, אבל כך גם הפרופורציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף שר לא מתערב בכתיבת תכני ספרי לימוד. במקרה זה מונתה ועדה המורכבת מאנשי מקצוע, שנתנה את המלצותיה לשינוי תכנים, מגמות והדגשים בלימוד ההיסטוריה וספרי הלימוד החדשים שנכתבו והתקבלו מייצגים קו זה. ספרים אלה בהחלט שומרים על הפרופורציות בהצגת אירועי ההיסטוריה - הן כאלה שנלמדו בעבר והן כאלה שלא, מטעמים ''פטריוטים''. גם בלימודי הספרות הוכנסו יוצרים חדשים כתוצאה מהמלצות ועדה. לגבי חשיבה וקליטת ההיסטוריה, הדבר נעשה טוב יותר ע''י הבנת תהליכים בצורה כוללת (כולל התיחסות לראיית הצד השני את אותם האירועים) ושאלת שאלות עליהם, כמו שעושים הספרים החדשים, ולא בצורה של שינון עובדות, תאריכים ואירועים וראייה חד צדדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לעניין שריד- שריד איננו איש מקצוע. שום ועדה לא גילתה מחדש את הגלגל והחליטה שחובה להתחיל ללמד שירי דרוויש, וגם לו כך היה - למה אני צריכה לשמוע על זה? האם לא כך קורה לגבי כל התכנים שבכל המקצועות? אלא שבמקרה דנן, יוסי שריד, בלי שום קשר לשום ועדה, יצא לתקשורת מטעמי עצמו והצהיר שהוא נורא בסדר, ואצלו יתחילו ללמוד מהיום שירי מחמוד דרויש, למען יבינו ילדי ישראל את מצוקת העם הפלשתיני. כיוון שהשירים כבר נלמדו ממילא, השר איננו איש חינוך והתקשורת איננה במה ראויה, אני תמהה כמה חינוכית הייתה הסערה בכוס תה הזו. ב. (כבר דיברנו על זה) לא שזה קשור, אבל אין הבנת תהליכים בלי שינון עובדות ותאריכים. שינון עובדות ותאריכים לא מחייב ראיה חד צדדית. ג. "עולם של תמורות" השמיט אינפורמציה חשובה, ובכך יצר ראיה חד צדדית ומוטעית, עובדתית. מסתבר שזה לגיטימי ליצור ראיה חד צדדית כל עוד אתה בצד הנכון. אתה מוזמן לבדוק את ספרי הלימוד הנלמדים כיום בתיכון הסמוך למקום מגוריך- אין בהם שומדבר חתרני או חד צדדי. מצד שני, אין בהם גם השמטת אירועים חצופה. אגב, "עולם של תמורות" הוצא מהתכנית בהמלצת ועדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אני זוכר את שריד אומר בפירוש שלכך נבחר. הפתיעה אותי טענתך ששולמית אלוני היתה הראשונה שהתערבה בתוכנית הלימודים, חשבתי ששריד היה הראשון. האם תוכלי לפרט? אציין שאיני מתנגד נחרצות להתערבות השר בתכני הלימוד, אבל אין לי חשק להתחיל לדון בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילית, כל כך הרבה "עובדות" זורמות במקלדת, ואף לא עובדה אחת ממוקדת, מנומקת. העובדה שיוסי שריד הוא בועה ריקה, היא בדיוק כמו העובדה שהשרה לימור לבנת ראויה להערכה (עד שלא יובאו נתנונים מבוססים המלמדים אחרת). ובכלל, לצורך הדיון של כאן ועכשיו, למה כל כך חשוב לך מי "התחיל"? המצב היום הוא שכך נוהגים כולם. ואפרופו כיפות על הראש בלימודי תנך, היה ניסיון כזה מצדו של המר, שנכשל בשל התערבות מאסיבית של הורים חילוניים, שגם לפני עשור ראו בכך רעיון מופרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם מקובל עליך שהכנסת שיר אחד לתכנית הלימודים איננה שינוי משמעותי, והחלפת כל התכנית- כן? ב.לי אישית לא אכפת מי התחיל, אבל ס. יזהר מבכה את החינוך הימני הלכאורה שוטף מוחות, ומתעלם (כרגיל אצל השמאל) שזה מהלך שהוביל המחנה שלו. כל מתנגדי לבנת הם למעשה לא לוחמי חינוך נכון הולם ואוביקטיבי, אלא שוחרי חינוך מוטה לצד שלהם. ניסיתי למקד את הדיון בערכים חינוכיים, וציינתי שהצעד הכופה והלא חינוכי התחיל אצל יזהר וחבריו, ומה להם כי ילינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר סמילנסקי כתב את מאמרו בשנת 1974. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמאמר ב''האייל''-לפני מספר ימים. תוך סמיכת יד על רלוונטיות הטענה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרלוונטיות היא בעיני כותב המאמר, ולא של ס. יזהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה אותה אמירה, אנא קראי את שם כותב המאמר בכל פעם שכתבתי ס.יזהר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |