בתשובה למירב, 20/08/00 2:38
כמה תגובות 8443
א. שמוליק: יש מקום שאליו אתה לא מגיע?!..
ב. אדם - קודם כל, אמנם הסדרות והסרטים הללו הם מבית היוצר (ים) של אמריקה, אבל עובדה היא שהעולם צועד אחריה, צעד אחר צעד. אני מכירה כל מיני אנשים, ממוצא ממש לא אמריקאי, שכולם ראו את "אישה יפה", למשל, הרבה יותר מפעם אחת. מה זה מבטא אצלם?.. מפחיד קצת: אולי גם אצלם יש התפוררות של אמונה, אבל אין להם יצירתיות מספקת כדי ליצור להם אגדות משלהם? או שזו פשוט הנוחות הזו, להתעצל על ספה עם קופסאת פיצה ובקבוק קולה (שיהיה דיאט), ולהתרווח מול וידיאו עם סרט של מישהו אחר. אולי הסרטים שנעשים בארץ שונים (ולנוסחאת "המיליונר": אתה בטוח?) אולי לא, אבל רוב האנשים רואים בעיקר סרטים אמריקאיים. ולא רק בגלל שהם הרוב המוחלט של הסרטים. בדרך כלל, סרטים דוברי ספרדית/איטלקית/צרפתית/עברית (תמשיך לבד) זוכים לפחות קהל. יש לך הסבר לזה?
..אה,ושנית: האחים גרים.. נדמה לי שכבר צויין פה שהם לא ממש אמריקאיים. וגם האגדות שלהם לא ממש שונות מבחינת מוסר השכל.
ג. למירב: נדמה לי ששלי התכוונה לאמר משהו כמו: כשילד שומע סיפור אגדה, גדל, מבין, וזוכר את האגדה, הוא מבין שזה סיפור. שאין דרקונים ומבוכים בחיים, שהמבוך של החיים קצת יותר אפור, אין רשעים וצדיקים בלבד, אלא בעיקר - אנשים שיש בהם ערבוב תכונות. שחבר נשאר חבר גם אם הוא מעצבן או פוגע לפעמים. ואילו אגדות רומנטיות נוסח שלגיה משאירות בנו משהו: אנחנו מבינים (בכאב לב) שלנשק צפרדע זה גועל נפש, ואין הרבה סיכוי שהיא תהפוך לחתיך, עשיר, עם מכנסיים שנעשים צרים כדי להכנס למגף אופנתי מהמאה ה-‏18 ועם כתר לראשו; אנחנו מבינים שאם חורגת לא תכשף אותנו (גם אם לפעמים נדמה שהיא לא היתה מתנגדת שמישהו יעשה את זה במקומה), שאין משרתים, ודלעת לא הופכת לכרכרה.. השאלה אם אנחנו משילים ממשאלות הלב גם את השאיפה למצוא את "האחד והיחיד", "נפש תאומה", אותו אחד/ת שתמיד ידע לנפשינו גם בלא מילים, שאיתו אין מריבות או כעסים, שהכל וורוד. אם אנחנו מכינים את עצמנו גם לאופציה שהאושר לא כרוך יד ביד בעושר, ושמחסור יכול ללוות גם כשהאהבה חזקה. בעצם, אגדות מכינות אותנו לחיים ללא מאמץ, וללא מציאות, בעצם: כל ה"זוגות" הללו, שהתחתנו באגדות, לא עברו שיחה אחת רצינית. אין בעצם שום משמעות למהות שלהם, לאופי, לתכונות: העיקר שהם נסיכים ונסיכות, שיש להם כסף ויפי-תואר.. (קלעתי, שלי, לסוף דעתך?) ואולי הבעיה היא שאין לנו - במקביל לאגדות - גם דוגמא למציאות. אולי יש כאלה שיש להם (וד"ש לאמא שלך), אבל אם לא - ?
כמה תגובות 8449
דפנתי!
האם שמוליק שהביא לי את האגדה המקסימה הוא שמוליק שלך? איזה יופי!!!
קלעת לדעתי בול, אפילו הצלחת להסביר משהו שהסתבכתי איתו מאוד בתשובתי לINBAR, כשגדלים ברור שאין קוסמים או מכשפים, לרוע המזל אי אפשר להתבלבל בעניין (חוץ מבהארי פוטר המדהים...) אבל אהבה, אנחנו לפחות מקווים, קיימת גם בעולם האמיתי, וזה כבר מבלבל.
שלי.
טוב לדעת שהבנתי משהו 8452
אפשר לתת משמעות מחודשת לאריאל זילבר: "אני שולח לך צליל מקוון"..

מה שבעצם רציתי לאמר: הקסם נמצא אצלינו. אין שום בעיה להאמין בפרפרים מצויירים שמרחפים סביבנו, או להתעודד ברגע קשה משיר שמהדהד בראש, והאמת?..
אני חושבת שמבין הרבה אנשים, את קרובה במיוחד לאגדות וקסם, ובכל זאת - את מתקשרת עם המציאות. אז אולי מי שדווקא לא מוותר על אגדות יוצא נשכר?.. כי נראה לי לפעמים שאנשים שמתפכחים מהן בציניות רבה כלפי העולם - קשה להם יותר.
עלבונו של איציק 8717
את ''צליל מכוון'' כתב יצחק קלפטר, לא אריאל זילבר.
אלפי סליחות 8765
צודק! מתנצלת.
אופס!! 8453
סליחה, שכחתי, ונראה לי שכדאי לענות: זה שמוליק לגמרי אחר (בכל אשר אפנה אמצא איזה
שהוא שמוליק (לא שיש לי בעיות עם זה..). אין דמיון בין השניים.
הבהרה 8516
אם זה לא היה ברור אני בעד אגדות, פנטזיות וסוף טוב בסרטים. ולגבי המציאות הקשה, היעדרו של האביר על הסוס הלבן, ה'אחד והיחיד' וכו', נראה לי שבעניין הזה המלאכה מוטלת על החיים. מה'שיעור' שלהם אי אפשר להתחמק.
הבהרה 8766
ואני חשבתי שהנושא כאן הוא על אנשים שהאגדות הללו מונעות מהם למצוא את האהבה שלפעמים מתחבאת תחת אפם, בגלל שהם מחפשים אבק כוכבים. ויש כאלה! יש מי שהיחד "משעמם" להם בשלב מסוים, כי הוא לא מספק להם את מה שאמור היה להיות. וה"אמור" הזה שאוב מאגדות. מי שמתפכח מהאגדות לתוך המציאות, אין לו בעיה כזו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים