|
||||
|
||||
א. מנין הוודאות בהישגים העלובים1 וכיצד את מעריכה את אותם הישגים? "הישגים אישיותיים מוטלים בספק" - הם כולם בעלי תיק פלילי? כי אחרת אני לא מבינה את אופן ההערכה שלך. אני אשמח אם תסבירי את דבריך שאדע איזה מחקר עלי לחפש. ב. ברגע שאת לא מאפשרת את אותו דיון פילוסופי לפני "האמת המוחלטת", לטענתך, את מקבעת את דעתך אצל הילד ולא מאפשרת לו להבין מה הוא עושה ולמה. במקרים של אלימות, רצח או גניבה, במקרים רבים ילדים יספגו התנהגויות מהסביבה ויטו לחקות אותן. כך שההסבר ההורי בא כמשלים. (באם הסביבה מהווה דוגמא רעה, הפתרון היחיד הוא להרחיק את הילד מאותה סביבה משום שאף הסבר הורי לא יצלח). מהם אותם ערכים שמשרד החינוך מנסה להנחיל? היכן הם מפורטים וכיצד מוכשר הצוות החינוכי להנחיל אותם? ג. לימוד נכון והפנמה נכונה של דברים הם המאפשרים ביקורת. מערכות חינוך רבות (שמרניות וקונבנציונליות) פעמים רבות אינן מאפשרות את הבחינה הביקורתית בקרביהן. דווקא החינוך הדמוקרטי (וכן מערכת החינוך הניסויית - פתוחה) שאת שוללת מכל וכל כן. ד. "יש אלוהים" זו אמת מוחלטת בעינייך. חבל שאת מגבילה את עצמך לדיעות שונות ולהעלאת ספקות. אני לא רואה את הדברים כדשדוש בבינוניות אלא דווקא כאפשרות להתפתח, להרחיב אופקים ולגדול. 1 אשמח לראות נתונים מספריים וכן את האופן שבו את מחליטה מה נחשב לעלוב. |
|
||||
|
||||
אנקדוטי לגמרי, אני מכיר ילד אחד שביה"ס הפתוח היה עבורו אסון, וכשעבר לבי"ס רגיל עלה ופרח, ואני מכיר ילדה אחת שחגגה כל שנותיה בביה"ס הפתוח, עשתה בגרות מוצלחת ולדעתה זאת צורת הלימוד/חינוך היחידה שבאה בחשבון. ובהערת אגב אני רוצה לציין שאפשר גם אפשר לחנך לערכים הומניים ודמוקרטיים בבתי ספר רגילים. הרעיון הדמוקרטי הוא לא כל כך מסובך ואבסטרקטי שכדי להפנים אותו חייבים לחוות אותו, והוא לא נושא את הבשורה שילדים בכל גיל זכאים ליהנות מזכויות שוות למבוגרים. |
|
||||
|
||||
אני בפירוש לא תומכת ברעיון שצריכה להיות מערכת חינוך אחת לכולם. לכל ילד מתאימה שיטה שונה. הכל בהתאם לאופיו ולרקע ממנו הוא בא. החינוך הפתוח יכול להיות הרסני לילדים שצריכים מסגרת מוכתבת וברורה והחינוך הסגור הרסני לילדים שמחפשים עצמאות ואחריות אישית. ברור שאפשר לחנך לערכים בבתי ספר רגילים, השאלה היא עד כמה המערכת מוכנה להשקיע בתוכנית ומטרות טובות ויעילות ולא בסתם מילוי שעות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני תמיד הרגשתי שיש בי פוטנציאל שלא מתממש, זה התחיל בבית הספר כאשר המורים תמיד היו אומרים לאבא שלי שיש לי פוטנציאל להשיג תעודה של מאיות רק שאני מנצל רק 40% ממנו. בצבא פעמיים עפתי מבה"ד אחד על סוציומטרי. גם היום אני חושב שאני יכול להיות הרבה יותר מצליח אבל אני לא מתחבר לפוטנציאל הגלום בי. הייתי רוצה להיות כותב של סיטקום שמבוסס על על חיי בערוץ 10 או עורך מדור הומוריסטי בעיתון יומי, נו טוב שיש מערכת חינוך שאפשר להאשים... |
|
||||
|
||||
א. הפוטנציאל שלך קיים ומבטא עצמו היטב, זו הסביבה שלא מסתגלת. ב. ברגע שקיימת מערכת חינוך ממלכתית וחוק חינוך חובה, האזרחים מסתכלים עליה כעל תורה מסיני משום שאין אלטרנטיבה אחרת. זה עדיין לא אומר שהמערכת היא טובה. הפונקציה העיקרית שממלאת מערכת החינוך כיום היא בייביסיטר וכך, לצערנו, היא גם נראית. |
|
||||
|
||||
מה שאני זוכר מבית הספר זה ההפסקות. |
|
||||
|
||||
נראה לי שבשביל להיות כותב סיטקום ישראלי ממוצע אתה פשוט אינטיליגנטי מדי. |
|
||||
|
||||
לאו דזה החכם אמר(אני חושב שזה היה הוא) ''כולם יודעים מה הוא היפה וזה המכוער כולם יודעים מה הטוב וזהו הרע'' |
|
||||
|
||||
אבל אני (הפחות חכמה מלאו דזה) אומרת: מדוע שהטוב והרע של אחד ידמו לטוב והרע של אחר? |
|
||||
|
||||
לא, לא. הוא אמר שהרע הוא בדיוק שכולם יודעים מהו הטוב. דווקא בגלל שהטוב של כל אחד הוא שונה, הרי שזה רע. אם הטוב של כולם היה זהה, יש סיכוי שהיה יכול להיות טוב יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |