 |
ראשית, תודה לנעמי על התגובה המנומקת והמעניינת.
ולעיקר - אני מסכים שגם 'החוש השישי' וגם 'פרוייקט המכשפה מבלייר' (שמומלץ מאוד לראות, אגב) מנסים שניהם לענות על שאלה בסיסית בפחד - 'מה עשה את הרעש הזה ששמעתי אתמול בלילה?' במקרה הראשון, מדובר ברוחות. במקרה השני, במשהו לא לגמרי ברור (ככה"נ מכשפה).
ההבדל המהותי הוא בשאלה השניה, והחשובה יותר - 'למה הרעש הזה צריך להפחיד אותי'? הסרט הראשון מתעלם לחלוטין מהשאלה - הוא מפחיד, כי הוא לא ידוע, כי מדובר במשהו מכוער. אבל אחרי שקואל (ואנחנו) לומדים במה מדובר, זה לא מפחיד אותו (ואותנו) יותר. אין, בעצם, סיבה לפחד מהרעש בקצה המסדרון בלילה. פחדנו, נכון, אבל כי לא הבנו - בדיקה והבנה מעמיקה יותר (ודי פשוטה ופשטנית במקרה של הסרט, שלפי דעתי הפתרון שהוא מספק הוא החלק החלש ביותר בו) יראו שבסה"כ אין ממה לפחד והכל בסדר - אולי זה לא היה מובן בהתחלה, אבל זה מובן עכשיו.
'פרויקט המכשפה מבלייר' מתמודד עם השאלה ביותר עוז קולנועי, ומונע מהצופה את הקתרזיס שהוא כ"כ מייחל לו, ואת ההסברים שהוא כ"כ מחכה להם. _למה_ אנחנו צריכים לפחד? בגלל שמדובר במשהו רע, רע מאוד, שיכול להרוג אותנו מבלי למצמץ. _האם_ אנחנו צריכים להבין (וזהו ההבדל המהותי ביותר בסרט לעומת סרטים אחרים)? לא, אנחנו קטנים וטיפשים מכדי להבין, ואנחנו צריכים להסתתר במקומות המוכרים והחמים שהצלחנו לכבוש לנו, אף פעם לא לנסות להבין את החושך, ואף פעם - אבל ממש אף פעם! - לא לנסות להציץ מתחת למיטה, כי מה שמסתתר שם ינשוך אותנו.
זה, בפירוט מה לעומת המאמר המקורי שלי, מקור הטענה ש'החוש השישי' לא מרחיק לכת מאוד מז'אנר הסרטים המבהילים - הוא אמנם מפחיד בהתחלה, אבל ממש לא מפחיד בסוף. למה שנפחד? הרי הרעש בקצה המסדרון נעשה ע"י מישהו שרק רוצה את עזרתנו ואינו מעוניין להזיק לנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש